מספר שאלות לגבי טיפול בבי"ח

[שאינו יודע]

מספר שאלות לגבי טיפול בבי"ח

מספר שאלות: 1) הזכות לנוכחות אדם נוסף במועד ביצוע בדיקה - מה לגבי מועד התיעצות רופא\רופאים מטפלים עם המטופל, לגבי תיאור מצבו ותיאור האפשרויות העומדות לרשותו - האם מותר לרופאים להחליט שרק המטופל יהיה נוכח, ולאסור על מקורב או קרוב משפחה לשמוע את היעוץ? 2) יש תרופות לכאבים, במיוחד אחרי ניתוח בעת שהמטופל שוהה בחדר ההתאוששות, שהמטופל זועק מכאבים ומסוגל לומר שכואב לו, אך לאחר שהוא מתעורר מהשפעת התרופה - המטופל אינו זוכר את הכאב. האם אין כאן מצב שהתרופה אינה מונעת את הכאב אלא רק את היכולת לספר עליה, ובתור שכזאת היא בעצם פוגעת בחולה ובזכויותיו? 3) ניקח חולה הניגש לחדר מיון בשל כאבים, כאשר מטרתו הראשונית היא להפסיק את הכאבים, ובמיון בודקים אותו, מוצאים מה שמוצאים, ממליצים על מעקב, ומשחררים אותו, מבלי לטפל בכאב, לא בעת שהותו בחדר המיון ולא בתקופת המעקב. הכאב נמשך ואף מתגבר. האם יש כאן רשלנות?

 

[תלתל11]

תשובה (חלקית)

1. בהחלט לא. זכותו של חולה שיהיה נוכח איתו אדם נוסף בעת התייעצות או מתן מידע, בהנחה שהחולה מוותר על זכותו לסודיות רפואית ולא אכפת לו שאותו אדם ישמע את מה שיש לרופא להגיד. עם זאת, יש לזכור שלעתים הרופא יודע שאת המידע שהוא עומד למסור, יתכן שהחולה לא ירצה לשתף, ובמצב זה הוא עשוי לנסות לשכנע את החולה לקיים את השיחה בפרטיות. בכל מקרה הרופא אינו יכול למנוע מחולה נוכחות של אדם נוסף אם זהו רצונו. 2. שאלה מעניינת. ההשפעה של תרופות נוגדות כאב רבות, וכן ההשפעה המתמשכת של חומרי הרדמה, גורמות לעתים קרובות לאובדן זיכרון בתקופת ההתאוששות. תאורטית יכול היה להתקיים מצב כפי שאתה מתאר, השאלה היא מדוע שמישהו ינהג כך - איזה אינטרס יש למישהו מהמטפלים שהחולה יסבול מכאבים ? 3. מבחינה משפטית, לצורך הוכחת רשלנות יש להדגים נזק שנגרם. זה קשה במיוחד בנושא של כאב, שם הנזק הוא בד"כ סבל נפשי אך יכול להיות גם אובדן כושר עבודה, למשל. אינך נותן די פרטים אך אם אכן לא קיבלת כל טיפול לכאב במצב שבו טיפול כזה התבקש, יתכן שיש מקום לתלונה דרך משרד הבריאות גם אם אין "קייס" לרשלנות.

 

[חיותה בר זוהר]

לעניין ההרדמה

יש רמות שונות של טשטוש והרדמה, ומנסיון אישי יש חלק מחומרי הטשטוש שגורמים בעיקר לשכחה, והחולה תוך כדי מרגיש כאב מסויים ואף צועק (ויש שהוא צועק יותר מאשר כואב לו באמת כי העכבות והחינוך להתאפק מטושטשים..). אם אין זכרון של הכאב, ואין נזק פיזי שנשאר ממנו - קשה לי לראות איך ולמה החולה יכול לבוא בטענות. צריך לזכור שככל שרמת ההרדמה עמוקה יותר - הסיכון ממנה למטופל גדול יותר, כך שלכל דבר יש מחיר וצריך לאזן בין הסיכונים ותהועלת.

 

[שאינו יודע]

אילחוש או השתקה?

התכוונתי לתרופות הניתנות במהלך התאוששות, שכן הניתוח הינו בעצם "חיתוך בבשר החי". הזעקות והתחינות לעזרה ששמעתי בתור בן לוויה, לא נשמעו לי כהיעדר עכבות, אלא ככאב קשה אשר בשל אופיה של התרופה לא היתה אפשרות ביד המטופל להתלונן על כך לאחר מעשה.

 

[שאינו יודע]

תודה על התשובות

1) הגבול בין התיעצות עם החולה לבין התיעצות בינם לבין עצמם במסגרת "ביקור רופאים" תוך הפנית שאלות אל המטופל הוא מטושטש, ובחסות הטשטוש אפשר, ואכן סולק, בן הלוויה. 2) השימוש בתרופות שרק מבלבלות אך אינן מונעות מלהרגיש את הכאב - אולי משום מיעוט תופעות לוואי אחרות, או מחיר נמוך. עולים סיפרו לי שבצרפת די ממעטים לתת תרופות נגד כאבים בבתי"ח. היתה לפני כמה זמן כתבה באחד העיתונים, לגבי צמצום או מניעת הרדמה מתינוקות בעת ניתוח, כי תינוק לא יכול לומר שכאב לו.

 

[דר כרמית טל עוד]

תשובה לשאלה 3

במקרה כזה ייתכן והחולה יהיה זכאי לפיצוי העשוי להיות משמעותי- בגין כאב וסבל. זהו נזק בר פיצוי. לגבי שאר השאלות: השאלות מענינות מאד ברמה התיאורטית, האם עומד מאחוריהן אירוע מהחיים או שאתה מתעניין באופן אקדמי בלבד?

 

[שאינו יודע]

הסיבה לשאלות

כל מה ששאלתי בא מנסיון ועדות ראייה.

 

[חיותה בר זוהר]

האמנם?

האם נראה לך שפיצוי על כאב וסבל יכול להנתן מקום שהמטופל עצמו לא זוכר שחווה כאב וסבל, ולא חווה לאחר הטיפול מצוקה כלשהי? אני סקפטית... בכל אופן, בתור מטופלת שעברה את החוויה המתוארת (טשטוש בלבד) אני יכולה לומר שהסבל לא נגרם לי - אלא למי שליווה אותי לבדיקה, שחשב בטעות שלא נתנו לי טשטוש. מבחינתי - אין לי שום טענות לרופאים. האם נרחיב כעת את חובת הזהירות של הרופאים כלפי מלווים שאינם מטופלים?

 

[דר כרמית טל עוד]

המטופל לא זוכר...

הויכוח בינינו הוא נקודתי לשאלה : האם אדם שחווה סבל ואחר כך שוכח אותו איננו זכאי לפיצוי בגין כאב וסבל. נראה כי דעותינו חלוקות: את סבורה שאם האדם שכח הוא לא זכאי לפיצוי כזה. אני סבורה להיפך. נראה לי שזה עדיין לא הוכרע בבית המשפט, והמחלוקת לגיטימית.

 

[דר כרמית טל עוד]

נ.ב

נראה לי גם שהתיחסתי ל"סעיף 3" אחר ממה שאת הבנת: בסעיף שאני התכוונתי אליו, לא היה בכלל אלמנט של אובדן זכרון אודות אירוע הכאב.