ציףציף1000
New member
מסר מאיאן בארט?
הדברים הבאים הועלו במסר בקבוצת הדיון הגדולה ביותר המוקדשת לסיד ברשת, בשמו של איאן בארט, אחיינו של סיד, והועתקו לאחד הפורומים. אין דרך לוודא אם זה באמת איאן בארט שכתב את הדברים, אבל זה נשמע כך. תרגמתי את הדברים, והוספתי גם כמה הערות ממוספרות, למטה. "ראשית, הייתי רוצה להודות לכל מי שהעלה מסרי תנחומים לרוג'ר. קראנו כל אחד מהם, והם ניחמו אותנו מאוד. הכל הלך כצפוי, ביום שני. כולנו נפגשנו בקרמטוריום וזה היה פשוט ושקט כפי שניתן לדמיין. היינו רק 16 איש. גיסתי נתנה את הליווי המוסיקלי באורגן של הקפלה, מה שהיה נחמד. כמה קטעים קלאסיים נחמדים. קיוויתי שינגנו כמה משיריו של רוג'ר, אבל זה אולי היה עדיין טרי וכואב מדי עבור חלק מהמשפחה. את הטקס ניהל איש מהתנועה ההומניסטית, שהיה ידידותי ומאיר פנים. לא היה צורך לכניס את אלוהים לעסק כשנוכחותו מעולם לא הורגשה קודם לכן. [1] מנהל הטקס הקריא כמה דברי הספד יחד עם בן דוד שקרא דברים שכתבה רוזמרי, ודודי הבכור [האח הבכור של סיד, אלאן – צ.] קרא מתוך ספר שהיה אהוב על רוג'ר: The Little Grey Men מאת BB. מעולם לא שמעתי עליו, אבל מסתבר שלכולנו הקריאו אותו כאשר היינו ילדים. [2] הספר באמת נשמע משובב נפש ובהחלט מסוג הדברים שרוג'ר היה אוהב. זה היה נחמד אך קצת מוזר לשמוע את עולם הפנטסיה [של הספר] קורם עור וגידים באמצעות אלאן, שתמיד היה האדם הכי רציונלי והגיוני שאתם יכולים לתאר לעצמכם. הוא מאוד דומה לאבי, ואינו נוטה לדמיונות! לאחר עוד כמה קטעי מוסיקה והרהורים, נפרדנו מרוג'ר, ועשינו דרכנו החוצה לשמש הלוהטת. זו היתה קפלה קטנה מאוד, ובקושי מילאנו מחציתה. אני חושב שככה צריך היה להיות: שלו ואינטימי. מסתבר שמישהו ראה צלם שהסתתר בשיחים אבל מעטים שמו לב לזה וזה בהחלט לא פגם בארוע. היה קטע קטן על הלוויה ב-Cambridge Evening News, עם עובדות שרק מי שהיה נוכח בטקס היה יכול לדעת, אבל לא היו תמונות, כך שזה בסדר. אני מניח שהם קיוו שמישהו מהלהקה יגיע, כי רק כך הם היו מרוויחים כסף. [3] כולנו עשינו דרכנו למלון בעיר שבו אנו נפגשים לעיתים קרובות, שם אכלנו צהריים ושתינו. בסופו של דבר, זו היתה דרך מכובדת להפרד מרוג'ר ואני, לפחות, הרגשתי יותר טוב כשראיתי כיצד כולם מתמודדים היטב עם אובדנו. [הטקס] היה הפוך, באופן מוזר, לאנרגיה ולפרוזה המצוייצת שנכתבה ללא הבחנה בעיתונות בשבוע שעבר. אף כי זה מרגש והולם שעתונות המוסיקה עשתה מעבר לנדרש, בדברי ההלל שכתבה, [למרות זאת] זה נראה כמו עולם אחר מהמציאות של הארוע שקומץ מאיתנו היו חלק ממנו. זה נראה כאילו [הדברים