יום שישי, מי יתנני
6.30 - השכמה 7.30 - היידה הסעות ופיזור בין בתי הכלא הפדגוגיים. 8.00 - צונאמי עם גלי שמפו רצפות בגובה מטר עד מטר עשרים 12.00 - קבלת פנים למשוחררי עסקת לבנת 13.00 - סיום מקלחות- ארוחת צהריים קלילה 14.00 - גינה לי חביבה 16.00 - מקלחת תגלחת קרצוף הפדחת (סתאם עוד אין) וקצת .16 - "בין ברושים יורד הערב", עמידת דום להמנון הדכאון ונכנסים זה אחר זה מהרמקולים חווה אלברטיין, מתי כספי, השלושרים, אריק לביא, איינשטיין, הפרברים, אווירה ארצישראלית בסלון הממוזג. ובין לבין ילדים איך היה , מבט לכותרת ו... והעיקר לפורום, טלפון לאמשלי, האמת שיחה שגרתית של "מה נשמע? ומה שלומך? ומה הכנת לשבת? ומה נשמע? טוב , בסדר הילדים רוצים לדבר איתך והלאה , תמיד יש את האחד שברוגז ודוקא לא יגיד ל"ספתא" שבת שלום. וב משהו19.2- הדלקת נרות לפי שעון תל אביב בבת אחת הכל נרגע, וכרגיל הופ'ס נזכרים ששכחנו לכבות את האור בחדר הילדים. לנתק את הטלפון לחבר את הפלטה (לא שיניים, של החימום) לכוון שעון שבת לשנות טמפ' במזגן ולמה המדף לא מסודר וכפי שהנתם כן כן, אנחנו שומרים על המסורת והוכלים לביתכנסת גם חוזרים (טוב אקצר) שלום עליכם אשת חיל מי ימצא (וואלה שאלה טובה כל שבת שואלים אותה שאלה, סתאאאאם) קידוש ברכת הילדים דג עוף , תפו"א סלטים ואורז (נשבע לכם ככה כל שבת , לא מגוונים), שירי שבת, משהו מענייני הפרשה, פה ושם ניסיון לפייס בין אחים שמפריע עם היד השמאלית לאכול לימני, מנה אחרונה ואם יתמזל מזלה של זאתי האשת חיל ואני נשאר ער אז למזלי הפחות טוב אני צריך לטוף כלים אבל אל דאגה , בדרך כלל מהמנה האחרונה אני כבר לא זוכר כלום ובבוקר הופ'ס אני מתעורר במיטה שלי ולא שוטף כלים. ככה זה אצלנו כל שבת עניין של מסורת תרתי משמע
