מסעות מחוץ לגוף
או בשמם האחר -מסעות אסטרליים. אלו ממכם ששמעו את המושג "מסע מחוץ לגוף " או מסע אסטרלי" או פשוט מעוניינים לשמוע על חוויות שלא מהעולם הזה. מאמר זה מקודש בשבילכם. נתחיל בכמה נקודות להבהרה : רוב האנשים להערכתי חוו בשלבים מסוימים בילדותם מסעות אסטרלים ! מי שהורה לילדים בגילאי שלוש עד תשע בערך,וניחן ברגישות גבוהה ומפותחת יוכל להרגיש לעיתים שילדו נועץ בו עיניים ומסתובב בסביבה ...-כשכולם בעצם מזמן ישנים במיטה. הסיבה שאין בנו לרוב זיכרון מוחשי לעניין היא ההתעלמות מצד הסביבה או אי מתן מקום להכנסת או לשיתוף החוויה ע"י המבוגרים לעולמם ,ולא צריך לפעמים להגיד במפורש "אסור" ,-לפעמים פשוט חשים זאת. במסע אסטרלי אתה (השאלה מה זה אתה היא שאלה אחרת) חווה דרך גוף שונה ,לא פיסי, את אותה מציאות שאתה חווה במצב מודע –אך ברבדים אחרים שלה, ודרך רבדי קליטה חושיים שונים. הרושם הראשון של החוויה לרוב הוא אימה וניכור. לפתע אתה מוצא את עצמך מוקף בסביבה ובמראות שמעולם לא ראית ,ולרוב מעוצמת ההלם, תהליך ההפרדות מהגוף הפיסי מסתיים בשלב זה. כשתמצא את עצמך לבסוף מרחף מעל למיטתך לדוגמא, מוגבל ביכולת לנווט בחלל, ללא ספק תחסיר כמה פעימות לב. לאחר שהתייצבת במצב של השהייה מחוץ לגופך ,אתה עלול להגיב בדיוק באותה דרך אילו התעוררת יום אחד עם כנפיים וזנב –אתה פשוט מנסה לעוף בחוסר כישרון בולט וזה עלול להראות די מצחיק.. -מי אמר שמסתורין חסר הומור ? ברוב הדיווחים שאני מכיר אנשים אימצו לעצמם את השיטה הבדוקה של הציפורים ועל ידי הנעת הזרועות הצליחו לגרום לעצמם לנוע, בתחילה לאט ובאופן חסר דיוק ולאחר מכן בצורה יעילה יותר. אני חייב לציין שאם בשלב זה תסיט את מבטך אל ידך –היא לא תהייה שם ,לא באופן מוכר בכל מקרה, אך אם תשוב באומץ להביט קדימה לאחר התדהמה, פשוט תחוש שהיא שם ותוכל להמשיך. נקודה זו היא חשובה. תחושת הביטחון היא הכרחית ובעצם המפתח לכל העניין. אי אפשר לצאת למסעות אסטרלים בלעדיה. אם אתה ישן במקום שאינך חש בו בטוח,או תחת סכנה שמישהו יפלוש למרחב שבו גופך נמצא, היציאה של הגוף האסטרלי ממקומו לא תתאפשר. הסיבה לכך היא פשוטה. המעצבים של מערכת התיהלוך האנושית דאגו לכך שלא יווצר מצב שעזבת את גופך (עם המפתחות בסוויץ') ללא השגחה.רק האפשרות שמשהו מעולמות בלתי נראים אלה עלול לנצל את מצב חוסר האונים הזה מעבירה בי חלחלה. אך אם בסופו של דבר הצלחת לרכוש את שלוות נפשך בשלב זה של התהליך, החוויה יכולה להיות מאוד נעימה. דמיינו את עצמכם פשוט מרחפים בחוסר משקל באוויר, ללא שום תחושה של קושי או כבדות, ממש כמו ענן נוצה קליל במרחבי שמים. המראות כולם נעדרי קשיות, מכל עבר אתה חש רכות מפתיעה ואתה יודע שאינך יכול להפצע . ההנאה בגילוי יכולת התעופה אף הוא מסב עונג רב, לפעמים בריחופים הראשונים תמצא את עצמך מחייך רק בגלל תחושת הריחוף הנהדרת. אולי תשמע אף קולות זמזום, אך סביר שהקולות האלה אינם מופקים ממך. לרוב אלה רעשי רקע עמומים. די קרוב למה שקרוי בעגת אנשי מקצועות הקול "רעש לבן". -אז לאן עפים מפה ? בעיקר למקומות שאליהם אתה מקושר, אפילו רק מהכרות שטחית, במיוחד אם זה קרה לך תוך כדי חלימת חלום, וזו הצורה שרובנו חווינו בתור ילדים. פעם אפילו ניצלתי את דרך נתיבי איילון הרחבה כדי להתמצא . טיול ברחבי החדר, ולאחר מכן ברחבי הבית הוא האפשרות הראשונה הסבירה. בשלב מסויים אתה מגלה שאם משהו "תפס" את תשומת ליבך הוא ממש מושך אותך ,ואז כולך נמשך אליו בריחוף. זה אפילו עלול להיות מרגיז. אתה רוצה שמאלה לכיוון הדבר בירוק כחול הזה שזורח שם בפינה, אבל משהו מלמטה כל כך מוזר שגורם לך דווקא לבהות בו ולהשאר במקומך. בשלב זה של הגילוי אתה מנסה על ידי כוח ריכוזך להביט במשהו "ולהרתם אליו" בכוח רצון. ---------- התברר לי שאי אפשר לפרסם הודעה המכילה יותר מ6000 תווים. אני מתנצל שהמאמר נקטע כך. המאמר במלואו נמצא במדור מגילות באתר לב הארי תהנו
