מספר שאלות

[הדוקטורית]

מספר שאלות

אני בצומת
צומת דרכים.
והייתי שמחה לשאול כמה שאלות:
1) האם אתם מתחרטים לפעמים על החזרה בשאלה?
2) יש כאן מישהי שעשתה את זה אחרי שהיו לה ילדים, ומה איתם?
3) 0אתם מאושרים באמת? או שעכשיו שכבר חופשי לכם זה נרגע?
זהו בינתיים,
מרוב בלבול אין לי מילים.
שבוע טוב.

 

[מעבר לטוב ולרוע]

היי.

אישה או גבר? בת כמה? ......

 

[me btw]

אין חרטות

אני חושבת שאפילו לא היו לי מקום לחרטות, כי זו לא הייתה החלטה, זה פשוט מי שאני. כמובן שלפעמים התחרטתי על דברים קטנים שהם יותר ביטויים של החזרה בשאלה מכל מיני סיבות, אבל על החזרה בכללי, ממש לא! ואם אני מאושרת? כן בהחלט! כמובן שיש לי התמודדויות וקשיים ואני לא מקפצת באושר כל היום, בדיוק כמו כל בנאדם אחר, אבל בכללי אני מאושרת

 

[כבשה תוהה]

היי לך,

אתחיל בזה שאומר שתמיד אפשר להתחרט, אנחנו בני אדם ולא רובוטים, מקסימום אומרים טעיתי וממשיכים הלאה.

לשאלותייך, לא יצא לי אפילו לא פעם אחת להתחרט על דרך החיים שבחרתי לעצמי, אני מאושרת כל דקה ודקה על הבחירה (למרות שעברו כבר כמעט עשר שנים, וואו!), ולא הייתי עושה שום דבר אחרת מאיך שנהגתי.

יש כאן כמה וכמה אמהות ואבות שיצאו בשאלה, עוד מעט הם יגיעו לכאן ואם לא נביא אותם בכח

ספרי קצת על עצמך ומה שעובר עלייך אם בא לך.

 

[הדוקטורית]

אז ככה...

אני נקבה בת 24
אימא לשניים.
ולא מאושרת!!!
מחפשת את דרכי.
תמיד הייתי פתוחה יותר ראש פתוח מקבלת את כולם.
והיום מחפשת את עצמי.
אני לא במצב של לא מאמינה. כן במצב שלא יודעת
איך מה למה להאמין.
מצד אחד אני אמיצה שעושה מה בא לה, כשבא לה.
מצד שני אני מבולבלת נוראות.
כמו כן אני לא ממש חיה טוב עם בעלי כך שתמיד מקפץ הרהור
אולי זה בגלל זה?!
זהו בגדול.
מקווה למצוא תשובות /דרך
ולשמוע מכם....
למה חזרתם בשאלה? האם התערתם בציבור חילוני?
היו לכם חיים טובים קודם? ילדים??
ובעצם אני לא חופרת מי שירצה, אשמח שיענה.
גם במסר.

 

[Caro Kan]

תהיי אמיצה, תהיי חזקה.

תעשי קודם כל מה שטוב בשבילך. אחרת - לא תוכלי לעשות טוב בשביל הילדים, ולא תוכלי להיות בטוב עם בעלך.
יום יבוא יהיה לך טוב ושתהיי מאושרת. ואז הכל יהיה אחרת. עד כדי כך אחרת, שלא תוכלי להבין ולהיכנס לראש של אותה הבחורה שכתבה את הפוסט שכתבת...
וכשזה יקרה ותסתכלי אחורה על ההודעה הזאת שלך, את תחייכי ותדעי שניצחת.
לא שזה קל. אף פעם לא קל. וזה לא יקרה בדיוק כמו שאני מבטיח.
אבל אנשים שאני מכיר, כולל אני, עשו שינויים (גם כאלה שאינם קשורים ביציאה בשאלה), וזה תמיד מרגיש טוב.
ותדעי שמה שתעשי זה מה שתקבלי בחזרה. אם תישארי במקום שלא טוב לך - שום דבר לא הולך להשתנות. אם תעשי - משהו ישתנה. משהו, אני לא יודע מה.

בהצלחה, חיבוק, והרבה כח.

 

[כינוי לא יצירתי]

"תהיי אמיצה, תהיי חזקה"

אתה מצטט פה סרט מוכר או שאני ממש מושפע?

