אילן רוזינר
New member
מסעדת ורד הגליל, ליל שבת. רחמים על שומרי הכשר
ות.
אני זוכר את מסעדת ורד הגליל מלפני 20 – אולי 30 שנה – כאחת המסעדות הבודדות בארץ שהגישה בשר איכותי, או לפחות מה שנראה לי אז כבשר איכותי. אז היא היתה בשבילי תחנת חובה כשהייתי מביא חברים מחו"ל למקומות הקדושים שבאזור.
הרבה מים זרמו מאז בירדן. בסוף שבוע זה גורל אכזר הביא אותי לטבריה. ורד הגליל נראתה לי אופציה טובה לאכול בליל שבת. בדקתי באינטרנט שהיא פועלת ביום שישי בערב, בתמימותי לא ייחסתי משמעות לעובדה שבשעות האלה מוגש שם "תפריט ליל שבת". הסתבר שהמקום כשר והתפריט מנסה להתמודד עם העובדה הזאת.
המקום מעוצב בנעימות, מפות לבנות החליפו את שלחנות העץ שאני זוכר מהאלף הקודם. הקהל מורכב משוכני המלון הצמוד, פגשתי שם משפחת מכרים שומרי מצוות שלא ראיתי 15 שנה. היו לא מעט ילדים, תוספת ישראלית ייחודית לעולם המסעדנות. היתה מלצרית נחמדה, משתדלת, אך לא מקצועית ביותר. היא היתה עסוקה מדי.
היו עוד כמה מלצרים שרב הזמן עמדו בצד. שום מבטים שנעצתי במלצרית העומדת לא הניעו אותם לפעולה – היא הישירה אלי מבט כאדם החף מכל פשע. א' (מבית האופרה), בת זוגי לארוחה, המורגלת בנסיעות לפריפריה, אמרה שנעיצת מבט במלצרית מתפרשת כהבעת עניין בריא של גבר בבחורה נאה ושצריך לקרא לה מפורשות. כך עשיתי (בקול ובתנועה) – והיא מייד ניגשה ומלאה אחר מבוקשי. הבדלים של קודים תרבותיים, מן הסתם.
שתיתי איזשהו יין אדום נחמד (25 ₪) בכוס עבה שכמותה כבר מזמן לא חוויתי (ככל שמתרחקים מתל אביב, כך הכוסות הופכות עבות יותר, מין חוק טבע שכזה. מכוון ששום כח שבעולם לא יכול לכוסות האלה, כנראה שגם נכדיי ימשיכו לסבול מהן). הוסיפה לחן העובדה שהמלצרית ליפתה את החלק העליון (המיכל) של כוסות היין בכפות ידיה בזמן שהובילה אותן מהדלפק לשלחן. רצתה לחמם את היין לנוחיותנו? להשאיר את טביעות האצבעות שלה בעולם הזה? סתם להפגין אלגנטיות (הרי בהרבה סרטים רואים שכך נשים אלגנטיות מחזיקות את הכוסות של קוניאק)? אין לדעת.
הוזמן לחם כפרי (16 ₪), הוא היה נחמד, בכמות יפה, נפרס לחתיכות עבות ולווה בכמויות נדיבות ביותר של טפנד זיתים ואריסה . קנקן מים הוגש באופן אוטומטי, כל הכבוד. א' הצעיר ביקש ארוחת ילדים עם שניצל, אורז, סלט ירוק, משקה קל וכדור גלידה (49 ₪) שעשו את עבודתם נאמנה.
טוב, אין ברירה, כמה שניסיתי לדחות את הקץ, צריך לדבר על מה שאכלנו אנחנו. האמת, אין הרבה מה לדבר. אני אכלתי צלי בקר (90 ₪). זה אכן היה בקר צלוי (בליווי אורז). די הרבה חתיכות בקר עם קצת רוטב בו הוא נצלה. הבשר היה סיבי וקצת יבש, אבל אכיל. כל מה שיכולתי להעיר עליו שזה בדיוק סוג צלי הבקר והאורז שהייתי מקבל בבסיס בערבי שבת. משביע, בהחלט ניתן לאכילה, אבל מן הסתם, לא קשור בשום צורה לעולם המסעדנות.
