איפה שיש זבל ...
איפה שיש זבל – יש חיים היה פעם איש שהיה גר בדירה שכורה. הוא שילם 430 דולר לחודש. הוא היה גר לבד. הוא היה די בודד, אבל בכל זאת העסיק את עצמו בתחביבים. הוא אהב לנגן באורגן חשמלי. הוא היה מחבר שירים, ומלחין. הוא עבד בחנות ספרים. וזה מילא לו חצי מהיום. עבודה מ- 08:00 עד 17:00. כשחזר הביתה היה אוכל ארוחה. הוריו נפטרו כבר. הוא היה בן 48. הוא היה גרוש. אבל בכל זאת יצא עם בנות מדי פעם. והיו לו כמה ידידות מאד טובות. חברות נפש. האיש היה די מאושר. הבעיה היחידה הייתה שהוא גר במקום קצת רחוק מהעיר. ולכן לא תמיד פינו את הזבל שנערם בחוץ. האיש היה אוהב לאכול. הוא שקל 90 ק"ג. והתנשא לגובה של 1.80 מטר. הוא היה נוהג לאכול הרבה, ולעשות סדר בניירת שהייתה לו של הויזה, של החשבונות, ועוד ניירת. לכן היה לו הרבה זבל. וכמו שאמרנו, לא פינו את הזבל לעיתים תכופות. יום אחד, אב ובנו עברו ליד ביתו של האיש. הבן ראה את כל הזבל שנערם בחוץ. ושאל את אביו. "אבא, למה יש כאן כל כך הרבה זבל ?" ואביו ענה לו. "אני רואה שזה בית די מבודד. אבל אני מאמין שמישהו גר פה. הרי יש פה הרבה זבל. אז כנראה שגרים כאן." "אוקיי" ענה לו בנו. והמשיכו בדרכם בסיבוב. לאחר כמה ימים, האב ובנו עברו שם שוב. ועדיין ראו את הזבל. הבן שאל את אביו. "עדיין לא פינו את הזבל ? איך הבנאדם חי עם כל הזבל ? זה לא מפריע לו ?" "כנראה שלא. או שכן. אי אפשר לדעת." מסקנה: איפה שיש זבל יש חיים. מה הכוונה ? בחיים שלנו יש הרבה כיף ושמחת חיים, אבל לצד כל זה יש גם קשיים. זאת אומרת ברגע שיש "זבל" – דברים קשים, תחושות קשות, אכזבות, הרגשה לא טובה. אז סימן יש חיים במקום הזה. מישהו נהנה וחי ... איפה שיש זבל – יש חיים. שלכם. "בזולה שלי".
