מסע בין כוכבים

זנערלן

New member
מסע בין כוכבים

ארצה להודיע מראש, לא היה לי קצה חוט בנוגע לאף שיר או לסגנון שהובא במיקסטייפ של הברמלאי. כמו כן קיבלתי על עצמי את המשימה בתקופה בה אני נמצא במעבר דירה ותחילת לימודים, על התווך טיול בממלכת עשבי התיבול, אמסטרדם, והתחייבויות ותירוצים נוספים שכולכם כ"כ לא מעוניינים בהם, אך צורך האדם הוא לסנגר על עצמו תמיד ולכן אומר לכם כאן שאני בהחלט, ללא צל של ספק אשם לחלוטין. הייתי צריך למצוא את הזמן מוקדם יותר ולתת יותר שמיעות ולרשום זאת במועד, אך רק בחול המועד נועדתי שיש רצון עז לשמוע על המיקסטייפ, אז הנה אני עכשיו מנסה לתקן על העוול. יום הכיפורים מכפר על עבירות שבין אדם למקום, אך לא של בן אדם לחברו ולכן ברמלאי, ושאר חברי פורום יקרים, אבקש את סליחתכם הכנה והמתחשבת. חפרתי מספיק על השטויות שלי, הלאה למיקסטייפ!

כמו שכבר רשמתי, אין לי ולו תו אחד של דריםפופ קודם לשמיעת המיקס של הברמלאי. אני אחד מאותם אנשים שלעיתים פוסלים ז'אנר שלם בלי סיבה ובלי שאדע על מה בכלל מדובר, כך גם עם הדריםפופ שחשבתי שאין סיכוי שאוהב ולכן לא התקרבתי. אך אז הברמלאי הוגרל מולי ושלח בעיטת וולה מדהימה לחיבור עם מיקס אחיד ומלוטש מאין כמוהו, שבנוי כאוסף מייצג לז'אנר שמעולם לא הכרתי (ואולי עדיין לא, אך לפחות נחשפתי אליו כהוגן!). מההתחלה שם גם פותח הברמלאי את שם המיקס עם קטע הנושא כאשר הזמר מכריז "Ladies and Gentlemen We Are Floating in Space" ועוד איך אין ספייס.
המיקס ממשיך משם להיות מהודק ואחיד עם עליות וירידות, ישנם שירים שיותר אהבתי, חלקם הרבה פחות, אך השילוב של הכל יצר לי אלבום ממשי שאם הברמלאי היה אורג לאוסף ומשווק כמו אליקו, הוא היה מתעשר, אה רגע, זה דריםפופ... נו מילא, לי זה טוב!

מבראשית:
01. Spiritualized - Ladies and Gentlemen We Are Floating in Space - שוב כאמור, מאוד אהבתי את ההכרזה בפתיחת השיר, הכרזה שברמלאי ידע בדיוק למה היא מתכוונת, בהחלט ציפה לי מסע בחלל, מסע משונה והזוי, אך בהחלט כזה ששווה לנסות שוב ושוב. השיר עצמו ממשיך בנימה מעט מונוטונית ולא מתפתח יותר מדי, אך הוא בהחלט מתאים לפתיחת המיקס והוא מוביל היטב לעבר השיר השני שכאילו עולה ממנו ונותן את הבום הראשוני - לבום!

02. Damon & Naomi - Forgot to Get High - חשוב לציין, יש פעמים ששמעתי את המיקס וגם אני שכחתי (To Get High), אך עדיין זהו לדעתי השיר הטוב והמעניין ביותר בכל המיקס, הפתיחה הנוגה הזאת של הגיטרה האקוסטית, כאשר ברקע ישנם קולות שונים, שממשיכים איתך בהמשך השיר ומוסיפים לו פן מסתורי מעט, הגיטרה האקוסטית ממשיכה ללוות והזמר מתחיל לשיר ברכות שעוטפת אותך בעשן אפוף, אך כזה שגורם לך לחשוב ולהרגע, בכל רגע נתון הנגינה הרכה על הגיטרה החשמלית מלווה את השיר הנפלא הזה ותוף המרים לשם שינוי משולב בצורה מעולה ולא מעצבן לי את האוזניים. שיר מעולה ותודה על שחשפת אותי אליו!

03. Mercury Rev - The Funny Bird - את השיר הזה פחות אהבתי כבר, התופים כאילו מנוגנים בלופ אין סופי ולא משתנה, צלילים מסויימים מזכירים לי את מובי. אזקוף לזכות השיר הז את הבס, שראוי והיה דומיננטי יותר, השיר מעט גרנדיוזי לטעמי וסולו הגיטרה המייללת מעיב על הבס הנהדר שמלווה אותו לטעמי, לא יודע למה אבל סולואים כאלה לא עושים לי טוב באוזן. אך עדיין זהו המשך ראוי ומדויק למיקס, שמוביל אותנו הלאה עם מעט אכזבה לאחר השיר השני, אך עם ציפייה לבאות. הקטע האהוב עליי בשיר הזה הוא השקט היחסי בין הדקות 3:08 ועד 3:24, אך גם בסוף הקטע הזה המתופף עצבן אותי, הוא פשוט חובט באופן אחיד על התופים, ללא רגש. גם הסוף השקט היה נחמד, אך לא יותר מכך.

