האם נמצאה פרצה לתחרותיות?
20-22: דנבר עושה טרייד עבור גורדון (אורלנדו) באמצע העונה + טרייד עבור קולדוול פופ (וושינגטון) - שנתיים לאחר מכן זוכה באליפות
21-23: בוסטון עושה טרייד עבור דריק ווייט (הספרס) באמצע העונה + עבור קריסטפס פורזינגס (וושינגטון) - מגיעה לגמר
22-23: הלייקרס עושים טרייד עובר הא'צימורה (וושינגטון) באמצע העונה - מגיעים לגמר האיזורי
23-24: דאלאס עושה טרייד עבור פי ג'יי וושינגטון (שארלוט) ודניאל גאפורד (וושינגטון) באמצע העונה - מגיעים לגמר
|
דוגמאות נוספות
21-22: הווריורס מחתימים את גארי פייטון השני לחוזה מובטח (אליפות). הקבוצה שלו לפני כן הייתה וושינגטון | 20-21: מילווקי מחתימה את בובי פורטיס (אליפות), לפני כן שיחק בניו יורק | 22-23 - מיאמי מחתימה את קיילב מרטין כשחקן חופשי (גמר), לפני כן שיחק בשארלוט | 19-20: הלייקרס מחתימים את דווייט הווארד (אליפות), לפני כן שיחק בוושינגטון
מסקנה? אם אתם חושבים שיש שחקן ספק אלמוני ובעיקר לא מנוצל מספיק בקבוצה חלשה, תעשו מהלך. רצוי שיהיה מקבוצת תחתית במזרח, ורצוי שיהיה מוושינגטון. אם השם שלו וושינגטון, גם הולך.
תנו לכוכבים להסתדר
הקדנציה של לוקיירי התחילה מעפן, אין מה לומר. מאזן 10-15 שלילי ופספוס פלייאין (קצת בכוונה). לוקה בכלל לא מוערך מספיק, פשוט נכנס לליגה אול טיים גרייט בהתהוות. כמובן שזכייה תהפוך אותו לכזה באופן מיידי, מכיוון שיש לו את הבאק קטלוג מה שנקרא. אפשר וצריך לומר דברים טובים/דומים לגבי אדוארדס. כולנו קטלנו את הטרייד עבור גובר והתייחסנו אליו ככזה שמבטל את הסיכויים שלהם להתחרות והנה, הם הדיחו את האלופה והיו תחרותיים רוב הזמן, להוציא תפקוד נוראי בקלאץ'.
הם נפגשים שוב
קיירי חוזר לבוסטון. קייפי פוגש את יריבו המר.
מפגש סופר מסקרן בין היד השמאלית הכי טובה בענף (אירווינג) להכי גרועה (בראון). מפגש פסגה בין תומכי החמאס לג'יהארד האיסלאמי. קיירי לא הצליח לטהר את האנרגיות מהקדנציה הטעונה בסלטס, לפחות לא בתצורת קונפטי. משחק 40 נק' שלו בפךייאוף במדי ברוקלין לא הסתיים ב-W בדרך לסוויפ, והוא מחזיק בניצחון בודד באולם שלהם מ2020. בדרך היו 6 L'S, כולל צמד הפסדים העונה.
המאבק בשני יהיה בין קריסטפס ללוקה, ציוות שידע בעיקר מורדות. קייפי התבטא באופן שלילי לגבי שיתוף הפעולה, ולאחר פתיחה יחסית מוצלחת היחסים התדרדרו. בסלטס קייפי שאף להוכיח שבמאבס הוא סבל מדיכוי מקצועי, בעוד לוקה למעשה שיווע לפרנטר בקו האחורי שישלים אותו במקום גבוה מודרני. הפוזשנים הכי מעניינים בסדרה יהיו כאשר הם יפגשו באחד על אחד בשני צידי המגרש, ויש לזה משמעות. הקו הקדמי לא ידע לנצל מיסמאצ', כך שהיכולת של קייפי להכיל מדי פעם את לוקה בחילוף היא מהותית. מנגד במידה ולוקה יצליח לשים גוף ולדחוק אותו לזריקות קשות, תהיה סטגנטיות גם בצד השני.
ביתיות
דאלאס ניצח את 5 מ6 משחקי החוץ האחרונים שלה ולמעשה את כל הסדרות ללא ביתיות, בעוד ששני ההפסדים היחידים של בוסטון בפוסט סיזן הגיעו בגארדן, והם כבר למודי אכזבות במשחקי בית בשנים האחרונות. את גיים 7 האחרון שם מיאמי לקחה, מנגד בפעם האחרונה שדאלאס השתתפה בגיים 7 היא ניצחה אותו (בלשון המעטה), בתבוסה ההיא של פיניקס. הקהל של הסלטס יצטרך לשקול מילים מול לוקה ולדאוג לטרגט אותו בתבונה, אם בכלל, כאשר הדינמיקה מול קיירי תהיה הכי מעניינת ואולי שם יש מקום להשפעה.
