מנוחה ונחלה.
כאשר כל הספיקות הרבות, ירדו ונפלו, לבאר התהומות והנשייה (שכחה). החלטתי ללכת עם מה שאני, הגעתי למנוחה ולנחלה.
מצאתי לי נחלה, תחת עצי הגפן והתאנה. היא הגפן, אני התאנה.
האמת, רציתי "גבר לידי בעיקר לצידי". לא מצאתי.
מצאתי את אשת "החייל" שלי. אני אישה לה, היא אישה לי.
אף זוגתי חיפשה ולא מצאה.
שתינו, עובדות. שתינו נאות ויפות. (היא יפה יותר ממני) שתינו מספקות האחת את השנייה, מגיעות לאורגזמות, שלא ידענו כאשר היינו "סטרייטיות". .
אני מאחלת לכן אתן "המסוללות והלסביות", כי תמצאנה את האישה "היפה" לכן.
(
לא במצעדים, לא בתהלוכות, ודאי לא בדתות למיניהן. בודאי, שאין כל צורך, לזכות בהכרה מהמדינה. בינתיים.
אין מה לעשות, לכל אדם, איש ואישה, אינם יכולים לחיות בבדידות. יש לחפש את הזוגיות.
לדעתי, הזהות המינית, היא פחות חשובה.
חסד גדול עשה אתנו האלהים, כאשר ברא אותנו הומיוים ולסביות. אין אנו יכולים ללדת. יש רבים יולדים ויולדות, לעולם כה אכזר.
אין לזוגתי ולי, תאוות הלידה. מספיק האחים והאחיות הרבות שלנו, יולדים חדשות לבקרים.
רק בעבודת כפיים, "תרתי משמע", בעיקר של שתי נשים, אנו יכולות להגיע להכרה ולעצמאות.
אני חייבת להודיע לכן, למען "הגילוי" הנאות, אולי גילוי "ערווה", כי הגעתי לאן שהגעתי, בזכותו של הסבא שלי ז"ל. עוד יותר, בזכותה של סבתי שתיחה לימים ארוכים.
חס וחלילה, שלא תבינו, כי היה ביני לבין סבי, מגע מיני כל שהוא. חס וחלילה, בצל, שום, שלוש דפיקות על העץ.
הסבא שלי החרדי, ז"ל, תמך בי לכל אורך הדרך. הסבא שלי, רצה שאני אמשיך לשרת בצבא. הסבא שלי, הציל אותי מאבי ואמי, החרדים ממאה שערים, בירושלים. הסבא שלי החרדי, היה רב סרן בצ.ה.ל.
מה לעשות, נולדתי נכדה ראשונה, לסבי וסבתי, מהצד של האימא.
עדיין יש לי חשבון פתוח, עם אבי, אשר נולד בארץ ישראל, בתוך "מאה שערים" אשר בירושלים. עדיין אין אבי משלים, עם מה שאני. עדיין אבי, מכה על חטא, כי נולדתי "נקבה" ראשונה נמנעה ממנו, מצוות פדיון "הבן".
אך, מה איכפת לי. אני מאושרת, פורחת בימים אלה. בין העיר חיפה, לעיר ירושליים.
כאשר זוגתי ואני, באות אל תוך ביתינו, אנו נהנות האחת מהשניה. הנאה שאין דוגמתה.
בינתיים, הגעתי, למנוחה ולנחלה.
.
כאשר כל הספיקות הרבות, ירדו ונפלו, לבאר התהומות והנשייה (שכחה). החלטתי ללכת עם מה שאני, הגעתי למנוחה ולנחלה.
מצאתי לי נחלה, תחת עצי הגפן והתאנה. היא הגפן, אני התאנה.
האמת, רציתי "גבר לידי בעיקר לצידי". לא מצאתי.
מצאתי את אשת "החייל" שלי. אני אישה לה, היא אישה לי.
אף זוגתי חיפשה ולא מצאה.
שתינו, עובדות. שתינו נאות ויפות. (היא יפה יותר ממני) שתינו מספקות האחת את השנייה, מגיעות לאורגזמות, שלא ידענו כאשר היינו "סטרייטיות". .
אני מאחלת לכן אתן "המסוללות והלסביות", כי תמצאנה את האישה "היפה" לכן.
(
לא במצעדים, לא בתהלוכות, ודאי לא בדתות למיניהן. בודאי, שאין כל צורך, לזכות בהכרה מהמדינה. בינתיים.
אין מה לעשות, לכל אדם, איש ואישה, אינם יכולים לחיות בבדידות. יש לחפש את הזוגיות.
לדעתי, הזהות המינית, היא פחות חשובה.
חסד גדול עשה אתנו האלהים, כאשר ברא אותנו הומיוים ולסביות. אין אנו יכולים ללדת. יש רבים יולדים ויולדות, לעולם כה אכזר.
אין לזוגתי ולי, תאוות הלידה. מספיק האחים והאחיות הרבות שלנו, יולדים חדשות לבקרים.
רק בעבודת כפיים, "תרתי משמע", בעיקר של שתי נשים, אנו יכולות להגיע להכרה ולעצמאות.
אני חייבת להודיע לכן, למען "הגילוי" הנאות, אולי גילוי "ערווה", כי הגעתי לאן שהגעתי, בזכותו של הסבא שלי ז"ל. עוד יותר, בזכותה של סבתי שתיחה לימים ארוכים.
חס וחלילה, שלא תבינו, כי היה ביני לבין סבי, מגע מיני כל שהוא. חס וחלילה, בצל, שום, שלוש דפיקות על העץ.
הסבא שלי החרדי, ז"ל, תמך בי לכל אורך הדרך. הסבא שלי, רצה שאני אמשיך לשרת בצבא. הסבא שלי, הציל אותי מאבי ואמי, החרדים ממאה שערים, בירושלים. הסבא שלי החרדי, היה רב סרן בצ.ה.ל.
מה לעשות, נולדתי נכדה ראשונה, לסבי וסבתי, מהצד של האימא.
עדיין יש לי חשבון פתוח, עם אבי, אשר נולד בארץ ישראל, בתוך "מאה שערים" אשר בירושלים. עדיין אין אבי משלים, עם מה שאני. עדיין אבי, מכה על חטא, כי נולדתי "נקבה" ראשונה נמנעה ממנו, מצוות פדיון "הבן".
אך, מה איכפת לי. אני מאושרת, פורחת בימים אלה. בין העיר חיפה, לעיר ירושליים.
כאשר זוגתי ואני, באות אל תוך ביתינו, אנו נהנות האחת מהשניה. הנאה שאין דוגמתה.
בינתיים, הגעתי, למנוחה ולנחלה.
.