מסעות אסטרליים
מסעות אסטרליים. אלו ממכם ששמעו את המושג "מסע מחוץ לגוף " או מסע אסטרלי" או פשוט מעוניינים לשמוע על חוויות שלא מהעולם הזה. מאמר זה מקודש בשבילכם. נתחיל בכמה נקודות להבהרה : רוב האנשים להערכתי חוו בשלבים מסוימים בילדותם מסעות אסטרלים ! מי שהורה לילדים בגילאי שלוש עד תשע בערך,וניחן ברגישות גבוהה ומפותחת יוכל להרגיש לעיתים שילדו נועץ בו עיניים ומסתובב בסביבה ...-כשכולם בעצם מזמן ישנים במיטה. הסיבה שאין בנו לרוב זיכרון מוחשי לעניין היא ההתעלמות מצד הסביבה או אי מתן מקום להכנסת או לשיתוף החוויה ע"י המבוגרים לעולמם ,ולא צריך לפעמים להגיד במפורש "אסור" ,-לפעמים פשוט חשים זאת. במסע אסטרלי אתה (השאלה מה זה אתה היא שאלה אחרת) חווה דרך גוף שונה ,לא פיסי, את אותה מציאות שאתה חווה במצב מודע –אך ברבדים אחרים שלה, ודרך רבדי קליטה חושיים שונים. הרושם הראשון של החוויה לרוב הוא אימה וניכור. לפתע אתה מוצא את עצמך מוקף בסביבה ובמראות שמעולם לא ראית ,ולרוב מעוצמת ההלם, תהליך ההפרדות מהגוף הפיסי מסתיים בשלב זה. כשתמצא את עצמך לבסוף מרחף מעל למיטתך לדוגמא, מוגבל ביכולת לנווט בחלל, ללא ספק תחסיר כמה פעימות לב. לאחר שהתייצבת במצב של השהייה מחוץ לגופך ,אתה עלול להגיב בדיוק באותה דרך אילו התעוררת יום אחד עם כנפיים וזנב –אתה פשוט מנסה לעוף בחוסר כישרון בולט וזה עלול להראות די מצחיק.. -מי אמר שמסתורין חסר הומור ? ברוב הדיווחים שאני מכיר אנשים אימצו לעצמם את השיטה הבדוקה של הציפורים ועל ידי הנעת הזרועות הצליחו לגרום לעצמם לנוע, בתחילה לאט ובאופן חסר דיוק ולאחר מכן בצורה יעילה יותר. אני חייב לציין שאם בשלב זה תסיט את מבטך אל ידך –היא לא תהייה שם ,לא באופן מוכר בכל מקרה, אך אם תשוב באומץ להביט קדימה לאחר התדהמה, פשוט תחוש שהיא שם ותוכל להמשיך. נקודה זו היא חשובה. תחושת הביטחון היא הכרחית ובעצם המפתח לכל העניין. אי אפשר לצאת למסעות אסטרלים בלעדיה. אם אתה ישן במקום שאינך חש בו בטוח,או תחת סכנה שמישהו יפלוש למרחב שבו גופך נמצא, היציאה של הגוף האסטרלי ממקומו לא תתאפשר. הסיבה לכך היא פשוטה. המעצבים של מערכת התיהלוך האנושית דאגו לכך שלא יווצר מצב שעזבת את גופך (עם המפתחות בסוויץ') ללא השגחה.רק האפשרות שמשהו מעולמות בלתי נראים אלה עלול לנצל את מצב חוסר האונים הזה מעבירה בי חלחלה. אך אם בסופו של דבר הצלחת לרכוש את שלוות נפשך בשלב זה של התהליך, החוויה יכולה להיות מאוד נעימה. דמיינו את עצמכם פשוט מרחפים בחוסר משקל באוויר, ללא שום תחושה של קושי או כבדות, ממש כמו ענן נוצה קליל במרחבי שמים. המראות כולם נעדרי קשיות, מכל עבר אתה חש רכות מפתיעה ואתה יודע שאינך יכול להפצע . ההנאה בגילוי יכולת התעופה אף הוא מסב עונג רב, לפעמים בריחופים הראשונים תמצא את עצמך מחייך רק בגלל תחושת הריחוף הנהדרת. אולי תשמע אף קולות זמזום, אך סביר שהקולות האלה אינם מופקים ממך. לרוב אלה רעשי רקע עמומים. די קרוב למה שקרוי בעגת