מסיפורי הצבא.
יום ראשון בבוקר. ירדתי מהטנדר הצבאי, ופסעתי לעבר משרדי הפלוגה. קצינה צעירה שאךז ה סיימה את קורס הקצינות, מצוחצחת מכף רגל ועד ראש, צווארון החולצה מעומלן ומגוהץ. בעודי פוסעת בשבילי המחנה, עברו בראשי החודשים האחרונים בהם "ביליתי" בקורס הקצינות, הרגעים הקשים יותר והחוויות הנעימות, המשטר הצבאי הקפדני של המפקדות וחרדות ההדחה,,, התייצבתי בפתח המשרדים. שתי פקידות בדרגת רב"ט, שישבו בחדר, קפצו ממקומן והתמתחו בעודן מצדיעות לקצינה החדשה. זוכרת את המבוכה הריגעית שאחזתני בעודי מרימה ידי אל מצחי בהצדעה חוזרת. עד לאותו יום הייתי זו אני הממהרת להרים את ידי להצדעה כל אימת שראיתי קצין/ה. פניתי אל חדרו של המג"ד. איש רחב גוף, ששפם עבות עיטר את שפתו העליונה, קיבל אותי בסבר פנים יפות, ולאחר התוודעות קצרה, הורה לאחת מהפקידות להנחותני אל חדרי. חדרון קטן, שולחן כתיבה רעוע ועליו מכשיר טלפון שחור עם חוגת מתכת מסורבלת, כסא שחור פשוט, מדפי ברזל על הקיר, וחלון אחד, בעדו חדרו קרני השמש החמימות של אוקטובר. התיישבתי במקומי, והעפתי מבט על רשימת מצבת חיילי הגדוד שהייתה מונחת על שולחני. ליד אחד השמות היתה הערה: "לחייל אושרה חופשה מיוחדת בת חודש, לעזור בכלכלת המשפחה". בחרתי מספר שמות של חיילים מהרשימה, וביקשתי מהפקידה להביא לחדרי את תיקיהם האישיים לעיון. בין השמות שרשמתי, היה גם שמו של אותו חייל בחופשה. עיינתי בתיקים שלפני. כל תיק - סיפור חיים. שנות לימוד, המצב הכלכלי, בעיות בבית. כל חייל - תיק. כל תיק - סיפור חיים. נטלתי בידי את התיק האחרון בערימה. חייל בחופשה מיוחדת. התיק היה עבה משאר התיקים בשל המסמכים המרובים שהיו מתוייקים בו. "דני גולן" היה השם שהופיע באותיות של קידוש לבנה על גב התיק. בן 20. נשוי. אב לילדה. גר עם אשתו בדירת שיכון בת חדר וחצי. שיפשפתי את עיני בתדהמה. חייל צעיר, בתחילת חייו, וכבר בעל משפחה. מצב כלכלי - גרוע. בכל החופשים, כאשר חבריו לגדוד היו יוצאים לבילויים, ישנים עד לשעות הבוקר המאוחרות, היה עליו לחפש עבודה כדי להביא עוד כמה לירות למשפחתו. עוד שבוע נותר לסיום חופשתו, ואני התמלאתי בסקרנות. שוב הגיע יום ראשון. חלף שבוע בתפקידי החדש, ושוב מצאתי עצמי יורדת מההסעה ופוסעת לעבר משרדי הגדוד. נכנסתי למשרדי, וסגרתי אחרי את הדלת. עוד בטרם הספקתי לשבת על כסאי שמעתי דפיקה על הדלת. התמקמתי במקומי, וקראתי : "יבוא". דלת המשרד נפתחה, ובפתח המשרד עמד החייל היפה ביותר שראו עיני בכל שהותי בצבא, כשהוא מצדיע לי בגוף מתוח. "בוקר טוב, המפקדת, אני דני גולן", אמר בקולו הסקסי, ואני, הקצינה הטריה, התאהבתי,,,,,,, היתה זו המשוכה הראשונה שלי בצבא אותה לא עברתי,,,
שב"ש וסו"ש לכולכם.