נכתבו על] אנשים שונים, ובמובנים רבים, כך באמת היה. בארוחת הצהרים, הוציאה רוזמרי קופסה של גלויות ומכתבים שהיא קיבלה. זה היה נחמד ויכולנו לראות איזו הערכה אנשים רחשו לסיד. רוב המכתבים היו מקרובים וחברים אבל היה מכתב נחמד אחד מטום סטופארד. יש לו מחזה חדש בלונדון. רוג'ר מופיע כדמות לאורך כל המחזה וגם כמה משיריו נכללים בו. המחזה נפתח עם Golden Hair. [4] דבר אחד ששמתי לב אליו כשפגשתי את משפחתו הקרובה ביותר של רוג'ר כקבוצה היא עד כמה הגיוני היתה החלטתו לפרוש מהטירוף של עסקי המוסיקה. כמשפחה – אנחנו לא האנשים הכי פתוחים וידידותיים על פני האדמה! כן, הוא היה שברירי מנטלית, והיו לו בעיות, אבל זה פשוט לא אמת לומר שהוא היה מטורף, או מתבודד או לא מסוגל לתפקד כבן אדם. אם אשמע שוב את מישהו מנפנף במילה "מתבודד", אני אצרח! הוא קיבל את ההחלטה לפרוש מעסקי המוסיקה. נקודה. הוא המשיך להתרחק מאנשים אבל, אם לומר את האמת, גם אני לא נהנה מחברת אנשים בנסיבות פורמליות, בעצמי. האם זה הופך אותי למתבודד? רוזמרי נתנה ראיון שגילה פרטים חדשים רבים, הן עבורי והן עבור מי שלא הכירו את רוג'ר. היא מעולם לא דיברה איתי על רוג'ר, אבל עכשיו שהוא איננו אני מניח שכולנו יכולים להסתכל על הדברים בצורה רחבה יותר, ולהעריך את חייו בכנות גדולה יותר. כמה הערות: [1] משפחת בארט היא אתאיסטית? מעניין, משום שסיד היה בהחלט 'רוחני' והתעניין בדת, בצעירותו. סטורם תורגרסון מספר כיצד סיד, בהשפעת חברים טיפה יותר מבוגרים ממנו, ניסה להתקבל לכת מזרחית בשם Sant Mat – פלג של הסיקים, ככל הנראה – כשהיה בשנות העשרה המאוחרות, אך נדחה בשל גילו הצעיר. תורגרסון זוכר שהדבר מאוד הטריד את מנוחתו של סיד, במשך זמן רב. [2] גם אני לא שמעתי על הספר מעולם, אך הוא קיים. מדובר בסיפור על "ארבעת הגמדים האחרונים בבריטניה", ארבעה אחים שגרו בעץ אלון ליד הנהר. אחד מהם נעלם, ושלושת האחרים יוצאים לחפש אחריו. הספר עוקב אחר הרפתקאותיהם הקסומות. האם יתכן שהספר הוא ההשראה ל-The Gnome? הספר נכתב ע"י דניס ווטקינס-פיצ'פורד, תחת שם העט BB. ווטקינס-פיצ'פורד גם אייר את הספר, אשר יצא בראשונה בשנת 1942. פיצ'פורד כתב ספרים רבים לילדים – אך גם למבוגרים, על עולם הטבע בבריטניה. הוא נודע גם באיוריו לספרים רבים. [3] מעניין מי מחבריו היה נוכח בטקס. אני מניחה שמדובר בעיקר בשכנים, אבל האם ליבי גאודזן, למשל, השתתפה גם כן? היא שמרה על קשר עם רוזמרי, במשך השנים. [4] ראו בחשדות מה-25.6 דיווח על ההצגה. מעניין שאיאן לא מזכיר מכתב מהפלוידים. האם הם שלחו מכתב? אני מניחה שכן. האם רוזמרי קראה אותו?
