מנסה להתמודד...
טוב, אף פעם לא הייתי הבנאדם הכי אופטימי. תמיד נוטה להיות מבואסת, מצוברחת, מכל דבר קטן. אבל לאחרונה אני מרגישה שהתרסקתי. נהייתי בנאדם אחר. הפכתי למפלצת. אם עד עכשיו שנאתי את עצמי, זה התעצם. הקינאה, התסכול, השנאה העצמית, הכאב, והאי שקט לא מרפים. לא כיף להיות בסביבתי. גם לי לא כיף עם עצמי. עוד מלפני לא היה לי כיף, ועכשיו בכלל.... מרגישה שהגעתי למצב הזה עקב "הזנחה" עצמית. התמקדתי יותר במה שקורה בחוץ ממה שקורה בפנים. אני מאוד רגישה, כל דבר פיצפון שמוטח בפניי אני לוקחת קשה מאוד. לא יודעת לקבל ביקורת בונה ולא יודעת להדוף ביקורת הורסת. לא מאמינה בעצמי בכלל. כל הזמן רק מתייסרת שאינני מישהי אחרת. שלא אצליח להגיע לשום דבר בחיי. למה שבכלל ירצו אותי בתור משהו (חברה \ עובדת \ בת זוג).... זהו. איבדתי את עצמי.
טוב, אף פעם לא הייתי הבנאדם הכי אופטימי. תמיד נוטה להיות מבואסת, מצוברחת, מכל דבר קטן. אבל לאחרונה אני מרגישה שהתרסקתי. נהייתי בנאדם אחר. הפכתי למפלצת. אם עד עכשיו שנאתי את עצמי, זה התעצם. הקינאה, התסכול, השנאה העצמית, הכאב, והאי שקט לא מרפים. לא כיף להיות בסביבתי. גם לי לא כיף עם עצמי. עוד מלפני לא היה לי כיף, ועכשיו בכלל.... מרגישה שהגעתי למצב הזה עקב "הזנחה" עצמית. התמקדתי יותר במה שקורה בחוץ ממה שקורה בפנים. אני מאוד רגישה, כל דבר פיצפון שמוטח בפניי אני לוקחת קשה מאוד. לא יודעת לקבל ביקורת בונה ולא יודעת להדוף ביקורת הורסת. לא מאמינה בעצמי בכלל. כל הזמן רק מתייסרת שאינני מישהי אחרת. שלא אצליח להגיע לשום דבר בחיי. למה שבכלל ירצו אותי בתור משהו (חברה \ עובדת \ בת זוג).... זהו. איבדתי את עצמי.