"מסיבת סוף השבוע"

[פלגיה]

"מסיבת סוף השבוע"

זה מה שעושים היום בכיתה של הבת שלי, וזה אולי מקום גם בשבילנו בפורום לסיכומים. אז ספרו על השבוע שלכם ושל הילדים:

הטוב

הרע

והלא נורא

 

[פוליlcנה]

../images/Emo13.gif../images/Emo57.gif

הגוזל חוזר הביתה נלהב, לא מסוגל להתאפק מלספר לפרטי פרטים מה היה בכל שעור ושעור,ואומר שטוב לו. כמעט בכל השיעורים מעניין לו. מעניין ומחייך לשבת מן הצד כהורה ולראות איך כבר מתפתחות העדפות למקצועות אותם הוא אוהב יותר ומקצועות אותם הוא אוהב פחות. הייתה אספת הורים שרק חיזקה אצלי את התחושה שהוא קיבל מורה נפלאה- צעירה, מלאת אנרגיות ורצון טוב, חייכנית, חמה. והוא גם התחיל חוג חדש וגם מכך הוא מלא התלהבות. בקיצור...טפו טפו טפו שום בצל ושמן זית. (וכמה זה כיף שמהצד שלו היה השבוע כל כך טוב, כי הקטנה שלנו עוברת את ההסתגלות בגן עם המון המון קושי)

 

[אמא של קרן]

חמסה חמסה...

בינתיים הדברים נראים טוב. ביומיים הראשונים אמנם שמעתי שקצת משעמם, אבל אחר כך התחילו כל לימודי ההעשרה (אמנות, מדעים וכיוב') ואפילו ספורט, והבת שלי עלתה ישר לעננים. הילדים נחמדים, כל יום היא באה עם שמות חדשים, עכשיו התקשרה אמא שהבת ביקשה להזמין אותה. היא מרוצה מההפסקות ומהמתקנים של בית הספר, ואפילו למדה לעשות עמידת ראש ולרדת לגשר אחורי.

 

[ליאת +]

עדיין בודקים את כיוון הרוח

לא נשמעו תלונות אלא רק על הצהרון, והוא הולך אל בית הספר די בשמחה. לצערי משחק רק עם החברים הקבועים ועדיין לא נפתח לילדים החדשים שהצטרפו אליהם. נכנס לשיעורי ספורט ואומנות וזה שימח אותי. לעומת זאת לא נכנס לשיעורים אחרים שקיוויתי שיכנס אליהם (שירים ואיורים וסיפורי התנ"ך). לחשבון, עברית ואנגלית הוא נכנס באופן קבוע עוד משנה שעברה.

 

[נעמי של]

אצלינו

הטוב - מחנכת טובה ונראה לי שבסך הכל טוב לה. הרע - מתלוננת של שעמום ומפריעה לה ההמולה הגדולה בחצר בהפסקות. (היא תתרגל).

 

[אילנית של נוני ועידו]

הטוב הרע והלא נורא

הטוב- נראה שצוות בית-הספר באמת משתדל לעזור לנעם להיקלט, המורה נחמדה ונראה שנעם מרגישה נוח בנוכחותה, עושה רושם שיש ילדות נחמדות בכיתתה שמנסות להתקרב אליה, העם חוזרת אופטימית הביתה, בית הספר עושה רושם מאוד מסודר ומאורג ן(קיבלנו סיליבוס לכל המקצועות לכל השנה, שיעורי בית מקבלים פעם בשבוע- מה שמקל יותר כל המעקב) הרע- הבקרים עדיין קשים, עם בכי וחששות. גם לנעם וגם לעידו. היום עידו ביקש שסבתא תבוא לאסוף אותו מהגן כמו שהיה בגן יעל...

 

[מירי קובלסקי תלמ]

תקופת הסתגלות

לא קל להסתגל למסגרת חדשה, ועוד בארץ אחרת. גם להורים קשה יותר כאשר הם מרגישים זרות וקשיי קליטה משלהם, והילדים בודאי חשים זאת. בהתחשב בכך, נראה שבתך בהחלט בדרך הנכונה להסתגלות טובה. אין ספק שקשה לראות את ילדינו מתקשים וסובלים. אך אם בסופו של יום, נעם נראית לך מאושרת ורגועה, הרי שעניין הפרידה בבוקר אף הוא שאלה של זמן. אני מניחה, שכך הוא גם לגבי עידו.

