מסר מת`עלול
הוא עוקב מקרוב אחרי התפתחותו של הפורום. בהמשך להודעתו של רחוק שהרטיטה את הלבבות, הוא מבקש לשלוח פליטון שנכתב על ידו לפני כשנה ועוסק בענינו של שלמה המלך. הקטע צונזר ומובא לפניכם בצורה כשרה יחסית. ב``ה אני יושב מול המחשב ויש לי חשק, אני פשוט מתחיל לכתוב עד שימאס לי. מה אכתוב עדיין לא אדע, באמת שלא, כך שאם יכתבו כאן שטויות יתכן בהחלט שקובץ זה ימצא את מקומו עד מהרה ב`סל המיחזור` של ההיסטוריה המחשבית שלי. ובכן מורי ורבותי, התחל, אקשן: איני יודע באם האקט הנוכחי הוא מהחכמים שבאקטים, אך מכל מקום כיוון ששרתה עלי רוח העליצות ונחה עלי גם רוח הכתיבה המצועצעת, אתישב לי אל מול מחשבי הנישא לכתוב את הגיגי הקצרצרים. אמר החכם באדם: ``אדם אחד באלה מצאתי ואשה בכל אלה לא מצאתי``. וידועה השאלה, ששאלו חכמים וגדולים מאתנו, ומה ראה החכם מכל האדם לומר את מילותיו אלו, שמוציאות מכל חכם ובר לבב מאיתנו את רוח התקווה ומכניסות את הייאוש, הרי הן מכרסמות בליבו של כל שוחר אהבה, מסירות ממנו תקוות אחרונות למציאת צידו השני ותוקעות בו את יתד העצבות הייאוש והחידלון. ובכן יתרוצו תירוצים אשר יתורצו, ואמרתי לעצמי לתרץ את אשר אתרץ. ומי ערב שאכן מצא הוא את אשר רצה? הוא – שלמה המלך החכם מכל האדם. מרוב שהיה חכם, מרוב שהיה משכיל ומרוב שהיה פיקח, הוא רק חיפש וחיפש, השקיע את אפיקי מחשבתו הרחבים כאולם בחיפושים נואשים וכוזבים אחר אהבה שלא הגיעה, שמעולם לא היתה, וגם אם חי עד היום כימיו של מתושלח ואף יותר מכך, לא היה מוצא את אשר איווה, הוא היה חכם, ועובדה זו היתה לו לרועץ, לפחות במערכת חיפושיו הבלתי נילאים למציאת אהבה. תוחלת החיים של שוחר אהבה, הולכת וקצרה עם הימים, פתיל חייו של המחפש קצר עם כל יום של חיפושים ועם כל יום של אכזבות, שלמה המלך להזכירכם שבק חיים בגיל מוקדם, שלושים ומשהו כמדומני. למה? הוא חיפש. הוא חיפש מישהי שמתאימה לו, קונטרה לשלמה המלך, הוא רצה שלומית המלכה, מישהי שתתאים לרמת המשכל הגבוהה שלו, לידע הבלתי גבולי שלו, החכם מכל האדם כנראה לא הבין דבר פשוט, אשה היא לא בן זוג אינטלקטואלי, בו ניתן להעביר את שעות הלילה המאוחרות בהתפלספות אחרי הנעלם שבגלוי, והתפלמסות אחרי הגלוי שבנעלם. מאידך, מסתבר שדווקא החכם מכל האדם, האינטלקטואל הגדול מכולם – שלמה המלך, שביקר כל לילה אצל אשה אחרת, לאחר שסיים את הסיבוב של כל האלף נשים, ומידי שלוש שנים תם הסבב וחזר לאותה אחת, כנראה שמריבוי אקטים, הוא איבד דבר קטן, שאליו הוא מנסה לכמוה ולהתשוקק בשיר השירים – אהבת אמת. לא עוד אהבה של מגע גופני, בהחלט שלא אהבה כזו, הוא ידע היטב את טיבה של האהבה, והבין היטב שזו איננה כזו, ולכן הוא כאב, ולכן הוא כאב ולכן הוא דאב, לכן התפרץ התיסכול בצורה מעוררת השתאות במילים גבוהות כמו: אשה בכל אלה לא מצאתי. חבל שלמה, חבל מאד, החכם מכולם, בא עלינו אחי, תירד ממרומי האליפסה האינטלקטואלית שלך, בא תיצמד אלינו פשוטי העם, אלה שלא נותנים ביטוי יום יומי ליצרים הבוערים