מנסה לנשום אבל

[אור הבריאה]

מנסה לנשום אבל

האמת היא שאני כועסת. המנהלת שלי הודיעה לי היום שקיצצה לי איש צוות לשנה הבאה. זאת אומרת שנעבוד עם 22 ילדים גננת ושני אנשי צוות. הילדים הם בני שנתיים - שלוש, רובם אינם גמולים, בקושי מדברים. אמרתי לה שאם היתה מבקשת באמצע השנה לקצץ שהילדים גדלו קצת זה היה סביר אבל בתחילת השנה? בקליטה? בנוסף אמרתי לה שברור לה שקיצוץ בכוח אדם = ירידה באיכות החינוך שאני יכולה ורוצה להעניק. היא אמרה שזה לא נשמע טוב. אמרתי שאני יעשה הכי טוב שאני יכולה ויודעת אבל זאת אבל לי זה ברור שהאיכות תרד. השאלה ברמה הפרקטית אך מתנהלים עם זה? ברור לי שאני צריכה לחשוב ולתכנן קדימה וקודם כול להרגע, כעס לא עוזר לי בחשיבה. מה דעתכם? אני מגזימה בתגובה?

 

[TheGreatNut]

לדעתי את לא מגזימה בכלל.

אני חושב שאיש צוות לחמישה (גג שישה) ילדים זה יחס הגיוני. שלושה על 22 זה מוגזם.
ואין ספק, האיכות תהייה פחות גבוהה במתכנת הזאת מאם היה לך עוד איש צוות.

יש עוד זמן לנסות לשנות והכעס שלך מוצדק.
בתור מישהו שרואה את החשיבות בריבוי אנשי צוות, אני מאוד מסכים איתך.

תרפי מהכעס אחרי שניסית לשנות ככל יכולתך והשנה תתחיל. אז הוא כבר לא יועיל לך.
אבל כרגע הוא יכול מאוד לעזור לך.

נסי לשנות כל עוד זה אפשרי.
ואפשר גם ללהוסיף איש צוות לפחות לאורך החודש הראשון בשביל להקל על הקליטה וההסתגלות.

 

[גן רוחלה]

תלוי איך עובדים

אלי עובדים עם בני שנתיים - שלש גננת ושתי סייעות עם 24 ילדים. בדרך עבודה נכונה אין שום קושי לנהל את הקבוצה.
נכון שבזמן ההסתגלות זה קצת יותר קשה אבל... עובדים כך.
נכון גם שהיה קל יותר לעבוד עם עוד זוג ידיים אבל יש תקציב ויש עלות מירבית שהורים יכולים לעמוד בה. הוספת איש צוות משמעו העלאת מחיר הגן. אלה שיקולים שמנהל עסוק בהם כשבא לתקצב את הגן שבחר להפעיל.
ברוב המקומות שאני מכירה בארץ (בפרטיים) עובדים בגילאים אלה ביחס של 1:8 בעוד שבשנתון הצעיר מזה 1-2 עובדים ביחס של 1:5
כשאת אומרת ילדים בני שנתיים - שלש אני מניחה שחלק מהילדים כבר קרובים לגיל 3 והם פחות תלויים בצוות. שלא כמו בני השנתיים, הרבה פעמים אם זו קבוצה ממשיכה הם כבר חברים ומבחינה התפתחותית עסוקים בשכלול הכישורים החברתיים. מה שמצריך תיווך אבל פחות טיפול.
אני חושבת שהכעס שלך בעיקר מושתת על מה שהתרגלת לו ו/או על כך שלא ניתנה לך האפשרות לבחור את מקום העבודה עם מספר אנשי צוות גדול יותר. על כך אני מבינה את כעסך. כי כשאת מקבלת גן ומבטיחים לך כמות אנשי צוות את בונה את הצפיות שלך והתוכניות לעבודה בהתאם. כאשר נתון זה משתנה את צריכה להערך מחדש. וזה באמת עלול להביא לתחושת התסכול שאני קוראת מדברייך.
גננות מוסמכות ולומדות לעבוד עם קבוצות הרבה יותר גדולות ובעיקר מתרגלות גמישות והתאמה למצבים משנים בעבודה. אני מניחה שבתקופת העבודה המעשית שלך בסמינר עבדת עם קבוצות הרבה יותר גדולות ועם סייעת אחת.
בהצלחה

