מנחם...
הכרתי את מנחם מאז ילדותי בקיבוץ. מנחם הוא איש שידו בכל ויד כל בו... ידי זהב. כל תיקון הדורש עבודת כפיים הופנה תמיד ישירות למנחם... הוא היה הכתובת לתיקון כל תקלה, להתקנת מכשירים מכל הבא ליד וגם היה מסגר מהיותר טובים שהיו לנו... חיים לא קלים היו חייו של מנחם. אישתו היתה פליטת שואה ש"זכתה" לטיפול מידיו של מנגלה הידוע לשימצה. ברור שבעקבות "טיפול" כזה היא איבדה את היכולת להביא ילדים לעולם. לימים, מנחם ואישתו אימצו בן (אין לי מושג מהו הרקע הביולוגי של הבן. לי הוא נראה תימני לכל דבר) ואחרי עוד כשש נים אימצה המשפחה הקטנה גם בת... הבן כבר מזמן עזב את הארץ. הוא חי בארה'ב עם אישה וילדים משלו. הבת שבתור נערה גילתה ממש גאונות בתחום המוסיקה והפליאה לנגן על פסנתר, הצליחה בשתי ידיה להרוס כל פינה טובה שעוד נשארה לה בחייה וגם עזרה לא מעט בקיצור חייו של מנחם. אישתו של מנחם לא האריכה ימים ונפטרה כבר בשנות השישים לחייה.. מנחם נשאר לבד בקיבוץ וכדרכו תמיד בא לעזרת כל מי שביקש... לקראת גילאי השבעים נוצר קשר מקסים בין מנחם לבין אישה שגם "זכתה" למנת אסונות לא קטנה בחייה... היא איבדה את בעלה וגם את הבן במסגרת שירות הביטחון ואחרי שנים כשכבר מצאה לה בן זוג, הוא נפטר מהלב. ברור שכולנו שמחנו לאיחודם של השניים. בשנה שעברה היא נפטרה אחרי דיכאון קשה אליו ירדה... מנחם "זכה" ללקות בכמה התקפי לב קשים ואחריהם אירוע מוחי אחד ועוד.... ככה אני מצאתיו בבית האבות בו אני עובדת... חסר יכולת תנועה ו/או דיבור... אבל עיניו מדברות ואומרות הכל. לעתים היה מחייך. המילה היחידה ששמעתי מפיו היא כן. לא פעם מצאתי את עצמי בוכה על מר גורלו של מנחם, אדם טוב שלא עשה מעולם רע לאיש, אך הגורל התאכזר אליו שוב ושוב... לאחרונה תקפה את מנחם דלקת ריאות קשה והוא מאושפז כבר שבוע בבית החולים כשמטפלות שלנו סועדות אותו ומאכילות אותו... אתמול כשחזרנו מבית החולים, אני והמטפלת מהקיבוץ שסיימה משמרת ליד מיטתו, היא אמרה לי שמנחם כנראה יחזור הביתה, רק שבנתיים חל שיבוש ולכן הצוות הרפואי אמר לנו שיהיו איתנו בקשר בהמשך לטיפול העתידי בו..... ואני אומרת לה בשיא הכנות שאם יש אלוהים בשמיים, זהו היום לקחת אליו את מנחם... אני שמעתי את הידיעה העצובה - משמחת הבוקר כשהתיצבתי כהרגלי לעבודה. מנחם נפטר הלילה...
יהי זכרו ברוך...
הכרתי את מנחם מאז ילדותי בקיבוץ. מנחם הוא איש שידו בכל ויד כל בו... ידי זהב. כל תיקון הדורש עבודת כפיים הופנה תמיד ישירות למנחם... הוא היה הכתובת לתיקון כל תקלה, להתקנת מכשירים מכל הבא ליד וגם היה מסגר מהיותר טובים שהיו לנו... חיים לא קלים היו חייו של מנחם. אישתו היתה פליטת שואה ש"זכתה" לטיפול מידיו של מנגלה הידוע לשימצה. ברור שבעקבות "טיפול" כזה היא איבדה את היכולת להביא ילדים לעולם. לימים, מנחם ואישתו אימצו בן (אין לי מושג מהו הרקע הביולוגי של הבן. לי הוא נראה תימני לכל דבר) ואחרי עוד כשש נים אימצה המשפחה הקטנה גם בת... הבן כבר מזמן עזב את הארץ. הוא חי בארה'ב עם אישה וילדים משלו. הבת שבתור נערה גילתה ממש גאונות בתחום המוסיקה והפליאה לנגן על פסנתר, הצליחה בשתי ידיה להרוס כל פינה טובה שעוד נשארה לה בחייה וגם עזרה לא מעט בקיצור חייו של מנחם. אישתו של מנחם לא האריכה ימים ונפטרה כבר בשנות השישים לחייה.. מנחם נשאר לבד בקיבוץ וכדרכו תמיד בא לעזרת כל מי שביקש... לקראת גילאי השבעים נוצר קשר מקסים בין מנחם לבין אישה שגם "זכתה" למנת אסונות לא קטנה בחייה... היא איבדה את בעלה וגם את הבן במסגרת שירות הביטחון ואחרי שנים כשכבר מצאה לה בן זוג, הוא נפטר מהלב. ברור שכולנו שמחנו לאיחודם של השניים. בשנה שעברה היא נפטרה אחרי דיכאון קשה אליו ירדה... מנחם "זכה" ללקות בכמה התקפי לב קשים ואחריהם אירוע מוחי אחד ועוד.... ככה אני מצאתיו בבית האבות בו אני עובדת... חסר יכולת תנועה ו/או דיבור... אבל עיניו מדברות ואומרות הכל. לעתים היה מחייך. המילה היחידה ששמעתי מפיו היא כן. לא פעם מצאתי את עצמי בוכה על מר גורלו של מנחם, אדם טוב שלא עשה מעולם רע לאיש, אך הגורל התאכזר אליו שוב ושוב... לאחרונה תקפה את מנחם דלקת ריאות קשה והוא מאושפז כבר שבוע בבית החולים כשמטפלות שלנו סועדות אותו ומאכילות אותו... אתמול כשחזרנו מבית החולים, אני והמטפלת מהקיבוץ שסיימה משמרת ליד מיטתו, היא אמרה לי שמנחם כנראה יחזור הביתה, רק שבנתיים חל שיבוש ולכן הצוות הרפואי אמר לנו שיהיו איתנו בקשר בהמשך לטיפול העתידי בו..... ואני אומרת לה בשיא הכנות שאם יש אלוהים בשמיים, זהו היום לקחת אליו את מנחם... אני שמעתי את הידיעה העצובה - משמחת הבוקר כשהתיצבתי כהרגלי לעבודה. מנחם נפטר הלילה...