הדברים הבאים הועלו במסר בקבוצת הדיון הגדולה ביותר המוקדשת לסיד ברשת, בשמו של איאן בארט, אחיינו של סיד, והועתקו לאחד הפורומים. אין דרך לוודא אם זה באמת איאן בארט שכתב את הדברים, אבל זה נשמע כך. תרגמתי את הדברים, והוספתי גם כמה הערות ממוספרות, למטה. "ראשית, הייתי רוצה להודות לכל מי שהעלה מסרי תנחומים לרוג'ר. קראנו כל אחד מהם, והם ניחמו אותנו מאוד. הכל הלך כצפוי, ביום שני. כולנו נפגשנו בקרמטוריום וזה היה פשוט ושקט כפי שניתן לדמיין. היינו רק 16 איש. גיסתי נתנה את הליווי המוסיקלי באורגן של הקפלה, מה שהיה נחמד. כמה קטעים קלאסיים נחמדים. קיוויתי שינגנו כמה משיריו של רוג'ר, אבל זה אולי היה עדיין טרי וכואב מדי עבור חלק מהמשפחה. את הטקס ניהל איש מהתנועה ההומניסטית, שהיה ידידותי ומאיר פנים. לא היה צורך לכניס את אלוהים לעסק כשנוכחותו מעולם לא הורגשה קודם לכן. [1] מנהל הטקס הקריא כמה דברי הספד יחד עם בן דוד שקרא דברים שכתבה רוזמרי, ודודי הבכור [האח הבכור של סיד, אלאן – צ.] קרא מתוך ספר שהיה אהוב על רוג'ר: The Little Grey Men מאת BB. מעולם לא שמעתי עליו, אבל מסתבר שלכולנו הקריאו אותו כאשר היינו ילדים. [2] הספר באמת נשמע משובב נפש ובהחלט מסוג הדברים שרוג'ר היה אוהב. זה היה נחמד אך קצת מוזר לשמוע את עולם הפנטסיה [של הספר] קורם עור וגידים באמצעות אלאן, שתמיד היה האדם הכי רציונלי והגיוני שאתם יכולים לתאר לעצמכם. הוא מאוד דומה לאבי, ואינו נוטה לדמיונות! לאחר עוד כמה קטעי מוסיקה והרהורים, נפרדנו מרוג'ר, ועשינו דרכנו החוצה לשמש הלוהטת. זו היתה קפלה קטנה מאוד, ובקושי מילאנו מחציתה. אני חושב שככה צריך היה להיות: שלו ואינטימי. מסתבר שמישהו ראה צלם שהסתתר בשיחים אבל מעטים שמו לב לזה וזה בהחלט לא פגם בארוע. היה קטע קטן על הלוויה ב-Cambridge Evening News, עם עובדות שרק מי שהיה נוכח בטקס היה יכול לדעת, אבל לא היו תמונות, כך שזה בסדר. אני מניח שהם קיוו שמישהו מהלהקה יגיע, כי רק כך הם היו מרוויחים כסף. [3] כולנו עשינו דרכנו למלון בעיר שבו אנו נפגשים לעיתים קרובות, שם אכלנו צהריים ושתינו. בסופו של דבר, זו היתה דרך מכובדת להפרד מרוג'ר ואני, לפחות, הרגשתי יותר טוב כשראיתי כיצד כולם מתמודדים היטב עם אובדנו. [הטקס] היה הפוך, באופן מוזר, לאנרגיה ולפרוזה המצוייצת שנכתבה ללא הבחנה בעיתונות בשבוע שעבר. אף כי זה מרגש והולם שעתונות המוסיקה עשתה מעבר לנדרש, בדברי ההלל שכתבה, [למרות זאת] זה נראה כמו עולם אחר מהמציאות של הארוע שקומץ מאיתנו היו חלק ממנו. זה נראה כאילו [הדברים נכתבו על] אנשים