 

[ארטישוקון]

מנצלת את השירשור

היי רוחלה,
תוכלי בבקשה לכתוב לי מהו סדר היום עם קבוצת הילדים של שנתיים עד שלוש אצלך?
כתבת שבדרך נכונה אין שום קושי לנהל את הקבוצה-
אצלי בשנה הבאה יש 12 ילדים בני שנה עד שנתיים ו-12 ילדים בני שנתיים עד שלוש (2 אנשי צוות על כל קבוצה). אני מנסה לבנות להם סדר יום שיתאים לכל קבוצה ומתלבטת בכמה כיוונים
תוכלי לשתף אותי בשלך? ומהי בשבילך דרך עבודה נכונה?
תודה

 

[גן רוחלה]

דרך עבודה נכונה בעיני

אני מאמינה שדרך עבודה נכונה היא לא רק סדר יום, אם בכלל. אלא זה מתחיל בתכנון המוקדים ועיצוב הגן באופן שיוביל את הילדים לעשייה ולסקרנות ולמשחק, הכל בהתאם לגיל.
בראש ובראשונה אני בוחנת את ההתפלגות הגילאית של הקבוצה, אם יש לי הכרות מוקדמת עם9 חלק מהילדים אני מנסה להבין איזה חללים כדאי לי להקדיש לכל מוקד.
אני עורכת את המוקדים שיהיו אטרקטיביים ומידי פעם הופכת מוכר למוזר בכדי שימשיכו לחקור את המוקד ולהפיק ממנו למידה.
הצוות מקבל הדרכה ויש חשיבה מקדימה על למה ומדוע להיות מפוזרים במרחב בדרך זו או אחרת.
לפעמים אחת הסייעות מתבקשת להצמד לילד מסויים או לקבוצת ילדים שזקוקים לתיווך בעיקר בזמן שיכלול כישורי חברה.
עוד כהנה וכהנ לפני שמחליטים איך ולאורך איזה זמן להציג חומרים במוקדים או להפנות ילדים לפעול בהם. אם הם לא פונים מיוזמתם.
אני מאמינה שהגננת צריכה להיות פנויה להתבונן ולזהות את המקומות והמצבים שבהם התיווך שלה נחוץ יותר. בשל כך אני לעולם לא אשב בשולחן עבודה עם הגב לחלל הגן, אלא להפך , אני כמו תמנון, שולחת זרוע לאן שצריך.
אין דבר כזה :"אני עכשיו עושה יצירה אז אני לא פנויה לעזור לילדים שמשליכים קוביות".
אם אני מבקשת לעבוד עם קבוצות קטנות אני מדריכה את הצוות שיעסיקו את הקבוצה בכדי שאוכל לקחת ארבעה-שישה ילדים לעבודה פרטנית. (משתדלת לעשות זאת כשהילדים בחצר)
אני מרגישה את השטח, אם אני חשה שיש תסיסה או שבוחנים אותנו באופן שמפר את הכללים, אני מזמינה את הילדים להתכנס, על השטיח או למפגש או להרפיה...
אי אפשר לכתוב הכל כאן. דרך עבודה נכונה זה כל מה שאנחנו יודעות לעשות.

 

[ארטישוקון]

מאוד מסכימה איתך וכך אני פועלת

אבל אני מרגישה שאני נתקעת בסדר היום.
המקום שלי הוא לא גדול, אבל מחולק ל4 חדרים פלוס חצר מאוד גדולה, וטיולים שנערכים כל יום.
ברור לי שאין לך מושג איך הגן שלי נראה, ושצריך גם לעשות סדר יום שמתאים לאילוצי המקום ועוד,
אני גם משנה את סדר היום בהתאם לסיבות שונות, אבל חשוב לי שיהיה העוגן של תחילת השנה שהוא יהיה הבסיס לשינויים.
אנסה להיות יותר ספציפית-
מפגש בוקר- לפני או אחרי ארוחת בוקר?
באיזור 8:00 או 10:00?
מפגש צהריים- לפני או אחרי ארוחת צהריים? אולי לפני השינה?
גילאי שנה עד שלוש- יכולים לישון ביחד? או שכדאי להפריד?

