ההיסטוריונית1
New member
מסורת?
שלום לכולם.
הגעתי מרקע של בית דתי-לאומי כולל המסלול הרגיל של אולפנא דרך שירות לאומי, ותמיד ידעתי שזה לא זה בשבילי. אף פעם לא עשיתי אאוטינג ולא שידרתי לכולם 'אני כבר לא', כי ככה היה לי טוב. אבל כיום אני מחללת שבת, אוכלת בשר-חלב יחדיו, אך דברים 'מסורתיים' המשכתי לקיים. כיפור, פסח, שירי שבת, לא אוכלת חזיר. יו נואו.
אפשר לומר שאני יותר מסורתית מדתל"שית.
בשנה האחרונה יש לי חבר חילוני למהדרין.
אומנם הוא הגיע ממשפחה מסורתית, אבל הוא לא שומר שום דבר ואף פעם. הוא לא אנטי בכוונה אלא פשוט לא מאמין בתורה ובציווי אלוהי ולכן לא רואה צורך בשמירת מצוות.
אני אוהבת אותו מאוד (אווווו) אבל מצד שני- קשה לי. אני לא מצליחה להשתחרר מהמסורת, אני לא יודעת אם אני רוצה להשתחרר, ולראות אותו אוכל פירות ים או אוכל פיתה בפסח איפשהו עושה לי רע.
בטח תשאלו אז למה לא חתכתי מההתחלה, והתשובה היא שחוץ מהעובדה כי הוא בנאדם מדהים, חשבתי שיעבור לי, שאני צריכה את הצעד הזה לצאת לעולם החילוני.
כבר מגיעות מחשבות על חתונה, מחשבות טובות ומרגשות אבל פתאום אני תוהה לעצמי האם אני מסוגלת לחנך את ילדיי העתידים לדברים שאני לא מסוגלת לעשות? שאני לא חושבת שחייב לקיימם אבל לא מסוגלת להשתחרר מהם?
אני לא יודעת מה בדיוק אני מבקשת (עצה? חיבוק? הזדהות?). זרמו.
שלום לכולם.
הגעתי מרקע של בית דתי-לאומי כולל המסלול הרגיל של אולפנא דרך שירות לאומי, ותמיד ידעתי שזה לא זה בשבילי. אף פעם לא עשיתי אאוטינג ולא שידרתי לכולם 'אני כבר לא', כי ככה היה לי טוב. אבל כיום אני מחללת שבת, אוכלת בשר-חלב יחדיו, אך דברים 'מסורתיים' המשכתי לקיים. כיפור, פסח, שירי שבת, לא אוכלת חזיר. יו נואו.
אפשר לומר שאני יותר מסורתית מדתל"שית.
בשנה האחרונה יש לי חבר חילוני למהדרין.
אומנם הוא הגיע ממשפחה מסורתית, אבל הוא לא שומר שום דבר ואף פעם. הוא לא אנטי בכוונה אלא פשוט לא מאמין בתורה ובציווי אלוהי ולכן לא רואה צורך בשמירת מצוות.
אני אוהבת אותו מאוד (אווווו) אבל מצד שני- קשה לי. אני לא מצליחה להשתחרר מהמסורת, אני לא יודעת אם אני רוצה להשתחרר, ולראות אותו אוכל פירות ים או אוכל פיתה בפסח איפשהו עושה לי רע.
בטח תשאלו אז למה לא חתכתי מההתחלה, והתשובה היא שחוץ מהעובדה כי הוא בנאדם מדהים, חשבתי שיעבור לי, שאני צריכה את הצעד הזה לצאת לעולם החילוני.
כבר מגיעות מחשבות על חתונה, מחשבות טובות ומרגשות אבל פתאום אני תוהה לעצמי האם אני מסוגלת לחנך את ילדיי העתידים לדברים שאני לא מסוגלת לעשות? שאני לא חושבת שחייב לקיימם אבל לא מסוגלת להשתחרר מהם?
אני לא יודעת מה בדיוק אני מבקשת (עצה? חיבוק? הזדהות?). זרמו.