מנוול, שקרן, גנב - אבל ברכט

[עופר ב.ה]

מנוול, שקרן, גנב - אבל ברכט

וגם - זייפן, נצלן, פחדן, צבוע ואנטישמי שזיין כל מה שזז ובז לכל מי שזיין. סקירה של ביוגרפיה חדשה (בתרגומה העברי) על ברכט, מאת אריאנה מלמד (היא כתבה את הסקירה, לא את הביוגרפיה). כדי שלא יאשימו אותי בהעתקה, כותרת ההודעה והמשפט שלעיל הם מתוך כותרת וכותרת המשנה של הכתבה. עופר, שתוהה כיצד להתייחס מעכשיו ליצירתו.

 

[WC]

גדולי היוצרים היו נבלות, או דפוקים

זה משהו שבא עם הגאונות. או שגעון או נבזות או איזה שהוא פגם אחר. וצריך ללמוד לעשות את ההפרדה הקשה שבין האדם ויצירותיו. ווילד היה רברבן ויהיר. אבל פרי עטו, עם הפואטיקה או המחזות שכתב, הן יצרות אומנות מופלאות. סאלינג´ר היה משוגע שהתבודד. והמינגוואי שיכור שהכה את בת זוגתו. על שייקספיר אומרים שלקח סמים והרבה להשתמש בחשיש. ביכנר מת בטרם עת (גיל 27) מאי אלו מחלות. רחל סבלה משחפת. דיקנסון הייתה חולת נפש שהעדיפה חברת ארנבים מאשר בריות ברות ידע. סילביה פלאת´ יחלה למוות עד שלבסוף היא הצליחה להתאבד. בטהובן היה חרש. אריך קסטנר היה אלכוהליסט בימיו. איבסן גם כן. צ´כוב סבל מתיעוב עצמי ובטחון עצמי ששואף לאפס. ז´נה היה גנב ושודד. ויונסקו הוא חצי רומני. מה לעשות אין אדם מושלם. ואם אתה גאון במישור מסויים הרי אתה נבלה במישור אחר. הגאונות של ברכט היא אולי לא בכתיבה עצמה. אבל בדרך בה הצליח לגרום לכמה וכמה נשים מוכשרות לכתוטב בשבילו. זה דורש כריזמה. והרבה. וגם זה סוג של גאונות. אין האסלה מצדיקה אותו הוא נבלה ויש לרקוד על קברו. אבל היא מאוד מתרשמת מהגאונות שיש בלהוליך שולל קבוצה כזו גדולה של נשים. ולפתח מכמה יוצרות שונות סגנון אחיד שיראה כשלו. ולעשות זאת כמה וכמה פעמים. זה כשרון. לא חיובי אבל כשרון. אז הוא היה נבלה. וזה חלק מהגאונות שלו. להיות נבלהב כריזמטית שתשבה בקסמה כלכך הרבה אנשים. אפילו כותבת הביוגרפיה הייתה לבטח נופלת בקסמיו והופכת את זה לאוטוביוגרפיה תחת שמו של ברכט. יש אישיות ויש אומנות. והן לא תמיד הולכות יד ביד. כלומר, יש גאונים ויוצרים שהם מאוד נחמדים והם אישיים משכמם ומעלה. אבל גם להם יש פאק. בדיוק כמו לברכט. ויש להפוך את הדפקט לאפקט. וזה מה שברכט עשה. האסלה דווקא התרשמה. על אף שהיא מזו-עזעת (כדבריה של גולדה מאיר). WC הנפש הטובה מברלין.(סאצ´ואן)

 

[עופר ב.ה]

הכל ידוע

והרשות נתונה. סתם. הכל ידוע, כלומר שנדיר מאוד למצוא אדם שגאונותו באה יחד עם אישיות לפחות סבירה, ובכל זאת המקרה כאן הוא שונה. מוצרט היה אדם בהמי וגס רוח (ציטוט: "אני מלחין בקצב שבו חזיר משתין". עכשיו אנחנו באמת מעריכים אותך הרבה יותר, וולפגנג יקר), אבל יצירותיו היו יצירותיו. ברכט חתם בשמו על יצירות של אחרים, או ליתר דיוק אחרות. אולי הצליח לשבות את ליבן, זה עדיין לא קשור ליצירתו, והוא לא נחשב לגאון בזכות הכריזמה שלו אלא בזכות אמנותו, שאינה אמנותו. לפיכך, אמשיך לקרוא את ברכט, אבל בערבון מוגבל. ולא אומר יותר "ברכט הזה - פשוט גאון" אלא "המחזה הזה גאוני". עופר

 

[WC]

גאון ספרותי הוא לא

אבח הוא גאון כריזמטי. אז לא יומרו עוד: יצירותיו של ברכט גאוניות. אוקי לא נורא. אבל אפשר להגיד שברכט הוא גאון. גם אם זה לא במישור חיובי. גאונות היא סגולה שלא כולם שמים אותה לחיוב. גבלס היה גאון תהמולתי (לרוע מזלנו) והיטלר היה גאון מלחמתי (שוב לצערנו, ולפחות בהתחלה הוא היה אחרי זה השתן עלה לו לראש). חוץ מזה, שנים שמחזתיהן של אי אלו נשים הן תחת שמו. ביוגרפיה זו או אחרת לא תשנה את זה. WC מקי סכינאי

 

[עופר ב.ה]

אז אם כבר בברכט עסקינן

אולי תוכל לענות על השאלה ששאלתי בקשר ל"אנשי החיל"? עופר כשאתה שוכב עם חברה שלך, אתה שוכב גם עם החבר של החברה שלך, ששכב עם החברה של החבר של החברה שלך, ששכבה עם החבר של החברה של החבר של החברה שלך..... אולי אחד מהם כתב מחזה של ברכט!

 

[WC]

איזה שאלה שאלת בקשר לאנשי החיל?

 

[עופר ב.ה]

מילה / 2 מילים שאני לא מבין

בפזמון של השיר: אנשי החיל יום וליל נוסעים לארץ עוץ תותח רועם יום יום והם פוגשים פתאום גזע בלתי ידוע אשר עורו צבוע מיד יפצפצו אותו ל________ קצוץ אני יכול לשלוח את השיר לאיציק שלך אם זה יעזור. לי זה לא עזר. עופר