אנשי מקצועות הקול "רעש לבן". -אז לאן עפים מפה ? בעיקר למקומות שאליהם אתה מקושר, אפילו רק מהכרות שטחית, במיוחד אם זה קרה לך תוך כדי חלימת חלום, וזו הצורה שרובנו חווינו בתור ילדים. פעם אפילו ניצלתי את דרך נתיבי איילון הרחבה כדי להתמצא . טיול ברחבי החדר, ולאחר מכן ברחבי הבית הוא האפשרות הראשונה הסבירה. בשלב מסויים אתה מגלה שאם משהו "תפס" את תשומת ליבך הוא ממש מושך אותך ,ואז כולך נמשך אליו בריחוף. זה אפילו עלול להיות מרגיז. אתה רוצה שמאלה לכיוון הדבר בירוק כחול הזה שזורח שם בפינה, אבל משהו מלמטה כל כך מוזר שגורם לך דווקא לבהות בו ולהשאר במקומך. בשלב זה של הגילוי אתה מנסה על ידי כוח ריכוזך להביט במשהו "ולהרתם אליו" בכוח רצון. די מהר אתה לומד להגביר את מהירות ריחופך על ידי עוצמת מיקוד רצונך כלפי עצמים שונים, הדיוק מגיע אחר כך. ואז, לאחר שסקרת את סביבת החדר אולי תרצה לצאת לאורחים בסלון ? -לרוב המסעות הראשונים מתרחשים בסביבה די שקטה ואם ישנם שם אנשים –הם לרוב מוכרים. לא פעם כילד עברתי בחשאי מאחורי אימי בזמן ששטפה כלים במטבח, נהנה מהיותי בלתי נראה ,אך מוטרד מאוד מהאפשרות שתחליט לפתע ללכת לחדרי ולהעיר אותי בהעדרי. להסתובב במסיבת מחזור תיכונית רועשת וצפופה בריחוף אסטרלי אינה אפשרות סבירה. אז איך יוצאים מהחדר ? כפי שאמרתי מקודם, הכל נעדר קשיות. רוך מוזר נמצא בכל דבר, בצורה יותר מדוייקת הייתי אומר שהקרינה של הדברים היא הדבר היחידי הנתפס. אין עצמים קשיחים למגע. לאחר בדיקה של מה שנראה הדלת הסגורה ,ובגלל שדי ברור לך שאת הידית לא תצליח להפעיל, כי אתה חסר גוף ומסה, כנראה שתבחר לצאת פשוט ....דרך הקיר. אל תשאלו אותי איך זה קורה שעוברים דרך הקיר, אבל בצורה אינסטנקטיבית אתה בוחר בה כי היא הקרינה שעולה ממנה יותר עבירה מאשר דלת זכוכית או עץ. (מוזר, בדיוק עכשיו מתנגנת לה ברקע המנגינה שאיתה יצאתי לריחוף האחרון שלי) בחלק מהציורים של מארק שאגאל, בתיאורי האווירה והרקע הרכים, ובגוונים המרגיעים ובייחוד מהאנשים המרחפים בחלל ניתן לחוש בבירור שהוא צייר תיאור אמיתי למעשה. ציור של ריחוף מחוץ לגוף. עניין מוזר מאוד הוא חוסר היכולת לגעת עם הרגליים בקרקע. דבר זה ממש ריתק אותי. את הרגלים לא רואים ולא חשים ,אך יש שם משהו שאתם מזהים כרגליכם. בעודי מנסה לגעת בקרינה הרוחשת צבעים מתחתי שוב ושוב נדחתי בצורה מוזרה, ממש כמו נסיונות להצמיד שני חלקי מגנט הדוחים זה את זה. חוץ מזה מה שזהיתי בתור ריצפה נראה כשדה של חיטה אדומה אפורה נע במין משבי רוח שנראו כחלקיקי צבע המגיבים לתנודות מגנטיות. החלק הטוב של הנסיון קשור דווקא לעולם החי והצומח, ולגבי צומח ...זה לא כל כך פשוט להבין שזה צומח...