יום ראשון בבוקר. ירדתי מהטנדר הצבאי, ופסעתי לעבר משרדי הפלוגה. קצינה צעירה שאךז ה סיימה את קורס הקצינות, מצוחצחת מכף רגל ועד ראש, צווארון החולצה מעומלן ומגוהץ. בעודי פוסעת בשבילי המחנה, עברו בראשי החודשים האחרונים בהם "ביליתי" בקורס הקצינות, הרגעים הקשים יותר והחוויות הנעימות, המשטר הצבאי הקפדני של המפקדות וחרדות ההדחה,,, התייצבתי בפתח המשרדים. שתי פקידות בדרגת רב"ט, שישבו בחדר, קפצו ממקומן והתמתחו בעודן מצדיעות לקצינה החדשה. זוכרת את המבוכה הריגעית שאחזתני בעודי מרימה ידי אל מצחי בהצדעה חוזרת. עד לאותו יום הייתי זו אני הממהרת להרים את ידי להצדעה כל אימת שראיתי קצין/ה. פניתי אל חדרו של המג"ד. איש רחב גוף, ששפם עבות עיטר את שפתו העליונה, קיבל אותי בסבר פנים יפות, ולאחר התוודעות קצרה, הורה לאחת מהפקידות להנחותני אל חדרי. חדרון קטן, שולחן כתיבה רעוע ועליו מכשיר טלפון שחור עם חוגת מתכת מסורבלת, כסא שחור פשוט, מדפי ברזל על הקיר, וחלון אחד, בעדו חדרו קרני השמש החמימות של אוקטובר. התיישבתי במקומי, והעפתי מבט על רשימת מצבת חיילי הגדוד שהייתה מונחת על שולחני. ליד אחד השמות היתה הערה: "לחייל אושרה חופשה מיוחדת בת חודש, לעזור בכלכלת המשפחה". בחרתי מספר שמות של חיילים מהרשימה, וביקשתי מהפקידה להביא לחדרי את תיקיהם האישיים לעיון. בין השמות שרשמתי, היה גם שמו של אותו חייל בחופשה. עיינתי בתיקים שלפני. כל תיק - סיפור חיים. שנות לימוד, המצב הכלכלי, בעיות בבית. כל חייל - תיק. כל תיק - סיפור חיים. נטלתי בידי את התיק האחרון בערימה. חייל בחופשה מיוחדת. התיק היה עבה משאר התיקים בשל המסמכים המרובים שהיו מתוייקים בו. "דני גולן" היה השם שהופיע באותיות של קידוש לבנה על גב התיק. בן 20. נשוי. אב לילדה. גר עם אשתו בדירת שיכון בת חדר וחצי. שיפשפתי את עיני בתדהמה. חייל צעיר, בתחילת חייו, וכבר בעל משפחה. מצב כלכלי - גרוע. בכל החופשים, כאשר חבריו לגדוד היו יוצאים לבילויים, ישנים עד לשעות הבוקר המאוחרות, היה עליו לחפש עבודה כדי להביא עוד כמה לירות למשפחתו. עוד שבוע נותר לסיום חופשתו, ואני התמלאתי בסקרנות. שוב הגיע יום ראשון. חלף שבוע בתפקידי החדש, ושוב מצאתי עצמי יורדת מההסעה ופוסעת לעבר משרדי הגדוד. נכנסתי למשרדי, וסגרתי אחרי את הדלת. עוד בטרם הספקתי לשבת על כסאי שמעתי דפיקה על הדלת. התמקמתי במקומי, וקראתי : "יבוא". דלת המשרד נפתחה, ובפתח המשרד עמד החייל היפה ביותר שראו עיני בכל שהותי בצבא, כשהוא מצדיע לי בגוף מתוח. "בוקר טוב, המפקדת, אני דני גולן", אמר בקולו הסקסי, ואני, הקצינה הטריה, התאהבתי,,,,,,, היתה זו המשוכה הראשונה שלי בצבא אותה לא עברתי,,,