ללא ספק, אלה שלא טעמו ולו לרגע את מנעמי המלכות הבלתי מוגבלים, אלה שלא הסכיתו להבין את עוצמת השילטון הכלל עולמי, אלה שלא הבינו ולא ראו מימיהם חזקה של מלכות מהו, אלה שלא היה להם אלף נשים, אבל אלה שמעולם לא הבינו את המשפט ``אשה בכל אלה לא מצאתי``, אנחנו האנשים הפשוטים, בא תירד אלינו אפילו לדקה בודדה, בא אנחנו הדפוקים והטיפשים נלמד אותך מה זאת אהבה. לא ביקשנו שתלמד אותנו את שפת החיות, אנחנו נלמד אותך משהו שלא הסכתת, שלא תמצא במאגרי תאי המוח - הבלתי ניתנים לספירה - שלך, ממעמקי אפיקים צרים ודלי תוכן, ודווקא בגלל זה, אני קורא אליך קריאה אחרונה של ייאוש ורצון כנה לעזור, תחזור לעוד כמה שנים, שכח מכל המלכות המזופתת, ותצטרף קצת לחברה שלנו, החברה הפשוטים מהשוק. ניתן לך תפוז לא מקולף, תקלף אותו עם האצבעות עד שקצות אצבעותיך יעלו שכבה של צבע צהוב דביק, אתה וודאי מעולם לא התנסית, הרי נער טיפוחים אתה מלידה, אחד שרגיל למשרתים זריזים הכרויים לכל גחמה נשיאותית שלך, ומיד יאוצו ירוצו להביא לך תפוז עסיסי ומקולף, בא אלינו לשוק התקווה, קח תפוז אחד או שנים, תקלף בהנאה, תריח את ריח החיים היפים, נקח אותך לסיבוב על הווספא בשכונת התקווה, תרגיש קצת חופשי ומאושר, ניקח אותך לים אם תרצה, נכיר לך מישהי חמודה, ותשכרו לכם דירה במגדלי פנחס בבת ים הצהובה, תרגיש קצת אהבה, אחרי זה נראה אותך במשפטים מסובכים כמו, ``אשה בכל אלה לא מצאתי``, אנחנו נמצא לך אותה אחי. בא, רק תבוא אלינו, לתקווה.
הוא עוקב מקרוב אחרי התפתחותו של הפורום. בהמשך להודעתו של רחוק שהרטיטה את הלבבות, הוא מבקש לשלוח פליטון שנכתב על ידו לפני כשנה ועוסק בענינו של שלמה המלך. הקטע צונזר ומובא לפניכם בצורה כשרה יחסית. ב``ה אני יושב מול המחשב ויש לי חשק, אני פשוט מתחיל לכתוב עד שימאס לי. מה אכתוב עדיין לא אדע, באמת שלא, כך שאם יכתבו כאן שטויות יתכן בהחלט שקובץ זה ימצא את מקומו עד מהרה ב`סל המיחזור` של ההיסטוריה המחשבית שלי. ובכן מורי ורבותי, התחל, אקשן: איני יודע באם האקט הנוכחי הוא מהחכמים שבאקטים, אך מכל מקום כיוון ששרתה עלי רוח העליצות ונחה עלי גם רוח הכתיבה המצועצעת, אתישב לי אל מול מחשבי הנישא לכתוב את הגיגי הקצרצרים. אמר החכם באדם: ``אדם אחד באלה מצאתי ואשה בכל אלה לא מצאתי``. וידועה השאלה, ששאלו חכמים וגדולים מאתנו, ומה ראה החכם מכל האדם לומר את מילותיו אלו, שמוציאות מכל חכם ובר לבב מאיתנו את רוח התקווה ומכניסות את הייאוש, הרי הן מכרסמות בליבו של כל שוחר אהבה, מסירות ממנו תקוות אחרונות למציאת צידו השני ותוקעות בו את יתד העצבות הייאוש והחידלון. ובכן יתרוצו תירוצים אשר יתורצו, ואמרתי לעצמי לתרץ את אשר אתרץ. ומי ערב שאכן מצא הוא את אשר רצה? הוא – שלמה המלך החכם מכל האדם. מרוב שהיה חכם, מרוב שהיה משכיל ומרוב שהיה פיקח, הוא רק חיפש וחיפש, השקיע את אפיקי מחשבתו הרחבים כאולם בחיפושים נואשים וכוזבים אחר אהבה שלא הגיעה, שמעולם לא היתה, וגם אם חי עד היום כימיו של