04. David Sylvian - Laughter & Forgetting - הנה מגיעה לה הרצועה השקטה של המיקס, שיר רגוע ונוגע, הנגינה על הפסנתר רכה ומדויקת, השירה בדיוק במקום והאווירה שהסינתי ברקע משרה מאוד מרגיעה, אני כבר עמוק בחלל ואז בא לו הסקסופון ולוקח אותי הלאה, לעוד כוכב שלא ביקרתי בו עדיין. שיר מעולה לטעמי.

05. The House Of Love - Christine - הנה מגיע לו עוד שיר שמאכזב אותי, הברמלאי כנראה קיווה לשים שיר טוב, שיר לא טוב. אודה מראש, יש לי בעייה קשה עם כל העשור הזה שנקרא אייטיז, והשיר הזה זועק את זה, הסינתי, התופים, הגיטרה, האווירה של השיר, הכל צועק אייטיז אייטיז, כאילו צעקו עליי חמס! קשה לי להתחבר, ניסיתי באמת ולאחר 10 נסיונות כושלים הבנתי שאין ביכולתי לאהוב שיר כזה, לא נורא, השיר הבא כנראה טוב, הרי ככה הברמלאי רצה לא? :)

06. My Bloody Valentine - When You Sleep - ו... לא! לצערי גם השיר הזה לא קלע לטעמי, אך הוא גם כאמור מאוד הולם את המיקס, אין לי הרבה מה לרשום על השיר כי הוא נשמע לי כמו משהו שכבר שמעתי באלפי וריאציות ומה שכאילו מבדיל אותו במעט מאלפי שירי רוק כאלה הוא הסינתי השורק המעצבן הזה, כאן כבר התחלתי לשקול את עניין אריתראה, חשבתי שזה אמור להיות אחד טוב ואחד לא, ברמלאי עבדת עליי!

07. Julian Cope - Safesurfer - האם לדבר עם סערה או שלא? השיר הזה יכול להכריע את גורלי, אריתראה נמצאת במרחק טיסה ושיחה עם הרשויות, אולי אלך על זה. "הלו, סערה, מה שלומך זה חן, זוכר אותי? נו מהעבודה בקייטרינג, זה שלימד אותך לעשות מנגל. אתה מנהל מסעדה בתל אביב? אתה לא זוכר אתה אומר?" טוב נאלצתי להמשיך להאזין, לשמחתי! השיר הבא שהגיע הגיע בדיוק בזמן, הנה העלייה לה ציפיתי, אני מאוד מתחבר לקטעים מהסוג הזה, הגיטרה המתפסת הזאת שנשמעת לעיתים כמו איזה סולו מושאל מזיגי סטארדסט, אך בעל אופי מעט שונה ואז הזמר מתחיל לשיר בסגנון מאוד ניק קייבי, ואם זה קרוב לניק קייב ומשולב עם סאונד גיטרה של העכבישים ממאדים זה לטעמי, מאוד לטעמי. מה גם שבסוף האלבום הסינתי צועק שנות ה-70, ושוב הגיטרה הזאת, עם הסאונד העמום, מעולה!
אומנם קטע הפזמון מעט הפריע לי, אך לא מספיק כדי לגרוע מכלל השיר, שיר מעולה שהחזיר את החיוך לפנים ואותי לישראל, אה סליחה לא, להמשך המסע אי שם בחלל, אני חושב שהגעתי לשבתאי. הלאה, אין זמן, עוברים לכוכב הבא!

08. Dif Juz - Love Insane - ברמלאי, כדאי שגם השיר הזה יהיה טוב דיו, מכיוון שהפצצתי אותי ברצף של שניים לא טובים, אני מצפה לתגמול עם השיר הזה ולא אתקשר הפעם לסולימן ואבקש מקלט בסודן. הכל מוכן החללית יצאה מכוכב שבתאי, הלאה - אני לא יודע איפה התחנה הבאה, אתן למיקס לעשות את שלו. הוא עשה, בהחלט עשה. ברמלאי באמת פיצה אותי, הוא כנראה תכנן הכל מראש, הוא ידע מה הגבולות שלי, רגע המיקס בכלל אקראי, לא כוון אליי, או שכן? אין לדעת. בכל מקרה שיר רגוע נוסף, שיר עוטף נוסף, אני כבר עמוק בחלל, משייט לי ליד האבנים הסובבות את צדק, כמה צדק ברמלאי בבחירת השירים, מצוין!