או בשמם האחר -מסעות אסטרליים. אלו ממכם ששמעו את המושג "מסע מחוץ לגוף " או מסע אסטרלי" או פשוט מעוניינים לשמוע על חוויות שלא מהעולם הזה. מאמר זה מקודש בשבילכם. נתחיל בכמה נקודות להבהרה : רוב האנשים להערכתי חוו בשלבים מסוימים בילדותם מסעות אסטרלים ! מי שהורה לילדים בגילאי שלוש עד תשע בערך,וניחן ברגישות גבוהה ומפותחת יוכל להרגיש לעיתים שילדו נועץ בו עיניים ומסתובב בסביבה ...-כשכולם בעצם מזמן ישנים במיטה. הסיבה שאין בנו לרוב זיכרון מוחשי לעניין היא ההתעלמות מצד הסביבה או אי מתן מקום להכנסת או לשיתוף החוויה ע"י המבוגרים לעולמם ,ולא צריך לפעמים להגיד במפורש "אסור" ,-לפעמים פשוט חשים זאת. במסע אסטרלי אתה (השאלה מה זה אתה היא שאלה אחרת) חווה דרך גוף שונה ,לא פיסי, את אותה מציאות שאתה חווה במצב מודע –אך ברבדים אחרים שלה, ודרך רבדי קליטה חושיים שונים. הרושם הראשון של החוויה לרוב הוא אימה וניכור. לפתע אתה מוצא את עצמך מוקף בסביבה ובמראות שמעולם לא ראית ,ולרוב מעוצמת ההלם, תהליך ההפרדות מהגוף הפיסי מסתיים בשלב זה. כשתמצא את עצמך לבסוף מרחף מעל למיטתך לדוגמא, מוגבל ביכולת לנווט בחלל, ללא ספק תחסיר כמה פעימות לב. לאחר שהתייצבת במצב של השהייה מחוץ לגופך ,אתה עלול להגיב בדיוק באותה דרך אילו התעוררת יום אחד עם כנפיים וזנב –אתה פשוט מנסה לעוף בחוסר כישרון בולט וזה עלול להראות די מצחיק.. -מי אמר שמסתורין חסר הומור ? ברוב הדיווחים שאני מכיר אנשים אימצו לעצמם את השיטה הבדוקה של הציפורים ועל ידי הנעת הזרועות הצליחו לגרום לעצמם לנוע, בתחילה לאט ובאופן חסר דיוק ולאחר מכן בצורה יעילה יותר. אני חייב לציין שאם בשלב זה תסיט את מבטך אל ידך –היא לא תהייה שם ,לא באופן מוכר בכל מקרה, אך אם תשוב באומץ להביט קדימה לאחר התדהמה, פשוט תחוש שהיא שם ותוכל להמשיך. נקודה זו היא חשובה. תחושת הביטחון היא הכרחית ובעצם המפתח לכל העניין. אי אפשר לצאת למסעות אסטרלים בלעדיה. אם אתה ישן במקום שאינך חש בו בטוח,או תחת סכנה שמישהו יפלוש למרחב שבו גופך נמצא, היציאה של הגוף האסטרלי ממקומו לא תתאפשר. הסיבה לכך היא פשוטה. המעצבים של מערכת התיהלוך האנושית דאגו לכך שלא יווצר מצב שעזבת את גופך (עם המפתחות בסוויץ') ללא השגחה.רק האפשרות שמשהו מעולמות בלתי נראים אלה עלול לנצל את מצב חוסר האונים הזה מעבירה בי חלחלה. אך אם בסופו של דבר הצלחת לרכוש את שלוות נפשך בשלב זה של התהליך, החוויה יכולה להיות מאוד נעימה. דמיינו את עצמכם פשוט מרחפים בחוסר משקל באוויר, ללא שום תחושה של קושי או כבדות, ממש כמו ענן נוצה קליל במרחבי שמים. המראות כולם נעדרי קשיות, מכל עבר אתה חש רכות מפתיעה ואתה יודע שאינך יכול להפצע . ההנאה בגילוי יכולת התעופה אף הוא מסב עונג רב, לפעמים בריחופים הראשונים תמצא את עצמך מחייך רק בגלל תחושת הריחוף הנהדרת. אולי תשמע אף קולות זמזום, אך סביר שהקולות האלה אינם מופקים ממך. לרוב אלה רעשי רקע עמומים. די קרוב למה שקרוי בעגת אנשי מקצועות הקול "רעש לבן". -אז לאן עפים מפה ? בעיקר למקומות שאליהם אתה מקושר, אפילו רק מהכרות שטחית, במיוחד אם זה קרה לך תוך כדי חלימת חלום, וזו הצורה שרובנו חווינו בתור ילדים. פעם אפילו ניצלתי את דרך נתיבי איילון הרחבה כדי להתמצא . טיול ברחבי החדר, ולאחר מכן ברחבי הבית הוא האפשרות הראשונה הסבירה. בשלב מסויים אתה מגלה שאם משהו "תפס" את תשומת ליבך הוא ממש מושך אותך ,ואז כולך נמשך אליו בריחוף. זה אפילו עלול להיות מרגיז. אתה רוצה שמאלה לכיוון הדבר בירוק כחול הזה שזורח שם בפינה, אבל משהו מלמטה כל כך מוזר שגורם לך דווקא לבהות בו ולהשאר במקומך. בשלב זה של הגילוי אתה מנסה על ידי כוח ריכוזך להביט במשהו "ולהרתם אליו" בכוח רצון. ---------- התברר לי שאי אפשר לפרסם הודעה המכילה יותר מ6000 תווים. אני מתנצל שהמאמר נקטע כך. המאמר במלואו נמצא במדור מגילות באתר לב הארי תהנו