כי אינך רואה עלים, פרחים או גבעול . האורות הצבעונים או הצבעים המאירים העולים ממנו זעים מעט ואינם נייחים. הוא בהחלט מגיב להתקרבותך ,הצבעים והצורות משתנים. בהתחלה נרתעות, מסתתרות ואז בהדרגה נגלים לפניך עוד דברים. כמה מהם מחזות שמיד שנגלו אלי, ידעתי שלא אשכחם לעולם. אין ספק, מסע אסטרלי הוא חוויה ייחודית. בהרבה תרבויות שונות מצוינים מסעות שונים אל מתוך הגוף. כאן יש להסביר שלא כולם הם תיאורים של הגוף האסטרלי ,חלקם של גופים אחרים ,גבוהים יותר. אפילו הסיפור העתיק המתאר את השטיח המעופף מקבל משמעות שונה שמתבוננים באותיות המרכיבות את המילה שטיח ,יש במילה הזאת: שט ...וחי. מעניין שגם לשטיח אין רגלים –בדיוק כמו התחושה במסע אסטרלי. אם במהלך מסע אסטרלי –שבעצם יכול להיות גם רק טיול לסלון, מישהו מתקרב לדלת חדרך, שם עדיין נמצא גופך אתה פשוט נאסף אליו במהירות של קליע. אתה נשאב בעוצמה מהממת חזרה אל תוך גופך. אם מישהו במהלך שינה קופץ ממקומו כנשוך נחש, יכול להיות שזה אתה חווה את תוצאות המהירות הבלתי תיאמן של האיסוף חזרה. אך כמו כל דבר בואו נסתכל על זה מנקודה פרקטית...כמו ישראלים טובים. מה בעצם התועלת לצאת למסעות אסטרלים ? ובכן תשובתי לענין היא פשוטה וחד משמעית. אם הדבר נעשה מתוך אימון מבוקר כדי להמחיש לאדם שקיימים דברים שלא ידע על קיומם או למען מטרה לימודית אחרת ,שגם היא תחת השגחה, -ניחא. אבל חוץ מנקודה זו אינני רואה כל שימוש יעיל בפיתוח היכולת הזאת. לסיכום אדגיש שוב שלמרות ההילה "של הטובים לטייס" קיימת גם כאן, בתהליך הגברת המהות האנושית ישנם דברים חשובים ודחופים יותר משיטוט רחפני ברחבי החצר או הבית. המאמר הוא חלק מהעדכון האחרון באתר לב הארי המומלץ ע"י מנהל הפורום הגישה דרך הקישורים למעלה. תהנו.
מסעות אסטרליים. אלו ממכם ששמעו את המושג "מסע מחוץ לגוף " או מסע אסטרלי" או פשוט מעוניינים לשמוע על חוויות שלא מהעולם הזה. מאמר זה מקודש בשבילכם. נתחיל בכמה נקודות להבהרה : רוב האנשים להערכתי חוו בשלבים מסוימים בילדותם מסעות אסטרלים ! מי שהורה לילדים בגילאי שלוש עד תשע בערך,וניחן ברגישות גבוהה ומפותחת יוכל להרגיש לעיתים שילדו נועץ בו עיניים ומסתובב בסביבה ...-כשכולם בעצם מזמן ישנים במיטה. הסיבה שאין בנו לרוב זיכרון מוחשי לעניין היא ההתעלמות מצד הסביבה או אי מתן מקום להכנסת או לשיתוף החוויה ע"י המבוגרים לעולמם ,ולא צריך לפעמים להגיד במפורש "אסור" ,-לפעמים פשוט חשים זאת. במסע אסטרלי אתה (השאלה מה זה אתה היא שאלה אחרת) חווה דרך גוף שונה ,לא פיסי, את אותה מציאות שאתה חווה במצב מודע –אך ברבדים אחרים שלה, ודרך רבדי קליטה חושיים שונים. הרושם הראשון של החוויה לרוב הוא אימה וניכור. לפתע אתה מוצא את עצמך מוקף בסביבה ובמראות שמעולם לא ראית ,ולרוב מעוצמת ההלם, תהליך ההפרדות מהגוף הפיסי מסתיים בשלב זה. כשתמצא את עצמך לבסוף מרחף מעל למיטתך לדוגמא, מוגבל ביכולת לנווט בחלל, ללא ספק תחסיר כמה פעימות לב. לאחר שהתייצבת במצב של השהייה מחוץ לגופך ,אתה עלול להגיב בדיוק באותה דרך אילו התעוררת יום אחד עם כנפיים וזנב –אתה פשוט מנסה לעוף בחוסר כישרון בולט וזה עלול להראות די מצחיק.. -מי אמר שמסתורין חסר הומור ? ברוב הדיווחים שאני מכיר אנשים אימצו לעצמם את