09. Marissa Nadler - Loner - עכשיו אני כבר לא חושב יותר על מקלט מדיני, אני פשוט מרחף לי בחלל. והנה מגיע לו שיר שזורק אותי לחור שחור, אני לא יודע מה יקרה עכשיו, אבל הצלילים האלה מביאים אותי למקום חשוך, אני לא רואה כלום, רק שומע, עוד פעם נזכר מעט בניק קייב, כאשר הסאונד האפלולי של הסינתי מזכיר לי את כריסטינה דה אסטונישינג. כאמור, שיר שמשרה אפלה וחוסר ודאות, לאיזה עולם אגיע עכשיו? אני מעט מפוחד.

10. Mazzy Star - She Hangs Brightly - עכשיו אני שם לב לכדור כחול וירוק עם נקודות לבנות, מה זה? חזרתי לארץ? לא, אני על הירח מביט מרחוק בכדור, שיר שלוקח אותי חזרה קרוב לכדור שלנו אך עדיין משייט לי בחלל, קרוב ורחוק. עוד שיר שממשיך את הרצף הטוב, המיקס נבנה כדי שהמאזין ימשיך לשמוע עד סופו, אני בהחלט אמשיך!

11. This Mortal Coil - The Lacemaker II - הנה, לקראת חזרה לארץ, קטע מעבר חללי שלוקח אותי לאט לאט על שביל החלב, אני לא רוצה לחזור, לא רוצה. קטע מעניין ויצירתי, אהבתי את ההתפתחות שלו מקטע אלקטרוני לשילוב של כינורות, מעבר יפהפה לקראת סוף המיקס.

12. Lush - Desire Lines - הנה, מיד אחרי המעבר, בתיאום מושלם לשיר הבא מגיע הקטע הזה, עוד שיא למיקס ההדוק הזה, אני עכשיו כבר עמוק במסע, המוח במצב מתאים, הגוף רפוי ואין כוח כבידה, אני ללא ספק מרחף בחלל. חלל של צלילי גיטרה והרמוניה, סולואים נוגים ואווירת סוף, סוף המסע. שיגיע בשיר הבא, זה שנועל את המיקס המעולה הזה.

13. Cocteau Twins - Seekers Who Are Lovers - הנה, הגענו לשלב האחרון במסע, אני אט אט מתקרב לכוכב הכחול הזה, בתחילה נכנס לאטמוספרה, עובר את האוזון, מגיע לעננים ונשאר שם קצת, להינות מרגעי המסע האחרונים שלי, השיר בהחלט מתחיל כמו חזרה לארץ, השירה בפיזמון זורקת אותי חזרה בבום לאדמה ומזכירה לי שהכל היה פרי דמיוני, או שמא לא. בכל אופן שיר סיום שיש בו עליות וירידות, אני אוהב את הבתים, אך לא את הפזמון המלווה בקולות רקע שאני אישית ממש לא אוהב, אך לא נורא, צריך לחזור לאדמה!


לסיכום, היה מסע נפלא ומרתק בנבכי ז'אנר שלא נחשפתי אליו בעבר מתוך בחירה, אני מאוד שמח שנפל בחלקי לצלול לשם, תודה ברמלאי ששלחת אותי למסע הזה. חזרתי ללא תובנות אך עם הרבה חויות ממסע ארוך ולעיתים מייגע, היה שווה את המאמץ והזמן להקשיב לש
 

Barmelai

New member
כתב הקפצה

שהיה צריך להיות כתב הגנה על המוזרות שהיא המיקס שלי, אבל לא נראה שיש מפני מי. אבל לא נורא, גם להקפיץ שרשור זה דבר חשוב.
המיקס הוא באמת נסיון להרכיב אלבום שיש לו אג'נדה, סיבות ונימוקים משלו. נכון שהכנתי אותו למשחק שלנו, אבל זה לא שינה את הכוונה מאחריו - להרכיב לעצמי מיקס שתפור במאה אחוז עלי. אתם קיבלתם את המיקס לא כל כך כשרשרת המלצות לאלבומים או לאמנים שמאחרי השירים, אלא יותר כחור הצצה לראש שלי. אלה דברים שאני שומע, בין היתר, ואתם מוזמנים לסלון.

חלק מהשירים נלקחו מאלבום שאינו מומלץ, כמו זה של דיימון ונעמי. אני מאוד אוהב אותם אבל הייתי את ההכרות איתם מתחיל ב Damon & Naomi with Ghost. אבל השיר שבחרתי משרת את המיקס, לדעתי, יותר מכל שיר באלבומים הבאמת טובים שלהם.
או Dif Juz. אני לא באמת מצפה שמישהו כאן יתחיל להקשיב לאלבום יחיד ואינסטרומנטלי (ועוד עם סקסופון, רחמנא...) של להקה שבקושי אפשר להגיד עליה שהיא הייתה. אבל הקטע התיישב לי בול, עם האווירה והקשרים הנכונים לדברים אחרים שקורים לאורך ה"אלבום".
או הקוקטו טווינז. השיר שבחרתי, ואני מת עליו, לא במקרה הוא נבחר להיות ציפוי השוקולד בקצה התחתון של הקורנטו, לקוח מחרא של אלבום. ראו הוזהרתם.