מתושלח ואף יותר מכך, לא היה מוצא את אשר איווה, הוא היה חכם, ועובדה זו היתה לו לרועץ, לפחות במערכת חיפושיו הבלתי נילאים למציאת אהבה. תוחלת החיים של שוחר אהבה, הולכת וקצרה עם הימים, פתיל חייו של המחפש קצר עם כל יום של חיפושים ועם כל יום של אכזבות, שלמה המלך להזכירכם שבק חיים בגיל מוקדם, שלושים ומשהו כמדומני. למה? הוא חיפש. הוא חיפש מישהי שמתאימה לו, קונטרה לשלמה המלך, הוא רצה שלומית המלכה, מישהי שתתאים לרמת המשכל הגבוהה שלו, לידע הבלתי גבולי שלו, החכם מכל האדם כנראה לא הבין דבר פשוט, אשה היא לא בן זוג אינטלקטואלי, בו ניתן להעביר את שעות הלילה המאוחרות בהתפלספות אחרי הנעלם שבגלוי, והתפלמסות אחרי הגלוי שבנעלם. מאידך, מסתבר שדווקא החכם מכל האדם, האינטלקטואל הגדול מכולם – שלמה המלך, שביקר כל לילה אצל אשה אחרת, לאחר שסיים את הסיבוב של כל האלף נשים, ומידי שלוש שנים תם הסבב וחזר לאותה אחת, כנראה שמריבוי אקטים, הוא איבד דבר קטן, שאליו הוא מנסה לכמוה ולהתשוקק בשיר השירים – אהבת אמת. לא עוד אהבה של מגע גופני, בהחלט שלא אהבה כזו, הוא ידע היטב את טיבה של האהבה, והבין היטב שזו איננה כזו, ולכן הוא כאב, ולכן הוא כאב ולכן הוא דאב, לכן התפרץ התיסכול בצורה מעוררת השתאות במילים גבוהות כמו: אשה בכל אלה לא מצאתי. חבל שלמה, חבל מאד, החכם מכולם, בא עלינו אחי, תירד ממרומי האליפסה האינטלקטואלית שלך, בא תיצמד אלינו פשוטי העם, אלה שלא נותנים ביטוי יום יומי ליצרים הבוערים ללא ספק, אלה שלא טעמו ולו לרגע את מנעמי המלכות הבלתי מוגבלים, אלה שלא הסכיתו להבין את עוצמת השילטון הכלל עולמי, אלה שלא הבינו ולא ראו מימיהם חזקה של מלכות מהו, אלה שלא היה להם אלף נשים, אבל אלה שמעולם לא הבינו את המשפט ``אשה בכל אלה לא מצאתי``, אנחנו האנשים הפשוטים, בא תירד אלינו אפילו לדקה בודדה, בא אנחנו הדפוקים והטיפשים נלמד אותך מה זאת אהבה. לא ביקשנו שתלמד אותנו את שפת החיות, אנחנו נלמד אותך משהו שלא הסכתת, שלא תמצא במאגרי תאי המוח - הבלתי ניתנים לספירה - שלך, ממעמקי אפיקים צרים ודלי תוכן, ודווקא בגלל זה, אני קורא אליך קריאה אחרונה של ייאוש ורצון כנה לעזור, תחזור לעוד כמה שנים, שכח מכל המלכות המזופתת, ותצטרף קצת לחברה שלנו, החברה הפשוטים מהשוק. ניתן לך תפוז לא מקולף, תקלף אותו עם האצבעות עד שקצות אצבעותיך יעלו שכבה של צבע צהוב דביק, אתה וודאי מעולם לא התנסית, הרי נער טיפוחים אתה מלידה, אחד שרגיל למשרתים זריזים הכרויים לכל גחמה נשיאותית שלך, ומיד יאוצו ירוצו להביא לך תפוז עסיסי ומקולף, בא אלינו לשוק התקווה, קח תפוז אחד או שנים, תקלף בהנאה, תריח את ריח החיים היפים, נקח אותך לסיבוב על הווספא בשכונת התקווה, תרגיש קצת חופשי ומאושר, ניקח אותך לים אם תרצה, נכיר לך מישהי חמודה, ותשכרו לכם דירה במגדלי פנחס בבת ים הצהובה, תרגיש קצת אהבה, אחרי זה נראה אותך במשפטים מסובכים כמו, ``אשה בכל אלה לא מצאתי``, אנחנו נמצא לך אותה אחי. בא, רק תבוא אלינו, לתקווה.