מסיבת סיום נחמדת...

[אינדיגו]

מסיבת סיום נחמדת...

אתמול הייתה מסיבת סיום בגן של עומר. הלכנו כי צריך , עושה רושם שגם עומר היה מוותר עליה בחפץ לב. בכל אופן נוכחתי לראות משהו מעניין במיוחד: במשך כל השירים והריקודים שהיו ברפרטואר פיזזו ורקדו רק הבנות. הבנים עשו פרצופים עקומים וכווצו כתפיים , לא רצו לזוז. חשבתי שזה רגעי / זמני אך לא. כל המסיבה התנהלה כשהסייעות והגננת (עוד גננת ואבדנו..) מנסות לדובב את הבנים לנוע , אך רק עם הצלחה אחת למשך שיר אחד. הקיצר, מתוך חבורה של 13 ילדים מתוכם 6 בנים ו-7 בנות רקדו ברחבה 7 בנות כל הזמן, ובן אחד (מחפש זהות כנראה

) למשך שיר או שניים. מה דעתכם , צפיתי במשהו מקומי פרטי או בהתגלמות ובהתחזות של אמא טבע? האם טבוע בנו מקטנות משהו חזק ששולח בנים לכיוון אחד ובנות לכיוון אחר? מעניין , לא? נ.ב. - עוד שבוע למנייאק , עוזבים את הגן, עוברים לאחר.

 

[מירי,]

לא ראיתי אצלנו

ואולי פשוט לא שמתי לב! ואולי לא שמתי לב כי כנראה שני בני מחפשים את הזהות ותמיד השתתפו בכל המסיבה וגם בריקודים..

 

[ליאת +]

גם אצלנו לא

אצלנו (כולם בני פחות משנתיים) התנהגו לפי הספר: הילדים בכו ונצמדו לאמא, המנגנת עלצה, המטפלות הזיעו מלחץ, האמהות עודדו לרקוד (או לפחות לעשות פוזה לצילום), והאבות עמדו על הכסאות הקטנים ותפשו זוויות צילום. ואז "פתחו שולחן" של במבות ובייגלה וכל הילדים רצו בשמחה לאכול. ממש תסריט של פירסומת לאסם.

 

[נעה גל]

המסיבה הראשונה היא קצת שוק להורים

התיאור שלך הזכיר לי מאוד את המסיבה הראשונה שהיתה לאורן. דני ואני יצאנו מהמסיבה וישר התחלנו לריב מתוך לחץ ממה שקרה שם. כל הציפיה הזו שלנו שהם יהנו פשוט הורסת. מאז אותה מסיבה אנחנו מגיעים מראש עם הידיעה שהולכת להיות קטסטרופה ועם השנים זה הולך ומשתפר. ביום שלישי יש לנו מסיבת סיום ראשונה בבית תינוקות של איתמר - נראה לי שגם פה יהיה לחץ ובכי. הייתי רוצה שפעם אחת יתכננו מסיבה כדי שהילדים יהנו ולא ההורים. כל המסיבות פשוט בנויות עבור ההורים וזה מצער. אותי, באופן אישי, לא מענין לראות את הילדים שלי רוקדים ריקוד מוכן מראש שהתאמנו עליו חודש לפני המסיבה. לפני שנתיים כשסיימנו את הגן בקיבוץ גונן, הגננת ערכה מסיבה בבריכה. סדרו בריכות קטנות עם פעיליות (כמו דייג וכו´), היתה מוסיקה ומנגנת וההורים רקדו עם הילדים, ובסוף גולת הכותרת היתה משטחי פלסטיק (לינלאום? ככה קוראים לזה) רטובים עם מים וסבון מסודרים במורד הדשא וכל הילדים התגלשו עליהם להנאתם הרבה. לבוש רשמי - בגד ים. בגן אצלנו (גן חובה) הבנים דווקא רקדו והשתתפו.

 

[ליאת גננת מרעננה]

הגננות בטוחות שזה מה שההורים רוצים

זה פשוט מגוחך. הרי די ברור שאף אחד לא נהנה מזה. בוויכוחים עם חברותי הגננות הן טוענות שאין ברירה, זה יחסי ציבור לגן, ולחץ של השוק, וצריך לספק את הסחורה. אז או שיש כאן קובץ של הורים מאד מיוחדים ושונים, או שאולי בכל זאת צדקתי כל השנים האלה... עכשיו תגידו, האמת: מי מכן לא ניגשה אחרי הסיוט הגדול להודות לגננת על ההשקעה, ולהלל את ההפקה המדהימה?... (אחרת, למה הן חושבות שאתם אוהבים את זה?)

 

[vered4]

בגן פרטי לגילאי 3-4

היו מסיבות/ הופעות מושקעות, גננת לחוצה ועצבנית, וילדים שהופעלו והופיעו מאוד יפה. רק מהמחשבה כמה זמן ולחץ היה עליהם נהיה לי רע. ולא ניגשתי לגננת להגיד כמה יפה. שנה אחרי זה, בגן עיריה, גננת נינוחה ובעלת פרופורציות ושלוות נפש. מסיבה נעימה וכפית. אפילו הילד, כששאלתי אותו שאלה, ושילבתי בתוכה את המילה הופעה, מהר לתקן אותי "שזו לא הופעה, אמא". למרות שהילדים השתתפו בשירה וריקוד. כך שהמסר עבר ברור לילדים. ברור גם שמאוד נהנינו מהלא הופעה הזו.