 

[אגוזים1]

סיכום שבוע ראשון...

הטוב: הילדה נרגעה (חששה מאוד מכיתה א'). הולכת בכיף לבית הספר, חוזרת עם חוויות מבית הספר, אומרת שכיף לה ושקל לה (חששה שיהיה לה קשה מדי), נהנית לשחק עם חברים, הכירה חברים חדשים (גם מהגן שממוקם בכיתה ליד), עושה שיעורים מיוזמתה ויושבת גם לבד (אפילו לקחה את הדף בשביל להמשיך ולצבוע כשלקחנו את אחותה לחוג) כך שאני מרגישה שהיא לוקחת את השיעורים שלה ברצינות ויותר חשוב (לי) בתור האחריות שלה. הרע: היום הראשון, לדעתי, היה מבולגן מדי. בית הספר עדין לא ערוך כמו שצריך (עבר "דירה" ממש בשבוע האחרון). הלא נורא: החליטה לא לקחת שיעור שלדעתי היה יכול להתאים לה מאוד (טאיקוון-דו).

 

[חדר משלה]

The Good, The Bad, the...

<מה ל'שות, אצלנו זה באנגלית...>

הטוב: המורה בסדר גמור, קולטת היטב את התלמידים. כיתה קטנה, תנאים פיזיים של חמישה כוכבים, עלו עם הילדונת מהגן הילדים היותר-חביבים, יש לה כבר חברות חדשות כי שתי הילדות שעלו איתה מהגן הן צמד-חמד, שכנות וחברות טובות מאז שנולדו בערך והן לא ממש מקבלות אותה לחבורה.

הרע: אין. באמת שאין. כל התלונות שלי הן רק בסעיף הבא.

הלא נורא: היום ארוך, הילדונת מאוד עייפה בסופו. מקוה שהיא תתרגל. לדעתי לא מנערים אותם מספיק בחצר או באולם ההתעמלות. התלבושת, התלבושת. לא על זה מבטלים עסקה מוצלחת, אבל לא אני ולא הילדונת מאושרות מהרעיון. בינתיים לא עשו שום דבר ממשי, לדברי המורה הם יתחילו לעבוד ברצינות בשבוע הבא. הילדונת משועממת, ואני לא בטוחה שהמצב ישתפר כי הם יתחילו ללמוד את האותיות והיא כבר קוראת. מקוה שהמורה תמצא פתרון.

 

[גילור]

הטוב: לילדה כיף. היא חוזרת עם חיוך.

וזה בעצם הכי חשוב. הרע: המורה חסרת כל חמימות (למרות שכמורה, מבחינה חינוכית, אומרים שהיא הכי טובה שיש בביה"ס) ולא סובלת מעודף נחמדות. הרע או הלא נורא (עוד לא החלטתי): אני מרגישה שזה גן ולא בי"ס. לא מרגישה שמקדמים אותם לאנשהו. אבל אולי אני צריכה לתת לזה צ'אנס ארוך יותר. הילדה כבר מזמן קוראת ואף אחד בכלל לא מתייחס לזה למרות שעדכנתי את המחנכת

 

[ט ו ל י ל ה]

לא נורא זה אולי סיכום השבוע בשתי מילים.

כשאני לוקחת את שירה בבוקר לכיתה היא שרה בדרך, סימן שטוב לה, לא? כשהיא חוזרת הביתה היא אומרת שהיה בסדר, רק בהפסקות עוד יש בעיות. עכשיו יש לה עם מי לשחק אבל רק היא ועוד ילדה נשארות לסדר את המרחב המוגן של כיתות א' וזה מעצבן אותה. זה ייפתר לדעתי. אנחנו מרגישים מוזר. קשה הניתוק ממה שקורה לעומת המעורבות בגן. אנחנו אלה שקשה להם יותר לדעתי. אבל יהיה בסדר, אני יודעת.