שונים, ובמובנים רבים, כך באמת היה. בארוחת הצהרים, הוציאה רוזמרי קופסה של גלויות ומכתבים שהיא קיבלה. זה היה נחמד ויכולנו לראות איזו הערכה אנשים רחשו לסיד. רוב המכתבים היו מקרובים וחברים אבל היה מכתב נחמד אחד מטום סטופארד. יש לו מחזה חדש בלונדון. רוג'ר מופיע כדמות לאורך כל המחזה וגם כמה משיריו נכללים בו. המחזה נפתח עם Golden Hair. [4] דבר אחד ששמתי לב אליו כשפגשתי את משפחתו הקרובה ביותר של רוג'ר כקבוצה היא עד כמה הגיוני היתה החלטתו לפרוש מהטירוף של עסקי המוסיקה. כמשפחה – אנחנו לא האנשים הכי פתוחים וידידותיים על פני האדמה! כן, הוא היה שברירי מנטלית, והיו לו בעיות, אבל זה פשוט לא אמת לומר שהוא היה מטורף, או מתבודד או לא מסוגל לתפקד כבן אדם. אם אשמע שוב את מישהו מנפנף במילה "מתבודד", אני אצרח! הוא קיבל את ההחלטה לפרוש מעסקי המוסיקה. נקודה. הוא המשיך להתרחק מאנשים אבל, אם לומר את האמת, גם אני לא נהנה מחברת אנשים בנסיבות פורמליות, בעצמי. האם זה הופך אותי למתבודד? רוזמרי נתנה ראיון שגילה פרטים חדשים רבים, הן עבורי והן עבור מי שלא הכירו את רוג'ר. היא מעולם לא דיברה איתי על רוג'ר, אבל עכשיו שהוא איננו אני מניח שכולנו יכולים להסתכל על הדברים בצורה רחבה יותר, ולהעריך את חייו בכנות גדולה יותר. כמה הערות: [1] משפחת בארט היא אתאיסטית? מעניין, משום שסיד היה בהחלט 'רוחני' והתעניין בדת, בצעירותו. סטורם תורגרסון מספר כיצד סיד, בהשפעת חברים טיפה יותר מבוגרים ממנו, ניסה להתקבל לכת מזרחית בשם Sant Mat – פלג של הסיקים, ככל הנראה – כשהיה בשנות העשרה המאוחרות, אך נדחה בשל גילו הצעיר. תורגרסון זוכר שהדבר מאוד הטריד את מנוחתו של סיד, במשך זמן רב. [2] גם אני לא שמעתי על הספר מעולם, אך הוא קיים. מדובר בסיפור על "ארבעת הגמדים האחרונים בבריטניה", ארבעה אחים שגרו בעץ אלון ליד הנהר. אחד מהם נעלם, ושלושת האחרים יוצאים לחפש אחריו. הספר עוקב אחר הרפתקאותיהם הקסומות. האם יתכן שהספר הוא ההשראה ל-The Gnome? הספר נכתב ע"י דניס ווטקינס-פיצ'פורד, תחת שם העט BB. ווטקינס-פיצ'פורד גם אייר את הספר, אשר יצא בראשונה בשנת 1942. פיצ'פורד כתב ספרים רבים לילדים – אך גם למבוגרים, על עולם הטבע בבריטניה. הוא נודע גם באיוריו לספרים רבים. [3] מעניין מי מחבריו היה נוכח בטקס. אני מניחה שמדובר בעיקר בשכנים, אבל האם ליבי גאודזן, למשל, השתתפה גם כן? היא שמרה על קשר עם רוזמרי, במשך השנים. [4] ראו בחשדות מה-25.6 דיווח על ההצגה. מעניין שאיאן לא מזכיר מכתב מהפלוידים. האם הם שלחו מכתב? אני מניחה שכן. האם רוזמרי קראה אותו?