נוסף לכך, לא כל השירים באמת עונים להגדרה של דרים פופ. Safesurfer של ג'וליאן קופ למשל. אבל יש בו, בשיר הזה, מרקם שיכול לשקף את הסביבה שלו. שימו אותו בין שני שירים בעלי אופי מסויים ותגלו שגם Safesurfer מתנהג כמוהם.
מכירים את זה שלפעמים אתם סוגרים את החברים שלכם בחדר חשוך, מדליקים רק את המנורה הירוקה ויורים עליהם מאקדח קרני הלייזר שלכם? ואז פתאום נדמה לכם שכולם פולשים מהמאדים? נכון? או! אז לזה אני מתכוון.
הרעיון היה להעמיד קבוצת שירים, שביחד הם מתנהגים אחרת מאשר באלבום המקורי שלהם.

בשביל שזה יצליח, ברור שרוב השירים צריכים להיות דרים פופ אסלי. דרים פופ היא גם הממלכה של התופים המסונתזים, לטוב ולרע וצריך פשוט לזרום עם זה. אין כאן שום רעיון מילולי, סיפורי, או מסע כלשהו מנקודה לנקודה, מאחרי המיקס. כאן מדובר רק באווירה, בחווייה מוזיקלית שבה גם השירה, לעתים מובנת ולעתים לא מפוענחת, היא חלק מהאווירה.
המיקסטייפ הזה הוא סטטי: לא מתקדם, אלא נשאר במקום אחד. ולמרות שהוא לא מונוטוני, הסביבה שלו כמעט לא משתנה. קבלו אותו בציפה על הגב, בים, בשמש, בעיניים עצומות, תנו לגלים להחליק תחתיכם, להרים ולהפיל אתכם ושוב להרים, חסרי דאגה, שלווים ועירומים. כן, מותר להעזר בתמונת העטיפה.

המיקסטייפ אמנם לא מתפקד כשורת המלצות אבל בכל זאת, כמה המלצות שאפשר לקחת מתוכו:

ספיריצ'ואלייזד - האלבום הנושא את שם השיר וגם אלבומם הראשון Lazer Guided Melodies הם שניים מומלצים ביותר.

Mercury Rev - Deserter's Songs הוא האלבום לשמוע. חלק מהשירים נוטים לכיוון הזה של דרים, חלק אחר הוא סתם רוק אמריקני משובח. חובבי פסיכדליה קיצונית והצלולוייד ימצאו יותר עניין באלבומים קודמים, מעולים ומוטרפים בהרבה, כמו Yerself Is Steam, Boces.

דייויד סילביאן הוא יוצא להקת Japan אבל קריירת הסולו שלו שנמשכת עד היום מרשימה אותי הרבה יותר. Japan הייתה להקת גל חדש קלאסית והאלבום לשמוע ממנה הוא Gentlemen Take Polaroids. מקריירת הסולו של סילוויאן אני ממליץ על Secrets of the Beehive או Dead Bees on a Cake.

The House Of Love - הרכב בריט פופ עם נטיה לשוגייזינג רך. היה להם כשרון אדיר לכתיבת שירים מידבקים עם פוטנציאל להיטי שמשום מה לא תפסו, לפחות לא כאן בארץ, למעט שיר אחד. שני האלבומים הראשונים שלהם נושאים את שם הלהקה ושניהם מומלצים. להתחיל עם הראשון שבהם - לא זה עם הפרפר על העטיפה.

Mazzy Star - ההרכב שגילם טוב מכולם את רוח הדרים פופ של הניינטיז. מאזי סטאר הם צמד שצמח מסצנת הפייזלי אנדרגראונד של לוס אנג'לס (Dream Syndicate, Rain Parade). השירים של מאזי אווריריים, אפלוליים במידה ונהנים מהגיטרה החשמלית בעלת הניואנסים הפסיכדלים של דייב רובאק, צליל שהיה מאוד אופייני לסצינת הפייזלי. על הופ סנדובל אין צורך להכביר מילים, היא אחד הקולות המרשימים בפופ, אי פעם. השירה המהפנטת שלה יכולה להרדים אתכם בשניות, אבל עם זקפה. מומלצים - כל ארבעת האלבומים. הרכב ענק.

Lush - להקה שהחלה את דרכה עם יותר מקריצה לקוקטו טווינז, המשיכה כהרכב שוגייזינג וסיימה כלהקת בריט פופ מעולה, לאחר שהמתופף שם קץ לחייו. לחברי הפורום הנכבד מומלץ להתחיל מאלבומם השלישי והאחרון Lovelife שאין כל קשר בינו לדרים פופ, ולרדת אחורה בהדרגה. השיר שנבחר למיקס הוא מאלבומם השני, Split.