קיד המושמץ VS מאזולה
בפעם האחרונה שדאלאס הגיעה לגמר קיד היה שם בתור שחקן וסייע לה לזכות באליפות מול הפייבוריטית במיאמי. עשור+ לאחר מכן הוא חוזר למעמד, הפעם בעמדת המאמן, ובתור אחד שחילק סטירות ליריבים לאורך הפלייאוף. הקבוצה שלו הגיעה מוכנה עם תכנית סדורה, חצאי שפנים (הארדי/תרגילים) וזהות הגנתית. מה שלא תגידו עליו, קבוצת הגנה הוא יודע להרים ועל פניו, יש לו יתרון במצ'אפ הישיר מול מאזולה חסר הניסיון והגמישות הטקטית. ראינו אותם מגיבים מהר מאוד לאזורית וגיים 5 פירקו את הדאבל מול לוקה באמצעות לייבלי והנעת כדור חדה. איכות הגרסה של בוסטון לאותו כיסוי היא מפתח בסדרה, בעיקר בדקות של גאפורד.
האסטרטגיה של דאלאס הייתה לואד אפ על הכוכב ונטישה של קלעים חשודים בפינה. מול הסלטיקס ספק אם יש להם את הפריבילגיה לנקוט בגישה דומה, לא רק בגזרת הקלעים אלא גם בגזרת היוצרים, האם ישנו סקורר ספציפי (סטייל שיי/אנט) ששווה לנסות לנטרל בכלל?
הנטל ההגנתי על לוקיירי היה לא פשוט, והפעם הם יאצלו להתמקד בוייט/הולידיי בידיעה שאין אלטרנטיבה. אני תוהה אם הם אכן ייגשו לחילופים נקודתיים בניסיון להאט את הנעת הכדור ממול. היכולת של שחקני החוץ בבוסטון לשים את הכדור בסל עשויה לצמצם שיתוף של סקוררים כמו הארדי (או הארדוואי) שנתן להם דקות יפות.
מנגד בוסטון תעשה מה שהיא הכי אוהבת לעשות - לזרוק שלשות - מובילה בכמות/תכיפות הזריקות בפער. מי שלא מצאו את היד עד כה הם טייטום (29%) והאוזר (33%). תכנית הב' שלהם מבוססת בעיקר על בידודים של פורזינגס, אם כי צריך להוסיף שבראון והולידיי התעקשו לנצל יתרון סייז מול גארדים נמוכים (קיירי/הארדי?).
20-22: דנבר עושה טרייד עבור גורדון (אורלנדו) באמצע העונה + טרייד עבור קולדוול פופ (וושינגטון) - שנתיים לאחר מכן זוכה באליפות
21-23: בוסטון עושה טרייד עבור דריק ווייט (הספרס) באמצע העונה + עבור קריסטפס פורזינגס (וושינגטון) - מגיעה לגמר
22-23: הלייקרס עושים טרייד עובר הא'צימורה (וושינגטון) באמצע העונה - מגיעים לגמר האיזורי
23-24: דאלאס עושה טרייד עבור פי ג'יי וושינגטון (שארלוט) ודניאל גאפורד (וושינגטון) באמצע העונה - מגיעים לגמר
|
דוגמאות נוספות
21-22: הווריורס מחתימים את גארי פייטון השני לחוזה מובטח (אליפות). הקבוצה שלו לפני כן הייתה וושינגטון | 20-21: מילווקי מחתימה את בובי פורטיס (אליפות), לפני כן שיחק בניו יורק | 22-23 - מיאמי מחתימה את קיילב מרטין כשחקן חופשי (גמר), לפני כן שיחק בשארלוט | 19-20: הלייקרס מחתימים את דווייט הווארד (אליפות), לפני כן שיחק בוושינגטון
מסקנה? אם אתם חושבים שיש שחקן ספק אלמוני ובעיקר לא מנוצל מספיק בקבוצה חלשה, תעשו מהלך. רצוי שיהיה מקבוצת תחתית במזרח, ורצוי שיהיה מוושינגטון. אם השם שלו וושינגטון, גם הולך.
תנו לכוכבים להסתדר
הקדנציה של לוקיירי התחילה מעפן, אין מה לומר. מאזן 10-15 שלילי ופספוס פלייאין (קצת בכוונה). לוקה בכלל לא מוערך מספיק, פשוט נכנס לליגה אול טיים גרייט בהתהוות. כמובן שזכייה תהפוך אותו לכזה באופן מיידי, מכיוון שיש לו את הבאק קטלוג מה שנקרא. אפשר וצריך לומר דברים טובים/דומים לגבי אדוארדס. כולנו קטלנו את הטרייד עבור גובר והתייחסנו אליו ככזה שמבטל את הסיכויים שלהם להתחרות והנה, הם הדיחו את האלופה והיו תחרותיים רוב הזמן, להוציא תפקוד נוראי בקלאץ'.