 

[רחל5]

הטוב, הרע והממטרה ../images/Emo222.gif

לא יודעת לחלק לטוב, לרע וללא נורא. כל דבר הוא בערך כולם ביחד. שיעורי בית - הוא מקפיד על סדר הפעולות בזכות רשימה שתלינו אצלו בחדר וזה פשוט מעולה. גם מפתיע. הוא מכין כל יום שיעורים מיד אחרי ארוחת צהריים. התביישתי לספר כאן, אבל ביום הראשון עזרתי לו לעשות שיעורים... הוא היה צריך לצבוע חיות שלפני הפיל או אחרי הפיל, צעצועים שבין המכונית לכדור וכן הלאה. למצוא מה לפני, אחרי, בין וכו' היה לו קל, אבל הצביעה מרטה לו את העצבים. כבר כתבתי כאן שאת הילד שלי לא צריך ללמד חשבון בעזרת אומנות, אלא אומנות בעזרת חשבון... בסוף שמתי נפשי בכפי ועזרתי לו לצבוע... שאלוהים יעזור לי. חשבתי שהרסתי את הרגלי הכנת השיעורים שלו. בדיעבד, התברר לי שזה היה במקום. למחרת הוא ביקש שאצבע איתו וסרבתי. הוא ראה שהשד לא נורא ומאז הוא מכין שיעורים לבד. העזרה הקטנה שלי איכשהו התניעה אותו ועכשיו העניינים כבר נכנסו למסלול. בכתה - גם בעניין הזה התלבטתי אם לשתף את הפורום. ביום רביעי המורה כבר תפסה אותי לשיחה. זריזה, נכון? מתברר שהנער לא נותן למורות שלו יותר מדי קרדיט ויוצא מהשיעור בלי רשות על פי גחמותיו. המחנכת שוחחה איתו על כך, ונראה לי שהוא כבר לא יוצא בשיעורים שלה. השיחה ביום רביעי הייתה בעקבות היציאה שלו משיעור אומנות. אחרי השיחה עם המחנכת, תפסה אותי גם הגננת שלו משנה שעברה, שראתה אותו יוצא (חטיבה צעירה - מהכיתה יוצאים דרך הגן). כיוון שהבעיה הייתה קיימת גם בשנה שעברה (כמה ביקשתי לדבר עם היועצת או עם פסיכולוגית בית הספר! אמרו לי שזה יעבור לבד...) הגננת המליצה אוטומטית על שיחה עם היועצת (כאילו דה!) ביום חמישי לא תפסתי טלפונית את בית הספר. אם מוחמד לא בא אל ההר, ההר בא אל מוחמד. באותו בוקר כבר קיבלתי טלפון מרכזת החטיבה הצעירה, שמצאה את יורש העצר מסתובב במסדרון (הבטחתי ממטרה) בזמן שיעור דרמה. היא כבר תקבע לי פגישה עם היועצת. נראה. כל הסיפור הזה בעצם גם טוב, גם רע, וגם לא נורא, כיוון שאני שמחה שהוא מביע את מחשבותיו (גם אם בדרך קצת מוזרה) ולא דועך לאיטו בכיתה. בן של חברה שלי משתעמם בכתה אבל לא עושה בעיות, אז גם בית הספר לא מתרגש ממנו במיוחד. טוב גם שהוא הולך למזכירות כשהוא יוצא מהכיתה (אולי הוא מקווה לפגוש שם את סגנית המנהל, שהיא אמא של ילדה מהכתה שלו ושכנה שלנו), ולא מתחבא באיזו פינה אפלה של בית הספר. כשהתקשרו ביום חמישי הלב שלי נפל לתחתונים. חשבתי שרוצים לספר לי שהוא נעלם ולא יודעים איפה הוא. זה טוב גם בגלל שאני מבינה שהוא אוהב ומתחבר למחנכת שלו, אז לפחות יש איזשהו עוגן בבית הספר ולא הכל רע. בכלל, השיחה שלי איתה הייתה מאוד טובה. היא הייתה קשובה ומשתפת ולא ניסתה להראות כאילו היא יודעת הכל והיא כבר תטפל בעניין ביד חזקה ובזרוע נטויה. להפך, היא אמרה שנראה לה שרק בטוב ובהגיון הבעיה תיפתר. עד כאן הקפה ראשונה.

 

[סיגל של שגיא ונגה]

גם אני הייתי במסתובבים...

אמא שלי מספרתי שהייתי נוטשת את הכיתה מפעם לפעם בכיתה א'. המורה דבורה בביה"ס "פרדס" בר"ג אמרה שהיא תעזור לי להתגבר על זה. לא מנהלת, לא יועצת ולא מרכזת התערבו. רק דבורה ואני.

 

[רחל5]

ספרי לי - איך עשיתן את זה?