 

[zimes]

../images/Emo45.gif (למרות שאין לי ילדים בגן)

 

[נעה גל]

אני לא ניגשתי להגיד תודה

ושלא תהיה אי הבנה - הגננת (וכל הצוות) של אורן מעולה ואני מאחלת לכל ילד וילד גננת כזו. התפלאתי מאוד שהיא נפלה למלכודת של הופעה. מה שהורים יכולים לעשות, אה?

 

[כרמית מ.]

המסיבה של שנה שעברה

נפגשנו בבית (מדהים ועם דשא...) של אחד הילדים (לא מהקיבוץ). רוב הזמן הילדים השתוללו ושיחקו באופן חפשי. בשלב מסויים עשינו מעגל על הדשא, שרנו / הילדים שרו עם המטפלות כמה שירי משחק שהם מכירים ואוהבים תוך ישיבה ליד או על ההורים, קראנו ברכות פרידה וכמובן גם התכבדנו. הכל מאד חפשי ונעים לכולם, וגם מרגש בגלל הפרידה. השנה... זה היה סיפור אחר לגמרי. היום היה היום האחרון של הגננת (השנה). אפשר לנשום לרווחה. לגבי השתתפות בנים: ראיתי קצת הבדל בהשתתפות, אבל אני חושבת שזה נבע מכך שאצלנו רוב הבנים (חוץ מאוריין שלי שגם השתתף הרבה) הם יותר "תינוקיים" ולכן גם היו יותר פאסיביים ויותר עם ההורים, אבל החלוקה היתה בין ה"בוגרים" ל"תינוקיים" (הגדרות שלי, אבל האבחנה די ברורה) יותר מאשר בין בנים לבנות.

 

[דסי אשר]

גם במשפחתונים מספרים

לי שמכינים מסיבת סיום, ואני פשוט לא מבינה על מה מדברים. אני מבינה קוגנטיבית, אבל לא מקבלת רגשית. מסיבת סיום הכי "מוכנה" שעשיתי, הייתה, שאפשרתי לילדים עם הוריהם להשתתף יחד בפעילות של ח.מ.ל = חינוך מוסיקלי לטף, שאני עושה עם הקטנים כל השנה. סוף סוף הילדים ישבו עם האם או האב, ועשו איתי ועם ההורה את מה שעשו כל השנה בהנאה רבה. למען ההורים כל המשפחתון כוסה בבריסטולים עם מילות השירים/דיקלומים, מופיעים כמה פעמים על קירות הסלון, כדי שכל הורה יוכל לקרוא בקלות, ללא הפרעה בפעילות. ההורים נהנו מאד, כי סוף סוף הם ראו: 1. כמה הילדים שלהם נהנים ושולטים ב ח.מ.ל(לא חוכמה, התכנית כל כך נפלאה), 2. ההורים נהנו לשמוע ולבצע את ח.מ.ל.עד היום רק שמעו ממני, וקצת שרתי להם, אבל הפעם עשו בעצם, עם ידיהם, ונהנו מאד. זה היה סוג של כייף. הקטנים שלי השנה, לא יהיה שום דבר. אצל קטנים מאד, אפילו שהמסגרת קטנה. כשהורים באים הולכים הביתה, ולא כולם בשלים להשאר יחד. כשהם בוגרים יותר, אני תמיד יחד עם ההורים מוצאת איזו פעילות כמו שנסענו ברכבת לנתניה וביקרנו בתחנת מכבי האש, או הלכנו לגן החיות הזאולוגי(שלא נסגר!!!!). דסי

 

[ת ב נ]

לא ולא ,יואב , בני בן ה-3, היה כוכב

המסיבה , אני ואבא שלו פשוט ישבנו והתמוגגנו, כשאני כל הזמן מנדנדת " אתה מצלם, צילמת, "

 

[michal@gal]

לא אצלנו

היתה השתתפות כמעט מלאה גם מצד הבנים וגם מצד הבנות. ההופעה לא היתה "מושקעת במיוחד להורים" אלא עשו שירים וריקודים שהילדים רגילים לעשות בשיעורי ריתמוסיקה שבועיים. כל הילדים עשו רושם שמאד נהנו מהמסיבה. וכמובן, כשהזמינו את הילדים אל שולחנות הכיבוד בחצר, היתה התנפלות המונית.

 

[חנה גונן]

אצלנו בידיוק רצינו להמנע מ...

מכל הדברים הלא נעימים שהזכרתם.קודם כל עשינו את המסיבה בשתי נגלות כך שהיה פחות לחץ, ויתרנו על כיבוד ההורים הביאו עוגות שחולקו לילדים בסוף המסיבה עם טרופית,בוונה בחרנו בנושא הים שהוא מתקשר לקיץ וילדים אוהבים ויכולים להסתדר איתו בקלות,גם הריקודים היו פשוטים ולא סיבכנו אותם יותר מדי,הם קפצו עם כדורי ים,חתרו במשוטים ומאוד נהנו וגם ההורים. ברור שהיו בישנים אבל הרי אנחנו כבר מכירים טוב את הילדים ויודעים מי יתביש ועל מי לא ללחוץ אם הוא לא רוצה אבל היה כל כך מוצלח שבסוף גם הם השתתפו. שלכם חנה גונן