השיטה הבדוקה של הציפורים ועל ידי הנעת הזרועות הצליחו לגרום לעצמם לנוע, בתחילה לאט ובאופן חסר דיוק ולאחר מכן בצורה יעילה יותר. אני חייב לציין שאם בשלב זה תסיט את מבטך אל ידך –היא לא תהייה שם ,לא באופן מוכר בכל מקרה, אך אם תשוב באומץ להביט קדימה לאחר התדהמה, פשוט תחוש שהיא שם ותוכל להמשיך. נקודה זו היא חשובה. תחושת הביטחון היא הכרחית ובעצם המפתח לכל העניין. אי אפשר לצאת למסעות אסטרלים בלעדיה. אם אתה ישן במקום שאינך חש בו בטוח,או תחת סכנה שמישהו יפלוש למרחב שבו גופך נמצא, היציאה של הגוף האסטרלי ממקומו לא תתאפשר. הסיבה לכך היא פשוטה. המעצבים של מערכת התיהלוך האנושית דאגו לכך שלא יווצר מצב שעזבת את גופך (עם המפתחות בסוויץ') ללא השגחה.רק האפשרות שמשהו מעולמות בלתי נראים אלה עלול לנצל את מצב חוסר האונים הזה מעבירה בי חלחלה. אך אם בסופו של דבר הצלחת לרכוש את שלוות נפשך בשלב זה של התהליך, החוויה יכולה להיות מאוד נעימה. דמיינו את עצמכם פשוט מרחפים בחוסר משקל באוויר, ללא שום תחושה של קושי או כבדות, ממש כמו ענן נוצה קליל במרחבי שמים. המראות כולם נעדרי קשיות, מכל עבר אתה חש רכות מפתיעה ואתה יודע שאינך יכול להפצע . ההנאה בגילוי יכולת התעופה אף הוא מסב עונג רב, לפעמים בריחופים הראשונים תמצא את עצמך מחייך רק בגלל תחושת הריחוף הנהדרת. אולי תשמע אף קולות זמזום, אך סביר שהקולות האלה אינם מופקים ממך. לרוב אלה רעשי רקע עמומים. די קרוב למה שקרוי בעגת אנשי מקצועות הקול "רעש לבן". -אז לאן עפים מפה ? בעיקר למקומות שאליהם אתה מקושר, אפילו רק מהכרות שטחית, במיוחד אם זה קרה לך תוך כדי חלימת חלום, וזו הצורה שרובנו חווינו בתור ילדים. פעם אפילו ניצלתי את דרך נתיבי איילון הרחבה כדי להתמצא . טיול ברחבי החדר, ולאחר מכן ברחבי הבית הוא האפשרות הראשונה הסבירה. בשלב מסויים אתה מגלה שאם משהו "תפס" את תשומת ליבך הוא ממש מושך אותך ,ואז כולך נמשך אליו בריחוף. זה אפילו עלול להיות מרגיז. אתה רוצה שמאלה לכיוון הדבר בירוק כחול הזה שזורח שם בפינה, אבל משהו מלמטה כל כך מוזר שגורם לך דווקא לבהות בו ולהשאר במקומך. בשלב זה של הגילוי אתה מנסה על ידי כוח ריכוזך להביט במשהו "ולהרתם אליו" בכוח רצון. די מהר אתה לומד להגביר את מהירות ריחופך על ידי עוצמת מיקוד רצונך כלפי עצמים שונים, הדיוק מגיע אחר כך. ואז, לאחר שסקרת את סביבת החדר אולי תרצה לצאת לאורחים בסלון ? -לרוב המסעות הראשונים מתרחשים בסביבה די שקטה ואם ישנם שם אנשים –הם לרוב מוכרים. לא פעם כילד עברתי בחשאי מאחורי אימי בזמן ששטפה כלים במטבח, נהנה מהיותי בלתי נראה ,אך מוטרד מאוד מהאפשרות שתחליט לפתע ללכת לחדרי ולהעיר אותי בהעדרי. להסתובב במסיבת מחזור תיכונית רועשת וצפופה בריחוף אסטרלי אינה אפשרות סבירה. אז איך יוצאים מהחדר ? כפי שאמרתי מקודם, הכל נעדר קשיות. רוך מוזר נמצא בכל דבר, בצורה יותר מדוייקת הייתי אומר שהקרינה של הדברים היא הדבר היחידי הנתפס. אין עצמים קשיחים למגע. לאחר בדיקה של מה שנראה הדלת הסגורה ,ובגלל שדי ברור לך שאת הידית לא תצליח להפעיל, כי אתה חסר גוף ומסה, כנראה שתבחר לצאת פשוט ....