הם נפגשים שוב
קיירי חוזר לבוסטון. קייפי פוגש את יריבו המר.
מפגש סופר מסקרן בין היד השמאלית הכי טובה בענף (אירווינג) להכי גרועה (בראון). מפגש פסגה בין תומכי החמאס לג'יהארד האיסלאמי. קיירי לא הצליח לטהר את האנרגיות מהקדנציה הטעונה בסלטס, לפחות לא בתצורת קונפטי. משחק 40 נק' שלו בפךייאוף במדי ברוקלין לא הסתיים ב-W בדרך לסוויפ, והוא מחזיק בניצחון בודד באולם שלהם מ2020. בדרך היו 6 L'S, כולל צמד הפסדים העונה.
המאבק בשני יהיה בין קריסטפס ללוקה, ציוות שידע בעיקר מורדות. קייפי התבטא באופן שלילי לגבי שיתוף הפעולה, ולאחר פתיחה יחסית מוצלחת היחסים התדרדרו. בסלטס קייפי שאף להוכיח שבמאבס הוא סבל מדיכוי מקצועי, בעוד לוקה למעשה שיווע לפרנטר בקו האחורי שישלים אותו במקום גבוה מודרני. הפוזשנים הכי מעניינים בסדרה יהיו כאשר הם יפגשו באחד על אחד בשני צידי המגרש, ויש לזה משמעות. הקו הקדמי לא ידע לנצל מיסמאצ', כך שהיכולת של קייפי להכיל מדי פעם את לוקה בחילוף היא מהותית. מנגד במידה ולוקה יצליח לשים גוף ולדחוק אותו לזריקות קשות, תהיה סטגנטיות גם בצד השני.
ביתיות
דאלאס ניצח את 5 מ6 משחקי החוץ האחרונים שלה ולמעשה את כל הסדרות ללא ביתיות, בעוד ששני ההפסדים היחידים של בוסטון בפוסט סיזן הגיעו בגארדן, והם כבר למודי אכזבות במשחקי בית בשנים האחרונות. את גיים 7 האחרון שם מיאמי לקחה, מנגד בפעם האחרונה שדאלאס השתתפה בגיים 7 היא ניצחה אותו (בלשון המעטה), בתבוסה ההיא של פיניקס. הקהל של הסלטס יצטרך לשקול מילים מול לוקה ולדאוג לטרגט אותו בתבונה, אם בכלל, כאשר הדינמיקה מול קיירי תהיה הכי מעניינת ואולי שם יש מקום להשפעה.
קיד המושמץ VS מאזולה
בפעם האחרונה שדאלאס הגיעה לגמר קיד היה שם בתור שחקן וסייע לה לזכות באליפות מול הפייבוריטית במיאמי. עשור+ לאחר מכן הוא חוזר למעמד, הפעם בעמדת המאמן, ובתור אחד שחילק סטירות ליריבים לאורך הפלייאוף. הקבוצה שלו הגיעה מוכנה עם תכנית סדורה, חצאי שפנים (הארדי/תרגילים) וזהות הגנתית. מה שלא תגידו עליו, קבוצת הגנה הוא יודע להרים ועל פניו, יש לו יתרון במצ'אפ הישיר מול מאזולה חסר הניסיון והגמישות הטקטית. ראינו אותם מגיבים מהר מאוד לאזורית וגיים 5 פירקו את הדאבל מול לוקה באמצעות לייבלי והנעת כדור חדה. איכות הגרסה של בוסטון לאותו כיסוי היא מפתח בסדרה, בעיקר בדקות של גאפורד.
האסטרטגיה של דאלאס הייתה לואד אפ על הכוכב ונטישה של קלעים חשודים בפינה. מול הסלטיקס ספק אם יש להם את הפריבילגיה לנקוט בגישה דומה, לא רק בגזרת הקלעים אלא גם בגזרת היוצרים, האם ישנו סקורר ספציפי (סטייל שיי/אנט) ששווה לנסות לנטרל בכלל?
הנטל ההגנתי על לוקיירי היה לא פשוט, והפעם הם יאצלו להתמקד בוייט/הולידיי בידיעה שאין אלטרנטיבה. אני תוהה אם הם אכן ייגשו לחילופים נקודתיים בניסיון להאט את הנעת הכדור ממול. היכולת של שחקני החוץ בבוסטון לשים את הכדור בסל עשויה לצמצם שיתוף של סקוררים כמו הארדי (או הארדוואי) שנתן להם דקות יפות.
מנגד בוסטון תעשה מה שהיא הכי אוהבת לעשות - לזרוק שלשות - מובילה בכמות/תכיפות הזריקות בפער. מי שלא מצאו את היד עד כה הם טייטום (29%) והאוזר (33%). תכנית הב' שלהם מבוססת בעיקר על בידודים של פורזינגס, אם כי צריך להוסיף שבראון והולידיי התעקשו לנצל יתרון סייז מול גארדים נמוכים (קיירי/הארדי?).