ואחרונים חביבים - My Bloody Valentine . השיר לקוח מהאלבום היחיד במיקס, שעליו אני יכול להגיד בלי היסוס כי הוא יצירת מופת. האלבום, לא המיקס. זרם השוגייזינג לא סיפק הרבה יצירות מופת אבל שתיים מהן היו שני אלבומיה היחידים של מיי בלאדי ואלנטיין: Isn't Anything, Loveless.
השיר הנבחר הוא מ Loveless, אלבום קשה, סוער, מאתגר, עתיר נויז - ועדיין, כולו דרים פופ, אמנם מהסוג שממנו תתעוררו שטופי זיעה קרה אבל עדיין. אם אתם סקרנים לנסות רק אלבום אחד מכל מה שיש כאן - לכו על אחד מאלבומי מיי בלאדי וולנטיין. מסטרפיסז.

וכעת - תורכם לתת עבודה. 70 כניסות לפוסט הפותח, עוד לא אומרות שהיו 70 כניסות לדרופ בוקס... קדימה, תתחילו לחפור.
 

Celluloid Hero

New member
רגע, רגע, מה עם ההיא מריסה נאדלר

(כן, זה בטח יהרוס לי את הרושם המהמם שקיבלתי ממנה במיקסטייפ, אבל שיהיה) איך נשמעים אלבומים מלאים שלה?
 

Barmelai

New member
לא ככה

אני לא מאמין שתשרוד אלבום נדלרי שלם. מריסה נדלר היא דרים פופרית (אתה רשאי לקרוא את ה פ השניה דגושה או רפויה כאוות נפשך) בעלת נשמה עגומה ורומנטית. האלבומים שלה חורפיים, זרועים באהבות נכזבות, מחשבות אובדניות ואפיטפים (לא ייאמן שאין למילה הזו תרגום מוצלח) לנערות חמד שהחיים התבררו כגדולים עליהן בכמה מספרים.
יש הרבה מן הרומן הרומנטי בסיפורים המולחנים שלה. אני מתחבר ליכולת ההלחנה המשכנעת שלה ולאווירה הפולקית-פסיכדלית-מלנכולית, או בשלוש מילים לצד הנשי שלי. ולפני שאתה ניגש לשמוע את נדלר, גם אתה צריך להתחבר אליו. או לצד הנשי שלך, גם זה יעבוד.

נסה את האלבום ממנו השיר לקוח - Little Hells. הוא המגוון מבין אלבומיה. אני אמנם איתך בתחושה שלך שהרושם המהמם יהרס, אבל תיתן לזה לעצור אותך. רק תעשה תאום ציפיות, כלומר תנמיך את הציפיות שלך לקבל נויז.
 

Celluloid Hero

New member
תשמע, לא שזה לא היה משתפר

אם היה בזה קצת נוייז ( :) ), אבל דווקא לא חשבתי בכיוון הזה. התכוונתי אם יש מספיק שירים טובים נוספים באלבומים שלה. ננסה את מה שהצעת.
 

Barmelai

New member
יופי, לא תצטער

כלומר, בטח תצטער נורא, כמו בכל פעם שאתה מקשיב לי.
 

Celluloid Hero

New member
המיקסטייפ של ברמלאי

המיקסטייפ היחידי בדרופבוקס, שלהגיד שהוא מרדים אותי, תהיה סוג של מחמאה :)

אחחח, ברמאלי ברמאלי. המיקסטייפ הזה כל כך ברמאלייי. חתיכה אחת ארוכה ארוכה, מתפתחת לכל מני מקומות אומנם אבל שומרת על קו מחשבה-מעורפלת רציף ,ונעימת נושא שחוזרת על עצמה שוב ושוב . תרדם. לא ברצינות, אני מצווה עליך להרדם!. סתם. טוב אני לא אשקר יש מימד שמכביד על העפעפיים פה במיקסטייפ, אבל צריך לתת את הכבוד על החיבור בין השירים (אם יש לכם כבוד לכאלה דברים, אישית אני מת על החובבנות המקסימה של החוסר חיבורים בין השירים) . אם יש עוד מיקסטייפ שזכאי לכזה כבוד כזה הוא המיקס של תומר. ובמובן מסויים המיקס של ברמאלי הוא "הצד האפל" של המיקס של תומר. זה מתבטא באווירה כמובן, אבל מתבטא גם בזה שאף שיר לא בולט לאוזניים בצורה מיוחדת. רק מסיבות אחרות לגמרי. העניין הוא שבעוד שלמיקס של תומר לא התחברתי באותה מידה בערך לכל השירים, פה אני כן מתחבר באותה מידה בערך לכל השירים. כלומר העובדה שאני מתחבר לכל השירים כמכלול מונעת משיר מסויים לבלוט!. מוזר אני יודע, אבל זה המצב.