דרך הקיר. אל תשאלו אותי איך זה קורה שעוברים דרך הקיר, אבל בצורה אינסטנקטיבית אתה בוחר בה כי היא הקרינה שעולה ממנה יותר עבירה מאשר דלת זכוכית או עץ. (מוזר, בדיוק עכשיו מתנגנת לה ברקע המנגינה שאיתה יצאתי לריחוף האחרון שלי) בחלק מהציורים של מארק שאגאל, בתיאורי האווירה והרקע הרכים, ובגוונים המרגיעים ובייחוד מהאנשים המרחפים בחלל ניתן לחוש בבירור שהוא צייר תיאור אמיתי למעשה. ציור של ריחוף מחוץ לגוף. עניין מוזר מאוד הוא חוסר היכולת לגעת עם הרגליים בקרקע. דבר זה ממש ריתק אותי. את הרגלים לא רואים ולא חשים ,אך יש שם משהו שאתם מזהים כרגליכם. בעודי מנסה לגעת בקרינה הרוחשת צבעים מתחתי שוב ושוב נדחתי בצורה מוזרה, ממש כמו נסיונות להצמיד שני חלקי מגנט הדוחים זה את זה. חוץ מזה מה שזהיתי בתור ריצפה נראה כשדה של חיטה אדומה אפורה נע במין משבי רוח שנראו כחלקיקי צבע המגיבים לתנודות מגנטיות. החלק הטוב של הנסיון קשור דווקא לעולם החי והצומח, ולגבי צומח ...זה לא כל כך פשוט להבין שזה צומח...כי אינך רואה עלים, פרחים או גבעול . האורות הצבעונים או הצבעים המאירים העולים ממנו זעים מעט ואינם נייחים. הוא בהחלט מגיב להתקרבותך ,הצבעים והצורות משתנים. בהתחלה נרתעות, מסתתרות ואז בהדרגה נגלים לפניך עוד דברים. כמה מהם מחזות שמיד שנגלו אלי, ידעתי שלא אשכחם לעולם. אין ספק, מסע אסטרלי הוא חוויה ייחודית. בהרבה תרבויות שונות מצוינים מסעות שונים אל מתוך הגוף. כאן יש להסביר שלא כולם הם תיאורים של הגוף האסטרלי ,חלקם של גופים אחרים ,גבוהים יותר. אפילו הסיפור העתיק המתאר את השטיח המעופף מקבל משמעות שונה שמתבוננים באותיות המרכיבות את המילה שטיח ,יש במילה הזאת: שט ...וחי. מעניין שגם לשטיח אין רגלים –בדיוק כמו התחושה במסע אסטרלי. אם במהלך מסע אסטרלי –שבעצם יכול להיות גם רק טיול לסלון, מישהו מתקרב לדלת חדרך, שם עדיין נמצא גופך אתה פשוט נאסף אליו במהירות של קליע. אתה נשאב בעוצמה מהממת חזרה אל תוך גופך. אם מישהו במהלך שינה קופץ ממקומו כנשוך נחש, יכול להיות שזה אתה חווה את תוצאות המהירות הבלתי תיאמן של האיסוף חזרה. אך כמו כל דבר בואו נסתכל על זה מנקודה פרקטית...כמו ישראלים טובים. מה בעצם התועלת לצאת למסעות אסטרלים ? ובכן תשובתי לענין היא פשוטה וחד משמעית. אם הדבר נעשה מתוך אימון מבוקר כדי להמחיש לאדם שקיימים דברים שלא ידע על קיומם או למען מטרה לימודית אחרת ,שגם היא תחת השגחה, -ניחא. אבל חוץ מנקודה זו אינני רואה כל שימוש יעיל בפיתוח היכולת הזאת. לסיכום אדגיש שוב שלמרות ההילה "של הטובים לטייס" קיימת גם כאן, בתהליך הגברת המהות האנושית ישנם דברים חשובים ודחופים יותר משיטוט רחפני ברחבי החצר או הבית. המאמר הוא חלק מהעדכון האחרון באתר לב הארי המומלץ ע"י מנהל הפורום הגישה דרך הקישורים למעלה. תהנו.