 

[Caro Kan]

לא שאני מכיר.

 

[כיפה אדומה17]

לא חיה טוב עם בעלי

אולי זה בגלל זה

מה זה משנה מה הסיבה שגומרת לך להרהר באורח חייך?
כשאנשים לא טוב להם, הם מחפשים דרכים לשפר את מצבם, וזה הכי אלמנטרי בעולם.

אני הייתי במצב דומה לשלך, נשואה, עם ילד, ולא היה לי טוב עם בן הזוג.
אז הלכנו לטיפול, בנסיון נואש להציל את הקשר. ודברנו. וזה לא עזר.
אז נפרדנו.

לרבים מהיוצאים בשאלה יש נקודת טריגר בחיים שהובילה אותם להרהר מחדש בחייהם.
מה היה קורה אילו הייתי חיה חיים מאושרים עם בן זוגי החרדי? אולי הייתי היום אם לשישה שבעה ילדים (לא!!) ואולי הייתי מאושרת איתם אפילו.
והייתי נוסעת כל שבת שניה לבני ברק או לירושלים או לוואטבר.

אבל את האמת - שמחה על כל דרך החתחתים שהביאתני עד הלום. מאושרת זו מילה ענקית, אני בטוחה שגם אהיה שם. בינתיים די טוב לי, יותר מאשר קודם זה בטוח. רוב הזמן שמחה ומרוצה.

ואת? מה רוב הזמן? אין סיבה מספיק מוצדקת לעבור את החיים האלה בסבל מתמשך...

 

[האיש והמסכה]

בדרך כלל שמח על הבחירה

לעיתים יש חרטה קטנה שמסתיימת במהירות,
מבחינה חומרית החיים לא השתנו לטובה
אבל כן השתנו לטובה מבחינה רוחנית
וזה העיקר בשבילי.

 

[Sonic hedgehog]

תשובות

1. לא
2. לא
3.כן

 

[פורס מזור]

והנה אני בגיחה תקופתית

1) טרם.
2) נראה לי שכן. אני לא.
3) לא. אפילו לא קצת. אבל זה באמת לא קשור. לא בשביל להיות מאושר יצאתי בשאלה. אגב, אם אני שמח שעשיתי את המהלך, כן. כל יום. זה לא אומר שאני שמח שהייתי צריך לעשות אותו או שאני שמח באופן כללי.
אם מעניין אותך לשמוע את דעתי, בלבול זה נורמאלי. את צריכה למצוא זמן לעצמך להכריע בשאלה אם את מאמינה או לא. ואם קשה לך, אז להכריע האם אמורים להאמין או לא. ו... לא. "אנשים מאד חכמים לפני חמש מאות שנה חשבו ככה" זה לא נתון רלוונטי. אח"כ כשכבר יהיה לך החלטה לגבי עצמך תוכלי שקול את הצעד הבא.
תתעודדי. יהיה חרא אבל נתמודד.

 

[מתלבט13]

אין תשובות

קשה להתחרט כשחיים בעולם כל כך שונה. כאשר החוויות והתפיסות שונות כל כך מהעבר.

במובן מסוים זה אין דרך חזרה. כי החוויה החרדית מבוססת במידה רבה על חיים במקום מאד מסוים. זה יכול להיות טוב. אבל חצייה מוחלטת של הכביש היא סוג של איבוד בתולים. קשה להחזיר.


יש כאן כאלה שיצאו עם ילדים. הצרה הנוראית היא כאשר זה כרוך בבן זוג חרד, מאבקי גירושין מגעילים וכאב אינסופי בנוגע לקשר עם הילדים (אם את האמא וברור לך שתקבלי משמורת (זה לא מובן מאליו) זה פחות זוועתי)

יציאה יחד עם בן הזוג עם0 ילדים קטנים זה לא בעייתי. למרות שיש סיכוי לא קטן שהזוגיות לא תשרוד את היציאה.


מאושרים? החיים פשוט שונים. מה שהיה לא רע קודם, לפחות פתר את הקושי הזה.


בוער לך לצאת בשאלה? או שסתם בא לך?
אמונה? חברה? או אורח חיים?