בכל זאת אני אגיד שיש רגעים חלשים. זה קורה באמצע, כאשר זה לא ממש דרים פופ, זה יותר משעמם פופ (אני לא זוכר כרגע איזה שיר זה היה בדיוק, אבל זה היה שם :) . אה כן, דיויד סילביין) וגם מרקורי רייב אכזבו פה, אם כי אני מודע לזה שהם אמורים להיות ממש טובים.. וגם כמה להקות שניסו להרעיש קצת , ולהפר את השלווה. אם כבר שעה שלמה של דרים, אז שיהיה שעה שלמה של דרים אני אומר! (מחזור שינה מלא זה שעה ורבע, אבל לא נורא).

אבל בניגוד למה שאמרתי קודם- יש רגעים שהם בכל זאת חזקים יותר מהרגיל. קטע הפתיחה למשל (טוב שמעתי אותו אצל נועה, אז, זה רק הגיוני שהוא ייבלוט) המחובר בטבורו לקטע השני (הבנאדם שמספר סיפורי אלף לילה ולילה מאחורה ברקע, הוא שמחבר אותם כמובן). אבל הדוגמא הכי טובה והכי חזקה מבחינתי - מריסה נאדלר. יש מצב שאולי שמעתי את השיר בעבר, כי האוזן התלבשה עליו כמו מתלה לכובע על האזנה הראשונה והשיר המשיך לרדוף אותי גם בשמיעות הבאות. אגב, זה שיר לסיום מיקסטייפ מבחינתי. לא שיש לי בעיה מיוחדת עם הסיום שנבחר. קקוטו טויינז שאני אוהב, והאוזן כבר רגילה מזמן לקול המלאכי במבטא חייזרי של אליזבת' פרייז'ידר. גם מאזי סטאר שם בדרך ריצפו שם מסלול נחיתה על הכר מעולה מבחינתי (ל LUSH קצת פחות התחברתי).

בקיצור, זה מיקס לריצות ארוכות מבחינתי. או אולי הליכות ארוכות, מתוך שינה לאור הירח המלא, אבל הבנתם. אחלה מיקסטייפ שרצוי להיות זומבי-וורוולף כדי להתחבר אליו. מה שעונה על ההגדרה של כולנו פה. :)
 

oren29at

New member
תודעה כפולה

לא צריך להיות גאון כדי להבין איזה אופי יש למוזיקה באוסף שתת הכותרת שלו היא "דרים פופ". מצד שני, את ההגדרות למוזיקה שאני שומע אני אוהב לתת בעצמי לעצמי, ולכן לא היה מנוס אלא להאזין למיקסטייפ של מיכה. אחרי כמה האזנות חילקתי את השירים לשתי קבוצות עיקריות.

בקבוצה הראשונה היו שירים שיש בהם יותר מחוט אחד שאותו צריך לתפוס לאורך השיר, שני אלמנטים (או אפילו יותר) שמושכים את תשומת הלב. מוזיקה, ברובה הגדול, מוגשת לנו כשהיא כבר מוכנה לאכילה: אנחנו מקבלים גירסה סופית, מעובדת ומופקת, שבה הוחלט עבורנו מה יוביל ומה ישאר מאחור, והצלילים שמגיעים אלינו הם תוצאה של החלטות מושכלות בדרך שבה הלכו הזמר/להקה והמפיק המוזיקלי. השירים בקבוצה הזאת לא כופים את עצמם בדרך הזו, וההשפעה על המאזין היא קריטית: המאזין נע בין חיפוש הדרך העיקרית שבה צריך ללכת בעקבות השיר, ובין כניעה, הבנה שאין דרך כזאת, ומתן רשות לשיר לשטוף את המאזין מכמה כיוונים.

אפשר למצוא פה שירים שהיו יכולים להיות שירים אקוסטיים קטנים, אולי אפילו בנאליים, אבל הם לא: דיימון ונעמי מאפשרים לבליל של קולות לדבר לאורכו של "Forgot to Get High" הופכים אותו מברור למבולבל; מריסה נדלר מעורפלת ב "Loner", ובמקביל אליה מתנגן לו אורגן במקצב פנימי הידוע רק לו, ומשתלט על השיר לבסוף בדרכו האגבית.

יש גם כאלה שנותנים לגיטרות לבלבל את הכל: "Christine" של ההאוס אוף לאב הוא משולש יחסים מעניין: מצד אחד הזמר שדולק אחרי קריסטין שהולכת ונעלמת מאחורי מסך של גיטרות, ובמקביל: הגיטרה, שהולכת ודולקת אחרי הזמר, תובעת את תשומת ליבו ואת התמסרותו; מיי בלאדי וולנטיין, מצידם, פשוט מושלמים ב When You Sleep" כשהמיקס משאיר את השירה טיפה מאחור, מקבילה לקיר הגיטרות, ושולח את המאזין לבחירה בלתי אפשרית בין השניים; מאזי סטאר, מצידם, יוצרים ב "She Hangs Brightky" מצג מרתק, עם שירה מוצקה מצד אחד, ומוזיקה שמובלת ע"י גיטרה חשמלית, והולכת ומתמוטטת לאורך השיר, עד הסוף המר.