א' (מבית האופרה) אכלה עוף צלוי (68 ₪). חצי עוף צלוי בליווי אורז. העוף הזכיר את הבקר: סיבי וקצת יבש, אבל בהחלט אכיל. א' העירה עליו שזה בדיוק סוג העוף והאורז שהביאו להם בחמגשיות לשטח בזמן שהם עשו את ההפקות למרגלות מצדה. כל אחד וניסיונו בחיים ועולם אסוציאציות משלו.
זה היה בהחלט אוכל סביר לארוחת ערב בבית ספר שדה, אבל זה היה קצת פתטי בשביל מסעדה עם מפות לבנות. מאידך, אולי אי אפשר להכין אוכל אחר לארוחה בערב שבת תוך הקפדה על כללי הכשרות. המחיר נשמע מוגזם – אבל היה לי ברור שאין ברירה. במטבח, בנוסף לטבחים, הסתובבו שני עבדקנים, שמן הסתם השגיחו ששום כלל מכללי הכשרות לא יופר. ברור שצריך לשלם להם משכורות סוף שבוע שלם, להלין אותם ואת משפחותיהם, להאכיל אותם – וכל זה חייב להיות מגולם בתוך המחיר.
בסך הכל, אין לי טענות למסעדה. אבל אני ממש מרחם על אחיי שומרי המצוות שנגזר עליהם לקבל את העליבות הזאת בתמורה למיטב כספם. חוששני שרבים מהם אף חושבים שזה אוכל טוב וראוי... אני מקווה שלפחות בגן עדן, לשם הם יגיעו בזכות שמירת השבת, הם יקבלו כפיצוי, על חשבון הבית, מאכלי מלאכים (בזמן שאני, איפה שאני אשכון, אתקיים לכל היותר מסרפדים וקוצים בשמן רותח).
ות.
אני זוכר את מסעדת ורד הגליל מלפני 20 – אולי 30 שנה – כאחת המסעדות הבודדות בארץ שהגישה בשר איכותי, או לפחות מה שנראה לי אז כבשר איכותי. אז היא היתה בשבילי תחנת חובה כשהייתי מביא חברים מחו"ל למקומות הקדושים שבאזור.
הרבה מים זרמו מאז בירדן. בסוף שבוע זה גורל אכזר הביא אותי לטבריה. ורד הגליל נראתה לי אופציה טובה לאכול בליל שבת. בדקתי באינטרנט שהיא פועלת ביום שישי בערב, בתמימותי לא ייחסתי משמעות לעובדה שבשעות האלה מוגש שם "תפריט ליל שבת". הסתבר שהמקום כשר והתפריט מנסה להתמודד עם העובדה הזאת.
המקום מעוצב בנעימות, מפות לבנות החליפו את שלחנות העץ שאני זוכר מהאלף הקודם. הקהל מורכב משוכני המלון הצמוד, פגשתי שם משפחת מכרים שומרי מצוות שלא ראיתי 15 שנה. היו לא מעט ילדים, תוספת ישראלית ייחודית לעולם המסעדנות. היתה מלצרית נחמדה, משתדלת, אך לא מקצועית ביותר. היא היתה עסוקה מדי.
היו עוד כמה מלצרים שרב הזמן עמדו בצד. שום מבטים שנעצתי במלצרית העומדת לא הניעו אותם לפעולה – היא הישירה אלי מבט כאדם החף מכל פשע. א' (מבית האופרה), בת זוגי לארוחה, המורגלת בנסיעות לפריפריה, אמרה שנעיצת מבט במלצרית מתפרשת כהבעת עניין בריא של גבר בבחורה נאה ושצריך לקרא לה מפורשות. כך עשיתי (בקול ובתנועה) – והיא מייד ניגשה ומלאה אחר מבוקשי. הבדלים של קודים תרבותיים, מן הסתם.
