מעברים -

[ליידי דרמה]

מעברים -

למי שחוותה - זוכרות את המעבר מלהיות בת יחידה או אחות צעירה - לאח/אחות קטנים יותר? האם זה השפיע על האימהות שלכן כשהפכתן מאם לילד/ אחד/ת לאמא ל2 או יותר? (אני יודעת שיש כאלה שלא יכולו להשתתף בשרשור הזה - איתן הסליחה

)

 

[אנילה1]

אני לא זוכרת כבעיה את הולדת אחי הצעיר ממני

ב-5 שנים, היה לי מקום של כבוד בבית מהיותי בת בכורה. והולדת אחי מעולם לא ערערה את מקומי. שני ילדי נולדו בהפרש של שנה וחצי, כך שהם גדלו כתאומים כמעט.

 

[פלגיה]

לא זוכרת

אחיותי הקטנות צעירות ממני בשנה ותשעה חודשים, ואין לי בכלל זכרונות של בת יחידה. יש לי סיפורים על איך התנהגתי (זה היה מעבר טראומתי - כי עזבנו דירה, והאחיות שלי נולדו, ועברנו לגור אצל סבא וסבתא בעיר אחרת למשך חודש, ורק אז נכנסנו לבית החדש. מכל הזמן הזה יש לי שתיים-שלוש תמונות מעורפלות בזיכרון, ולא שום תחושות ממשיות)

 

[אביבקיץ]

זוכרת דברים אחרים, וזה השפיע

כשאחי נולד הייתי בת שנתיים וחצי, ואין לי שום זכרונות מאז אבל כן יש לי זכרונות של קנאה על דברים שהוא קיבל כי היה קטן, וזה משפיע על ההורות שלי. מנסה לא לחזור על אותם דברים (אבל בודאי טועה בדברים אחרים)

 

[זהב טה ו ר]

מחברת את 2 החלקים

אני בת יחידה, ואמא לשתי מקסימות. היתה לי פנטזיה על איך צריך להראות הקשר בין 2 אחיות, וגידלתי את הבנות שלי על הפנטזיה הזאת. לא ידעתי שאחיות רבות, שונאות, מתעלמות וכו'... היום הן בגיל העשרה, אמנם לא תמיד הכל ביניהן נופת צופים, אבל בגדול

 

[יומטוב5]

לא זוכרת בתור טראומה

את לידת אחותי הצעירה היא קטנה ממני ב5 שנים אני זוכרת את הלילה שהיא נולדה ובשמחה רבה והיום ולאורך השנים אני חברה הרבה יותר טובה של אחותי הצעירה מאשר של אחותי הגדולה שמעולם לא הסתדרתי איתה ואצל הבנים שלי אני חושבת שבגדול אין קנאה יום טוב

 

[pf26]

חיכיתי שנים שיהיה לי אח

הוא צעיר ממני בעשר שנים, ואני לא יכולה לתאר במילים כמה שמחתי כשהוא נולד. זו אחת הסיבות שבחרתי ללדת את 3 ילדי הגדולים בצפיפות. רציתי שתהיה להם חוויה של משפחה אמיתית, שתהיה להם קבוצת תמיכה וקבוצת התיחסות בתוך הבית עצמו. ככה פינזטזתי את זה בילדותי ובנעורי.

 

[רינת200]

אצלי

אחי נולד שנה ותשעה חודשים אחרי, כמובן שאני לא זוכרת את הארוע, אך כל חיי לא אהבתי את הצמידות ביננו. הרגשתי שמעולם לא קיבלתי מספיק תשומת... אליו תמיד התיחסו כאל הקטן, גם כשנולד אח יותר קטן... הוא גם ניראה קטן לגילו ואני ניראיתי שנתים מעל הגיל שלי. בעיקבות זכרונותי ההפרשים בין הילדים שלי גדולים יותר, לא רציתי ילדים קרובים בגיל. וכיום לא בטוחה שזה הי חכם....

 

[אמא של דפנה]

כאחת שהגיעה לגיל 5 ו ביקשה מתנה אח

וקיבלה לא יכולה להגיד שהיתה לי טראומה מזה. מה שכן זכור לי ואכן עשיתי היום שהבטחתי לעצמי שאני לא עוצרת ב-2 ילדים כשאהיה אמא כי אני רוצה משפחה גדולה ושמחה ליד השולחן.

 

[יערה היחיד]

אני דווקא מבקשת להתחבר לשרשור הזה

כבת יחידה . במשך שנים ביקשתי מהורי אח או אחות. הייתי צעירה מידי מכדי להבין שנולדתי להורים מבוגרים אחרי הרבה שנים של ניסיונות להרות. לא שיתפו אותי בכך שאני נולדתי אחרי כ- 7 שנות נישואים. היום במבט לאחור אני מלאה רגשות אשם כלפי אמי בפרט על כך שנידנדתי לה לאורך שנים על הרצון העז שלי באח או אחות ומצד שני לא קיבלתי שום הסבר מדוע לא יהיה לי אח או אחות. התשובה שקיבלתי תמיד הייתה "לך כבר יהיו כמה ילדים" .