ויש את דייויד סילביאן, לכאורה אי של מוצקות בסערה הכללית: בלדה קטנה עם זמר, פסנתר, וחצוצרה. מה לעשות, אבל, שכל אחד מהשלושה מושך לכיוון אחר, ובדרך פלאית כלשהי הם יוצרים שיר נפלא אחד.


הקבוצה השניה כללה שירים "נורמליים", כאלה שכן ניתן לאחוז בזנבם ולרכב (או לרחף) לאורכם. באופן טבעי, את חלקם אני אוהב, ואת חלקם פחות. "Love Insane של דיף ג'וז ו"Desire Lines" של לאש נהדרים. את מרקורי רב אני לא מסמפט, והשיר הזה הוא שיר טוב בסך הכל שמבוצע ע"י להקה מחורבנת. עם ספיריצ'ואלייזד יש לי בעיה: על פניו, קטע נהדר, חלומי, ז'אנריסטי לעילא. לאחר כמה האזנות הוא נשמע לי כמו זיוף, להקה שלכאורה יוצרת מוזיקה חסרת מאמץ, אבל את המאמץ מרגישים ממרחק רב.

שני קטעים בולטים פה מעל השאר, ומתנשאים כל אחד על פני הקבוצה שלו: "Safesurfer" של ג'וליאן קופ הוא הקטע המתעתע מכולם: לרגע אחד הוא אחיד, חד, ברור, ושניה לאחר מכן הוא מערבולת של רגשות מבולבלים ושל גיטרה ופסנתר מקבילים ומתנגשים חליפות. שמעתי דברים טובים על ג'וליאן קופ פה ושם, וזאת בהחלט נקודת התחלה טובה עבורי להכיר אותו טוב יותר.

"Seekers Who Are Lovers" של הקוקטו טווינז התהפך עלי: תחילתו בקיר של צליל- סינתי, גיטרה, תופים- שנשמעים נחושים והחלטיים, יודעים את העבודה ואיך להוביל את השיר ואת הזמרת. בסוף, כשאליזבת' פרייזר (האלוהית) מסיימת, הבנתי שהיא היתה שרה את השיר הזה בצורה הזאת בכל מקרה, לא משנה מה ומי היו מנגנים מאחוריה, ושירת הסירנה שלה היא שהכניעה את ההרכב, והכריחה אותו לנגן את מה שניגן. זה שיר סיום אולטימטיבי, מדהים ביופיו, והייתי שמח לדעת למה האלבום לא מומלץ (לפני שאני מוודא את זה בעצמי, הכוונה
)

אגב, זה שטוק טוק לא במיקסטייפ זאת טעות, שכחה, מקרה מצער ממש, נכון?


מיקסטייפ מעולה, אגב, אם מישהו איכשהו לא הבין מה רציתי.
 

Barmelai

New member
על שתי השאלות

: Seekers Who Are Lovers הוא מתנת הפרידה של קוקטו טווינז מהאוהדים שהלכו איתם עד הסוף. זהו השיר האחרון באלבום האחרון, רגע לפני שהחבילה התפרקה. הקוקטו הייתה להקה לא קלה לאהוב. היה להם את הצד הבומבסטי, עם הסלף-אינדאלג'נט הזה של סאונד ועוד סאונד ועוד מניפולציות על סאונד והקול האלוהי ומניפולציות על הקול האלוהי והכפלות של הקול האלוהי עם אפילו עוד סאונד והגיטרה שמסומפלת, מפולטרת, מעובדת, מהדהדת והידד - שוב מוכפלת, דרך מיני קונסולות, תיבות תהודה וגאדג'טים מתקתקים שאפילו הם גילמו סוג נוסף של סלף אינדאלג'נט.

מצד שני, היו המלודיות. השיר הכתוב, בשלב הבתולי, לפני שפרייזר הייתה שרה אותו לאחד ממאתיים ערוצי ההקלטה וגאת'רי היה מצרף אותו, הפוך כמובן, למיקס.

מצד שלישי, בכל זאת, ליז פרייזר.

כשכל השלושה היו באיזון, היה קסם. במקום קיר של סאונד התרומם גל גדול שאפשר לגלוש עליו עד החוף. כשהאיזון הופר, זה היה סתם כאב ראש.
זאת הייתה הבעיה של הקוקטו. כשאתה מכוון כל כך גבוה, אתה לא תמיד פוגע.
באלבום שממנו לקוח השיר, Milk & Kisses, יש יותר פספוסים מפגיעות, רוב השירים לא מגיעים לנקודת האיזון הדרושה, בגלל דלות ברעיונות, חוסר פוקוס בלחנים, תחושה של עוד מאותו דבר וקירות סאונד שסתם מטיחים את עצמם בראש של המאזין.
האלבום אגב, קיבל ביקורות טובות מאוד, אז יש מצב שזה רק אני.