היום הוא סיפר לי שהמחנכת שלו סגרה עם המורה לאומנות שהוא יתקדם בחוברת חשבון בזמן שיעור אומנות. אכן, הוא הראה לי עד איפה הוא עבד בחוברת. כמעט הזלתי דמעת אושר כשהוא סיפר לי את זה. שמעתי סיפורים (מחברות וגם כאן בפורום) על מורות שכועסות על תלמידים שמתקדמים מעבר לכתה ועל מורות שלא מסכימות שבשיעור שלהן יעשו משהו אחר מלבד מה שכל שאר הילדים עושים. כבר הייתי כל כך סקפטית לגבי הסיכוי לפתור את הבעיה הזאת. קצת חבל שהוא לא משתתף בשיעור אומנות, אבל מזל שהמורות הגיעו להסכמה. העניין הכניס אותו לאמביציה כזאת, שגם בבית הוא כבר רצה להתקדם מעבר למה שהספיק בכתה!ימות המשיח... אז גם את היית משוטטת? כשהמורה סיפרה לי את זה מילמלתי "גם אני הייתי ככה, אבל זה התחיל רק בכתה ח'..." איך דבורה וסיגל פתרו את עניין השוטטות?

 

[gudat]

כמה טוב לשמוע!

זה בדיוק מה שצריך, לקרוא כל ילד ולתת לו את הכלים להתמודד, בלי לפחד מפתרונות לא קונבנציונלים. הן אולי "הפסידו" עבודת אמנות מסויימת של הילד, אך הרויחו ילד מאושר שהתחיל ברגל ימין ויהיה הרבה יותר פתוח לשיתוף פעולה בעתיד. ממש משמח לדעת שזה קיים במערכת.

 

[אילנית של נוני ועידו]

וואלה? גם אני בוגרת פרדס

תסכימי לגלות שנת לידה?

 

[סיגל של שגיא ונגה]

1970

 

[פלגיה]

....

הודעה ארוכה עם המון פרטים שמצריכים התייחסות. הרשימה של סדר הפעולות היא באמת רעיון מצויין. גם לנו זה עזר בקשיי התארגנות בבוקר. בנושא הכנת השיעורים, קצת הזכרת לי את הבן שלי, אם כי בגיל מבוגר יותר הילד שלי חושב מהר וכותב לאט. פעמיים בחיים ישבתי איתו על שיעורי הבית שלו. פעם אחת בכיתה ב' ופעם אחת בכיתה ו'. זה היה מתסכל הוא עונה על הכל בצ'יק ואז מתמרח שעות עם התשובה, ובגלל הזמן שזה לוקח ודעתו שמוסחת - הוא מתבלבל ושוגה. (באותן פעמיים כתבתי פתק למורה שהוא ענה לי הכל נכון בעל פה) מבחינתכם - טוב שהעזרה הקטנה שלך התניעה את המכונה ושנושא שיעורי הבית אינו בעיה. ההסתובבויות והיציאה מבית הספר כן מצריכים טיפול, אבל כמו שאמרת - הוא לפחות מבטא את דעתו ומוצא לעצמו פיתרונות (גם אם אלה לא מקובלים עליכם)

 

[אמברון]

ואצלנו...

ביום שישי התקיים הטקס הגדול, עם הצגה שהעלו ילדי כיתות ה'. היה מקסים. אחרי הטקס הילדים התפזרו לכיתות (אנחנו בי"ס בתוך בי"ס, והמבנה שלנו נפרד מהכיתות האחרות והמרחב בו גדול יותר משמעותית), וברחבה שבכניסה לכיתות נערכה קבלת פנים חגיגית. כשהגענו לאסוף את עומר שתי הכיתות היו בעיצומה של קבלת שבת נהדרת, עם שולחן שבת ערוך, נרות, חלה ושלל פירות. את הטקס ניהל עוזר הרב (בי"ס של התנועה ליהדות מתקדמת) ואת השירה אפשר היה לשמוע כבר במדרגות. ימי ראשון בבוקר נפתחים תמיד בטקס הבדלה בניהול רבת הקהילה, אחריו יש את מעמד הבוקר בליווי מוסיקה (המעמד הוא יום יומי ומכניס את הילדים לאווירה קצת אחרת) ותפילה קצרה בה לא חייבים להשתתף (אבל לא נראה לי שרבים מפספסים אותה). בסה"כ החוויות מהשבוע הראשון שלנו חיוביות מאוד!

. מקווה שימשיך כך.

 

[ט ו ל י ל ה]

מה, הוא ב"יחד"?