 

[ליידי דרמה]

אני לא ידעתי שאת בת יחידה, ובאמת, איזה

הסבר ציפית לקבל בתור ילדה ? היום ידוע שהורים משתפים ומספרים לילדים המון דברים (לפעמים יותר מידי )ותשובה כמו - אנחנו לא יכולים להרות וללדת שוב - היתה נאמרת היום. אבל לפני כמה עשרות שנים (את הרי יותר מבוגרת ממני - נכון?)אני לא יודעת אם היו אומרים כזה דבר.

 

[יערה היחיד]

אני לא יכולה לומר לאיזו תשובה ציפיתי - אבל

הרבה מאוד שנים היה לי כעס על הורי בשל העובדה שאני בת יחידה. אני חושבת היום במבט לאחור שאילו היו מסבירים לי את הדברים בצורה שהייתה מתאימה לגילי (אז) היה לי קל יותר להתמודד עם הבעיה. כי שתיקה יכולה להתפרש על ידי ילד בכל מיני צורות. אני לדוגמא פרשתי את השתיקה שאולי בכל זאת יהיה לי אח או אחות. לרגע לא העלתי בדעתי שלהורי לא יהיו ילדים נוספים כי הם מבוגרים - כילדה לא ראיתי את הורי כאנשים מבוגרים. בסיכומו של דבר אני חושבת שהסבר צריך היה להינתן.

 

[pf26]

מסכימה איתך

גם לפני שנים ניתן היה למצוא תשובה מספקת לתת לילדה שרוצה אח קטן. גם אז אפשר היה להגיד שאמא מבוגרת מידי. אחת הבעיות עם שתיקה זה שכל אחד מבין מה שהוא רוצה ממנה. עצוב.

 

[אנילה1]

בתקופה של הוריך כולם התביישו בעקרות, ולא היה

מקובל לשתף את הילד "בבעיות" של ההורים. היום היינו אומרים לילדה שההורים כבר מבוגרים ולא יכולים להביא יותר ילדים. וכן, שהם עברו בשבילך הרבה טיפולים בכדי ללדת אותך כי הם מאוד רצו אותך. תשובות מהסוג הזה לא היו מתקבלות בדור של הוריך כי הן יותר מידי אינטימיות.

 

[ליידי דרמה]

חיכיתי בקוצר רוח שיוולד לי אח/ות

הייתי בת ארבע., שנה אחת זה היה ניפלא ומרגש, אחר כך כבר הבנתי שחיי השתנו . כשהבכורה היתה בת יחידה היו לי המון לבטים לפני כניסה להריון נוספת. זכרתי כמה לי היה קשה עם השינוי. הבכורה ביקשה מאוד ורצתה אחות , התאכזבה שנודע לה שזה אח, חיכתה וקיבלה אותו ברגשות מאוד מעורבים . אני יודעת שהיו ימים שהיא הרגישה כמו שאני הרגשתי כשאחי גזל יותר ויותר תשומת לב מהורי. אני מקווה רק שמצאתי דרך לתת לה את התחושה שהיא חשובה ורצויה גם לאחר הצטרפותו של הזאטוט.

 

[אניאורחת]

בטח שזוכרת

הייתי בת 4, ילדה שלישית, כשנולדה אחותי הקטנה. בהתחלה שמחתי. זו היתה בובה קטנה. אח"כ הרבה פחות. היא לא חייכה אלי (ולאחותי הגדולה כן.) היא לקחה את כל התשומי (ואני הייתי ילדה בת 4 רגישה וביישנית). ובעיקר - אמא שלי תמיד שיבחה אותה והיתה אומרת "היא תהיה יותר טובה מכולכם".... בטח שקינאתי ולכן לא אהבתי אותה. היא דווקא אהבה אותי. היום אנחנו חברות טובות. לפעמים מתנצחות - אבל מאד גלויות אחת לשניה ומדברות המון. בתור אמא זה השפיע עלי בזה שאני מקפידה במודע לא לשבח ילד ליד אחיו "כדי שאחיו יקנה". בטח לא לגנות ילד ולהשוותו לאחיו. משתדלת לחבק את כולם במידה שווה, לתת אחריות בונה לגדולים יותר ולשבח אותם על אחריותם - ויחד עם זאת, לא לנזוף בהם אם הם לא השגיחו. לא עושה טררם גדול והכנה רבה כשנולד תינוק חדש - אבל נותנת להם להרגיש שזו שמחה עבורם ועבור כל המשפחה. ברור שיש גילויי קנאה לפעמים - אבל אנחנו מלבנים אותם. חשוב לי שהם ירגישו שאהבה שניתנת לאחד היא לא על חשבון האחר.