באשר לטוק-טוק: בשלב הראשוני של העריכה היו שני שירי טוק טוק בתיקיה. היו גם רד האוס פיינטרז, אלן סורנטי, ספיין ושאר אצולת דרים פופ. מי שלא התאים למיקס, עף, מי שהשתלב, נשאר.

על ההתרשמות שלך ושל הזנערלן והצלולוייד מהמיקס, רק אומר תודה רבה
אני לא רוצה להחליש או לחזק אף ביקורת, כל הכיף הוא לראות איך המיקס באמת התקבל אצל אנשים, לטוב ולרע.
 

arieltr

New member
עוד קצת רשמים

לא יודע מה זה בדיוק דרים פופ, אבל בהחלט הגעתי עם הבנה מובנת ראשיתית שנובעת מצמד המילים הזה. לאחר מספר האזנות הרצועות עשו, לרוב, עבודה משלהן וגילו לי שהדרים יכול לנוע לאיזה גלאקסיה שהנוסע רק יבחר.

השיר הראשון והשני שמחוברים בטיבעיות מתפקדים אצלי כיחידה אחת שתפקידה לפתוח את ההאזנה הזו בדרך ברורה, שמיימית ונפלאה שתאמר "כן זה דרים פופ בטיסה היום". השיר השני מזכיר לי את השיר הנפלא הזה, אז אולי זה גם דריםפופ.
השיר השלישי הוא זה שבא ואומר לי "תשמע אפשר להוסיף גם קצת עיוותים, להרים את הדציבלים וסערות באופן כללי בשביל להטיס את הדרים לעוד כיוונים". רצועה מעולה לטעמי, סערה בוערת באזניים.
הרביעי הוא קונטרה מצויינת לקודמו, חוזר להרגיע וללטף עם נגיעות פסנתר מקסימות. גם זו רצועה מעולה לטעמי למרות השוני מהרצע הקודמת. הגיוון עובד פה מצויין.

החמישי, אוהה, החמישי. ברמלאי הביא אותה מצויין ושם כאן שיר של הפיקסיז. ז'תומרת מהשירים הרגועים שלהם, אבל זה סוטול פופ תוצרת פרוייקט צד של הפיקסיז השיר הזה.

השיר השישי הוא מהחלשים כאן לטעמי, אבל היי, תמיד קשה לעלות לבמה אחרי הפיקסיז. שיר חביב אבל לא מתעלה מעל. וגם נשמע כמו משהו מאוד ספציפי של הסמאשינג פאמפקינז. שיר שמתאים לנסיעות מטורפות בכביש מהיר במדבר.
ואז מגיעה הפצצה. ג'וליאן קופ כתב בערך 10,834 ביקורות על אלבומים ושירים גרמנים ויפנים ואני הועלתי וגם קראתי ת'ספר שלו על הג'אפרוק ועוד כמה קראוטרוק. ובחסות החלום הברמאלי סוףסוף, אשכרה, גם שמעתי שיר של ג'וליאן קופ. והופתעתי כמו רבים לגלות שבכלל קוראים לו ניק קייב באוסטרליה. וזה פצצה, אבל פצצה של רצועה. המיקום שלו באמא של מרכז המיקס לא מקרי בכלל. פצצה שהיה שווה לטפס את כל הדרך עד כה, ובכלל לא משנה מה יהיה מכאן ועד סוף הטיסה. הפצצה נפלה. יושב עלי, בזינגה.

השמיני זה רגיעה משכבות הפיצוץ שקדם לה, והטיסה השמיימית הזאת תיקח בעדינות למעלה עד שמאריסה נדלר תפרוץ בפתאומיות ו-וואו איזה שיר, איזה אטמוספירה שמרימה הלאה את מה שהתחיל עם הרצועה הקודמת. ספייסית וקצת אפלולית. מושכת המארסיה הזו.
מייזי סטאר מאוד אווירתי ומעניין ולפעמים מרגיש לי כאילו ריי מנזרק מנגן על הקלידים פה ואוטוטו ג'ימבו הולך לפרוץ בשירה האפלה שלו ולייצר לנו כאן דואט עם הכוכב של מייזי. אחח אשליות. אבל יופי של רצועה.
הקטע הבא מתחיל ובום נגמר ואז בא הקטע הלפני אחרון שמרים נוכחות מצויינת לקראת סוף הטיסה.
הקטע הסוגר בהחלט מנחית את המאזין, רק שאני לא בטוח שזה כדור הארץ שיוצאים מהחללית....
 
למעלה