זו הגירה לארץ ותרבות אחרת במלוא מובן המילה

 

[מאך המוייציא]

לא מתחרט לרגע

יצאתי עם אשתי בגיל 28 ולמרות שהתחרטתי על הרבה דברים שעשיתי - מעולם לא התחרטתי על היציאה.
בעצם זאת אולי ההחלטה הגדולה היחידה שאני שלם איתה אחרי שנים רבות.
יצאנו שנינו עם ילדה בגיל 3 ועשינו זאת אחרי שעברנו לגור בחו"ל.
חזרנו לארץ אחרי שנים רבות ולעולם לא הצטערנו על היציאה.

אני מציע שתנסי להפריד בין רצונך לפתוח דף חדש כי לא טוב לך כללית לבין השאלה למה את רוצה - אם בכלל - לצאת בשאלה.
את לא מאמינה? את מאמינה אבל לא רוצה להשאר חרדית? את רק רוצה לעזוב אותו ולהתחיל מחדש?
כשיהיו לך את התשובות - זה יהיה אולי יותר קל.

 

[Caro Kan]

אני אף פעם לא מתחרט על דברים שעשיתי.

כל הזמן אני מתחרט על דברים שלא עשיתי.

 

[כיפה אדומה17]

אז תעשה

 

[Caro Kan]

עושה.

 

[כיפה אדומה17]

שלום דוקטורית

1. מעולם לא התחרטתי, כשאתה לא מאמין בדרך החיים הזו מה יש להתחרט? בחרת באמת שלך.
הייתי אומרת שלעיתים אני מתגעגעת לימים עברו. אבל היי, אני מתגעגעת גם לגיל 12 בו הייתי חסרת דאגות, ולגיל 15 בו שרצתי אצל חברות ולגיל 16 בו למדתי למבחנים במתמטיקה בלי לדאוג לבייביסיטר.

2. כן, אני יצאתי בשאלה עם ילד אחד. הוא היה בן 3 כשעזבתי את העולם החרדי, טוב לנו, הרבה יותר טוב מאשר לו נשארנו בעולם חרדי מנוכר וחסר תוחלת.
הילד שלי היום בן שבע, חזר היום ורקד לי את ריקוד המקרנה, לימדו אותם בהרקדה שהיתה בהפסקה. פתר בעיות חשבון תוך כדי שהוא מזמר אותן במנגינה שאינה רחוקה מניגון הגמרא (נשבעת!) והכין מערכת המכילה גם מקצועות כמו מוסיקה, אקולוגיה, מתמטיקה ואנגלית. בשבילי זה מספיק לבינתיים.
בחיידר החסידי אליו היה נשלח לא לומדים רבע מזה בכל שכבת גיל.
3. תסלחי לי אם לא אענה בדיוק לשאלתך.
את שאלת: "אתם מאושרים באמת? או שעכשו שכבר חופשי לכם זה נרגע?"
ואני אענה לך - עכשיו כשכבר חופשי לי אני מאושרת.

והאושר אף פעם לא מושלם ואנחנו מעלים את ירושלים על ראש שמחתנו ומוצאים על מה להתלונן. תמיד.
(ראה ערך 'אמא, תקני לי')

לכל שאלה את מוזמנת לפנות אלי, גם אני הייתי פעם מבולבלת והיום כבר לא

 

[גרפומן פוחז]

המירוץ לאושר מפיל חללים רבים

והמון אנשים מחפשים להם דתות או עוזבים דתות, בשם החיפוש המתיש הזה אחר התחושה הלא מוגדרת הזו.

אצלי, אחד הדברים שהכי משכנע שאין אלוהים וכל הדתות זה חרטה, זה ניסיון הדתות להסביר למאמינים בכל העולם שאת האושר האמיתי הם יחוו רק במקום דמיוני ועלום לאחר המוות, שהם לא מסוגלים בעולם הזה לחוש או לתפוס מה הם ירגישו בעתיד ועד כמה זה יהיה נהדר.
מעין אשליה שמכניסה סם לחיים הבנאלים של רוב האנשים, שיום אחד הם ימותו ויחוו עוצמה של אושר וסיפוק אין-סופי כפיצוי על עגמומיות החיים שכאן.

ולא, אני לא מתחרט עזיבת הדת ולא תמיד מאושר לי.
בחרתי להיות אדם חושב ולהתעמת עם הרגשות שלי כאן ועכשיו.
וטוב לי ככה מאשר לקחת "סמי אושר" של דת.

 

[כיפה אדומה17]

המירוץ לאושר?

החיים עצמם... מפילים חללים.