את הקבוצה של גילאי שנתיים עד שלוש אני מכירה ויודעת שההורים נוטים לאחר בבוקר למרות עבודה חוזרת ובקשה שיגיעו בזמן. לכן מתלבטת האם לעשות מפגש ב8:00- 8:15, או להתחיל את כל סדר היום בכלל ב8:30...

תודה

 

[ani gabriella]

אני אמנם לא רחלי, אני מרשה לעצמי לענות

לגילאי שנתיים עד ארבע (האמת שגם הפעוטון עובד ככה פחות או יותר...) ספציפית לשאלות ששאלת -
ארוחת בוקר אצלי מתנהלת בשיטת מזנון (חלק אוכלים בזמן שהשאר ממשיכים לשחק) ולכן המפגש הוא לאחר שכולם סיימו לאכול - מסדרים יחד את הגן ויושבים למפגש או חוג, בסביבות 10:00. משם ישירות לחצר/טיול (דרך אגב - למה אתם עורכים טיול כל יום? יש בזה צורך יומיומי? אצלנו זה פעמיים בשבוע ובהחלט מספיק...)
מפגש צהריים - אצלנו לא הייתי קוראת לזה ממש מפגש אלא יותר "מפגשון" שבו אני רק מסכמת את היום עם הילדים בכמה מילים ומקריאה סיפור, ולכן זה מתרחש ממש לפני השינה, כשהחדר כבר די מוחשך והמזרנים פרוסים ומוכנים לשינה.
לגבי שינה משותפת - לא רואה למה לא. אצלנו אמנם יש כיתות נפרדות לכל גיל אבל יש כמה קטנטנים מהפעוטון שישנים בחלל של הגדולים, שכולל גם את המטבח (איפה שהצוות יושב בצהריים) משום שהם מתעוררים בבכי ובצורה הזו אנחנו יכולות לגשת ולהרגיע מיד, והם גם לא מעירים את שאר הקטנטנים.
לגבי התחלת "סדר היום" - אצלי יש משחק חופשי עד המפגש, כלומר כמעט עד 10:00, והזמן הזה כולל יצירה, משחקים דידקטיים, עבודה בקבוצות קטנות וכו' ואני בהחלט מספיקה המון. יש לילדים הרבה מה לעשות ואני דואגת שהים יהיו תמיד עסוקים, תוך חלוקת העומס בין המוקדים השונים בגן. נגיד 4 - 5 בפינת המטבח, עוד 3 - 4 ביצירה, כמה ליד שולחן הפאזלים וכמובן יש את אלו שבכלל נמצאים בארוחת הבוקר...בצורה הזו אני שומרת על אווירה זורמת ומאוזנת, וכמובן כפי שרחלי ציינה, שחשוב גם לזהות את הילדים שזקוקים ליותר תיווך והכוונה, כי לפעמים "תפסת" את ההוא או ההם שמעוררים יותר מהומות ונתת להם תפקיד מעניין או משהו מיוחד לעסוק בו, ובכך הצלחת לשמור על רגיעה בקבוצה כולה.
בהצלחה!

 

[ani gabriella]

סליחה, קראתי לרוחלה כל הזמן רחלי

פשוט בגלל שיש לי שתי מטפלות בגן שעונות לשם הזה, התבלבל לי

 

[ארטישוקון]

תודה. כמובן שאני שמחה לשמוע את כולן

 

[galizoe]

אצלי מפגש הבוקר הוא אחרי ארוחת הבוקר, אחרת כל

הילדים רק שואלים מתי אוכלים כבר... גם הריכוז שלהם על בטן מלאה טוב יותר... למעשה יש 'מיני מפגשון' על השטיח לפני האוכל, בו אני עוברת על סדר היום ואומרים בוקר טוב לכל ילד, ואז הוא שם את שמו בלוח 'מי בא לגן' וניגש לשולחן, כך אין ריצה והידחפות לאוכל והמעבר מסודר. בסיום הארוחה מתכנסים למפגש בוקר 'רשמי' יותר, על כסאות.
מפגש הצהריים הוא לפני הארוחה, כי אחריה ואחרי השטיפה ניגשים ישר למזרנים. אם יש לי חוג בשעה מאוחרת (11 ומעלה), זה לפעמים במקום מפגש צהריים או שעושה רק מפגש סיפור קצר על השטיח.

 

[גן רוחלה]

סדר היום אצלי מאד דומה לזה של גבריאלה