שתיתי איזשהו יין אדום נחמד (25 ₪) בכוס עבה שכמותה כבר מזמן לא חוויתי (ככל שמתרחקים מתל אביב, כך הכוסות הופכות עבות יותר, מין חוק טבע שכזה. מכוון ששום כח שבעולם לא יכול לכוסות האלה, כנראה שגם נכדיי ימשיכו לסבול מהן). הוסיפה לחן העובדה שהמלצרית ליפתה את החלק העליון (המיכל) של כוסות היין בכפות ידיה בזמן שהובילה אותן מהדלפק לשלחן. רצתה לחמם את היין לנוחיותנו? להשאיר את טביעות האצבעות שלה בעולם הזה? סתם להפגין אלגנטיות (הרי בהרבה סרטים רואים שכך נשים אלגנטיות מחזיקות את הכוסות של קוניאק)? אין לדעת.
הוזמן לחם כפרי (16 ₪), הוא היה נחמד, בכמות יפה, נפרס לחתיכות עבות ולווה בכמויות נדיבות ביותר של טפנד זיתים ואריסה . קנקן מים הוגש באופן אוטומטי, כל הכבוד. א' הצעיר ביקש ארוחת ילדים עם שניצל, אורז, סלט ירוק, משקה קל וכדור גלידה (49 ₪) שעשו את עבודתם נאמנה.
טוב, אין ברירה, כמה שניסיתי לדחות את הקץ, צריך לדבר על מה שאכלנו אנחנו. האמת, אין הרבה מה לדבר. אני אכלתי צלי בקר (90 ₪). זה אכן היה בקר צלוי (בליווי אורז). די הרבה חתיכות בקר עם קצת רוטב בו הוא נצלה. הבשר היה סיבי וקצת יבש, אבל אכיל. כל מה שיכולתי להעיר עליו שזה בדיוק סוג צלי הבקר והאורז שהייתי מקבל בבסיס בערבי שבת. משביע, בהחלט ניתן לאכילה, אבל מן הסתם, לא קשור בשום צורה לעולם המסעדנות.
א' (מבית האופרה) אכלה עוף צלוי (68 ₪). חצי עוף צלוי בליווי אורז. העוף הזכיר את הבקר: סיבי וקצת יבש, אבל בהחלט אכיל. א' העירה עליו שזה בדיוק סוג העוף והאורז שהביאו להם בחמגשיות לשטח בזמן שהם עשו את ההפקות למרגלות מצדה. כל אחד וניסיונו בחיים ועולם אסוציאציות משלו.
זה היה בהחלט אוכל סביר לארוחת ערב בבית ספר שדה, אבל זה היה קצת פתטי בשביל מסעדה עם מפות לבנות. מאידך, אולי אי אפשר להכין אוכל אחר לארוחה בערב שבת תוך הקפדה על כללי הכשרות. המחיר נשמע מוגזם – אבל היה לי ברור שאין ברירה. במטבח, בנוסף לטבחים, הסתובבו שני עבדקנים, שמן הסתם השגיחו ששום כלל מכללי הכשרות לא יופר. ברור שצריך לשלם להם משכורות סוף שבוע שלם, להלין אותם ואת משפחותיהם, להאכיל אותם – וכל זה חייב להיות מגולם בתוך המחיר.
בסך הכל, אין לי טענות למסעדה. אבל אני ממש מרחם על אחיי שומרי המצוות שנגזר עליהם לקבל את העליבות הזאת בתמורה למיטב כספם. חוששני שרבים מהם אף חושבים שזה אוכל טוב וראוי... אני מקווה שלפחות בגן עדן, לשם הם יגיעו בזכות שמירת השבת, הם יקבלו כפיצוי, על חשבון הבית, מאכלי מלאכים (בזמן שאני, איפה שאני אשכון, אתקיים לכל היותר מסרפדים וקוצים בשמן רותח).
