לא דיברתי על הפרטה ספציפית
אבל בראיה כוללת, במצב שבו החברה מסובסדת יש לה פחות מוטיבציה להתיעל. אוטובוס עומד הוא אוטובוס מפסיד, אבל אוטובוס ש-15% מהקילומטראז' שלו הוא נסיעות ריקות (ואלה פחות או היותר המספרים שמשה"ת מעריך), הוא אוטובוס שמבזבז כסף. רכב שנמצא שעה בחניון הוא רכב שמעלה אבק. אוטובוס שנוסע שעה רק כדי להגיע לחניון הוא רכב שמבזבז דלק, מצריך משכורת לנהג (שהיה יכול להועיל בתגבור של קו אחר), שלא לדבר על בלאי, גרט, סיכוי לתאונה ועוד. לפי הנתונים של משה"ת (שמהווים את הבסיס לתכנון), בערך 1/3 מצי הרכב של החברה שמופעל בשעות שיא מושבת בשעות השפל. אגב, לי נראה שכפי שציינת אגד דווקא במצב די טוב בהיבט הזה. לגבי המיניבוסים/מידיבוסים - אכן יש פגיעה בגמישות התפעולית, ולכן צריך לעשות זאת בשכל. אם ידוע שבסניף מסוים או אזור מסוים יש כמה קווים שאין טעם להפעיל בהם רכבים גדולים, כדאי להכניס מיניבוסים. הקווים הפנימיים בערד למשל כמעט תמיד ריקים, אפשר להביא לעיר 3-5 מיניבוסים (תלוי בלו"ז של הקווים ובמתכונת שבה יופעלו) במקום מכונות בין-עירוניות (הרי תמיד יש 3-4 רכבים בנסיעה עירונית, לרוב גם אותם הרכבים, כך שלמעשה כבר היום יש במידה רבה הפרדה בין הצי העירוני לבין-עירוני). התנהלות דומה בסניף דימונה וסניף ב"ש (אם יש צורך), וכבר הגענו למשהו כמו 10 מיניבוסים בדרום. עכשיו שווה גם להחזיק חלפים במוסך דימונה. אל תשכח שגם בתל-אביב יש מכונות בין-עירוניות, מכונות עירוניות רגילות ומפרקיות (כל רכב לסוג קווים אחר). מצד שני, יהיה טפשי להביא לסניף תמח"ת 4 מיניבוסים בשביל שניים וחצי קווים עם שש נסיעות יומיות, שבאמת יעמדו רוב הזמן ויעלו אבק. זה הכל עניין של תכנון חכם של מערך הקווים וצי הרכב. ראשית קובעים מהי רשת הקווים שתופעל (משהו שלדעתי אף גורם בארץ עוד לא עשה באופן יסודי), שנית מעריכים ביקושים וקיבולות רכב נדרשות, ובונים לו"זים כך שלכל קבוצת קיבולת יהיה סידור עבודה "סגור" (כלומר - להימנע מנסיעות ריקות, מייבוש בחניון וכו') ולפי זה קובעים איך ייראה צי הרכב. למשל: X מיניבוסים שנוסעים כל אחד 14 שעות ביממה (פחות או יותר ברציפות) + Y אוטובוסים שנוסעים כל אחד 14 שעות ביממה (גם כן, פחות או יותר ברציפות). רזרבות - כמובן עדיף אוטובוסים (למען הגמישות), אבל אם X הוא מספר גדול מספיק כבר כדאי להכניס מיניבוס לרזרבה (אם בכל חודש כל מיניבוס יהיה מושבת יום אחד בממוצע, הרי שאם יש שלושים מיניבוסים, תמיד יהיה חסר אחד בצי, ושווה להשקיע במיניבוס רזרבה). קח למשל את מה שעשו בפתח-תקוה: קבעו מספר קווים שבהם מופעלים מיניבוסים (בתדירות גבוהה יחסית, כך שאין צורך בריבוי נסיעות ריקות וייבוש בחניון), קווי מידיבוסים וקווי אוטובוסים, ולמעשה בנו ציי רכב נפרדים לכל קבוצת קווים. הבעיות היו אחרות - 1. ההערכות לגבי ביקושים לא היו נכונות (במונחי נוסע X שעה), 2. בנו רשת קווים מורכבת ומסועפת מדי, 3. נתנו אותה לחברה שביצעה הכל באופן רע במיוחד. בערד הרעיון הזה יוכל לעבוד מצוין: אוטובוסים לקווים הבין-עירוניים "הגדולים" (ב"ש, ת"א, ירושלים, מהדרין, מחנות צבאיים), מידי לקווים הבין-עירוניים הקטנים (ים-המלח, דימונה), מיניבוסים לעירוניים ולקו עין-בוקק - עין-גדי (רכב שבעצם יחנה בעין-גדי).
