כאשר החברה אצלי גדולים - אני עושה
בחג החנוכה סופגניות, בנוכחותם, וההורים בסוף היום יושבים אתם ואוכלים סופגניות(לפי הזמנה של אחת האמהות- מילוי של ריבת חלב..). אם רוצים, שרים אתם את השירים שהם שרו כל השבוע. לפני שבוע הייתה מסיבת יום הולדת לילדה הגדולה במשפחתון. הצעתי לאמה, באופן ראשוני מבחינתי- לא לבוא ליום ההולדת, כי אז הילדה הייתה כל הזמן יושבת על האמא, והאם הייתה יוצאת מאד מתוסכלת(סיפור מיוחד של הילדה...). במקום זה, הכנתי את הילדה ואת הילדים האחרים שלילדה יהיה יום הולדת. שאאפה לה עוגה, שיהיו עליה נרות(הדגמתי מה זה נרות דולקים), שיהיהו זיקוקין(הדגמתי, גם כדי להיות בטוחה שאינה מפחדת מהם, יש כאלה שמפחדים..), סיפרתי שהמשפחתון יקושט בבלונים, וכל השבוע שרנו שירים- "התכוננו ליום ההולדת שלה" ושרנו שירי יום הולדת לכבודה. מה שעשינו- בעצם התכוננו ביחד ליום ההולדת שלה. הילדה הייתה בהתרגשות אדירה באותו יום. באותו יום- לא הופיעה אפילו פעם אחת אותה ההתנהגו המפריעה לה ולאחרים כל כך הרבה(לא משהו נורא בכלל- סתם רוצה שאני אהיה רק שלה...). בכלל, בימי הולדת, בהתאם לילד, אני מציעה להורים מי יבוא וכמה. יש ילדים שנלחצים מכך שגם הסבים והסבתות באים. הם עוד קטנים. באחת השנים עשיתי במשפחתון מסיבת סיום למחזור, בו הוזמנו הורים לשבת עם הילדים, לפעילות שירי ח.מ.ל. כל הסלון, כמו בהשתלמות של ח.מ.ל, כוסה בבריסטולים של שירי ודיקלומי ח.מ.ל המוכרים לקטנים כבר שנתיים ימים. היה נהדר, לקטנים ולגדולים. לא היה צורך בחזרה. לא היה צורך בהופעה. אבל ההורים, שידעו על השירים, פעם ראשונה חוו אותם, והיו כאלה שגם ראו כיצד הילדים שלהם רוקדים, שרים. בעקרון, עם הקטנים, אני מעדיפה שנעשה לבד את החגיגות- הן נועדו להם, זה יום של חגיגה, לא להורים.... למה להקשות על הקטנים? למה לאכזב הורים שילדיהם לא "מרביצים הופעה"? דסי. רציתי רק להוסיף- ישנם הרבה ילדים שגם בגילאים האלה נמנעים מלרקוד ולשיר בחברת אחרים, זה לא פחד קהל, זו מופנמות- ביישנות בכלל.