כיוון
ראשית אני לא חושב שמישהו טוען שיכול לקרות מצב שמהיום למחר כל בני האדם יהפכו לפציפיסטים, כך שמן הסתם פציפיזם זה תוכנית לשינוי ולא רק תמונת מצב אוטופית. אישית אני לא מאמין, כמוך נראה לי, שאפשר להגיע לאוטופיה,ולכן הייתי מגדיר פציפיזם כחתירה לאוטופיה. הגישה שלי לפציפיזם מבוססת על מספר מרכיבים, אחד הוא הפחתה משמעותית של כמות ועצמת הנשק, במיוחד נשק שאין לו תכלית אחרת. דברים רבים יכולים לשמש כנשק (כל חפץ מספיק חד או קהה לצורך העניין) אולם יש חשיבות לכך שהאנושות פיתחה מגוון נשקים שמטרתם היחידה היא לפצוע ואו להרוג בני אדם ומהנשקים הללו יש להפטר בהקדם. ברשימה כזו אפשר למצוא נשק כמו פצצות גרעין, טנקים, אקדחים וכו. אפשר לפתח יותר נשקים שפועלים להגביל תנועה או להמם, כלומר שהפגיעה שלהם היא זמנית לכל היותר כפתרון ביניים בעייתי. ההמשך ליצירת תשתית לפציפיזם הוא הפחתת הלגיטימיות של אלימות. כיום כולם אומרים שהם נגד אלימות אבל גבול הלגיטימיות של האלימות נמצא בשטח מאוד מאוד אלים בעיניי, כלומר אלימות זה רע אבל לצעוק על ילדים זה בסדר ועל מפגינים מותר לירות וכל המלחמות מוצדקות זה לא להיות נגד אלימות בעיניי. ההתנגדות לאלימות כיום היא במידה רבה מהשפה ולחוץ, מס שפתיים כשאנשים רבים מקבלים אותה כחלק טבעי מהחיים. חשוב לשנות את זה ולהפוך את ההתנגדות לאלימות לכנה. מרכיב חשוב נוסף הוא חינוך לאי-אלימות, כלומר לא רק להגיד שאלימות זה רע (אבל מה לעשות קיימת) אלא לתת כלים לתגובות לא-אלימות במצבים אלימים. למשל ללמוד לרסן תגובות, למשל ללמוד לפנות לזולת לתמיכה ככוח של רבים מול מעטים. אחד המרכיבים החשובים ביותר בעיניי הוא פירוק אלימות ממוסדת. המערכות הפוליטיות שאנו חיים בהן הם מערכות דיקטטוריות ונצלניות שמנסות להכתיב לנו כיצד לחיות את חיינו בהתאם לאינטרסים של קבוצות מיעוט דומיננטיות (הגמוניה). אחד האמצעים לקידום הפציפיזם במובן זה הוא דגש על שיוויון בכוח פוליטי, למשל הפיכת המדינה לדמוקרטיה אמיתית שבה כל האנשים מחליטים ולא רק מצביעים פעם בשנה בשביל אותה קבוצה מצומצמת של פוליטיקאים שדעותיהם בסך הכל מאוד דומות. זה לא שאין בעיות עם כל מה שתיארתי אבל מבחינתי אם יהיה נסיון ללכת בכיוון הזה, דייני.
