מנגנון הרס עצמי

[lihideprece]

מנגנון הרס עצמי

מכירים את תחושת המנגנון הרס עצמי? זה מין פחד או תחושה או שד עמוק בתוך התת מודע שגורם לנו להרוס כל מה שבנינו (שיצרנו במשך הזמן) אני תמיד מגיעה לאיזה שלב שהצלחתי להגיע למשהו כמו עבודה או מסגרת לימודים או למשקל נורמלי ואז משהו פתאום מהתת מודע אומר.. רגע הכל הולך חלק משהוא פה לא מסתדר זה ממש כמו לקחת לדוגמא טיפוס על הר מאד גבוה מטפסים ולא שמים לב כמה עלינו גובה עד שבאיזשהו שלב, מסתכלים למטה לראות כמה שטיפסנו ואנחנו נבהלים מהגובה שהגענו אליו ואז הכל מתחיל לרעוד לי מתחת לרגליים איזה פחד לאן הגעתי?, ואני מתחילה להבהל וליפול למטה לאט לאט עד שאני מגיעה לקרקע וזה כואב אוייי כמה שזה כואב בזמן הנפילה ניסיתי לעצור אותה אבל לא הצלחתי פשוט נפלתי ועכשיו צריך לטפס הכל שוב מהתחלה .....וכל פעם זה חוזר חלילה איך מנטרלים את המנגנון הרס עצמי או שהוא איתי עד לסוף החיים על הפלנטה הזאת?

 

[hilabarak]

המנגנון מאוד מוכר, רק שאצל רוב

האנשים רק עולה הפחד (וואי הצלחתי זה עלול להיעלם) וזהו. אצלך הפחד הופך לפאניקה, ולכן גם מגיע הנפילה. כולנו חיים בצל פחדים (משקר מי שטוען שהפחדים לא תוקפים אותו). ההבדל הוא בין אלו שהפחד משתק אותם (פאניק) ואז או שהם לא עושים כלום, או שהם עושים שטויות והורסים לעצמם. לבין אלו שבולעים את הרוק וממשיכים רגיל עם הפחד, עד שהוא חולף. בקיצור זה לא לכל החיים. אם תלמדי היטב את מנגנוני הפחד, תוכלי להימנ מפאניקה ולהישאר רק ברמת פחד כמו כולנו.

 

[בדיחהקוסמית]

שאלה קטנה

ואת רק צריכה לענות לעצמך (לא לי כמובן) בכנות ככל יכולתך האם את מאמינה באמת ולחלוטין שמגיע לך להיות מאושרת? או שבאיזה שהוא מקום את מאמינה שמגיע לך לסבול? כמה את אוהבת את עצמך? או כמה את נוטרת טינה לעצמך? אם ניקח את עניין המשקל. אפשר לרדת במשקל זמנית כתוצאה ממאמץ רב מאוד והתמדה פיזית של חודשים, אבל אם הצד הנפשי (על פי רוב קיים) לא התרפא, מוצאים את התירוצים להפסיק, והגוף מקבל איתותים נפשיים לחזור ולעלות במשקל העודף (שהוא גם משקל נפשי עודף - משא שסוחבים על גבנו) אם לא פונים ומטפלים בשורש העניין, יהיו הקפיצות התזזיתיות האלה בין תקופה אופורית ויותר טובה כתוצאה מהחלטה מודעת וכוח רצון ואולי סתם מזל של נסיבות חיצוניות, לבין נפילה חזרה בגלל נסיבות הפוכות או כי מגלים שגם לאחר שדברים לכאורה הסתדרו עדיין ההפרעה הבסיסית נשארה

 

[lihideprece]

מסכימה אבל

בעניין המשקל אצלי זה קצת שונה אני הייתי בולמית לשעבר שזה היה מוחש באופן הקיצוני ביותר מהתנהגות אנורקסית לאכילה כפייתית אבל אחרי חמש שנים של גיהנום- הבראתי.... אז זה לא שירדתי במשקל בגלל שהייתי עסוקה או לחוצה אלה פשוט הייתי מודעת לכל רגע לתהליך ההבראה(דרך אגב) הבראתי בדרך שהתחברתי לשורשים ולרוחניות שבי ככה נרפאתי במשך שנה ההיתי מודעת לכל מהלך שלי ממש ככה ומיקיצוניות הגעתי לקו האמצע אבל הבעיה שאחכ כנראה באמת מרוב הפחד הזדעזעתי שהגעתי למקום של איזון מקום שחלמתי להגיע אליו (כי אני קיצונית מאז ומתמיד)ופשוט הרסתי הכל .. בזה שאכלתי אכילה לא רצונית חזרו לי סימפטומים מהמחלה (לאכול קפוא ומהר ולעכול עוף קר ואחרי זה שוקולד)אכילה לא רציונאלית ..כל אחד מהצד היה מבין שמשהו לא בסדר...וכל זה נבע גם מפחד וגם כי איבדתי את המודעות והאיזון ואת כל מה שגרם לי להבריא הדרך להבראה קרתה פתאום אבל ידעתי שהבראתי...וכן עד היום התפיסה שלי השתנתה מהשורש פעם שהשמנתי שלוש קילו לא הייתי יוצאת מהבית היום אני לא מוותרת לעצמי אני יוצאת ועושה הכל בשביל לחשוב חיובי ויודעת שאני יוכלה להתגבר על זה המחשבה היום היא מאד חיובית לא משנה מה יקרה רק עכשיו אחרי הנפילה אני מנסה לאסוף את השברים ולהמשיך במסע אני יודעת שהריפוי מתחיל כאן ועכשיו מודעות והוויה

 

[בדיחהקוסמית]

עוד שאלה קטנטנה ../images/Emo13.gif

האם ייתכן שהפחד מהצלחה מכסה כתירוץ על משהו אחר שעוד לא עלה לשטח המודע? מתיאורך, בהחלט התקדמת ואת בכיוון הנכון! ואני מניח גם שעכשיו יש לך בסיס רוחני ואישי לעמוד עליו, את לא מתחילה מאפס. אבל אם נדמיין חדר חשוך שהדלקת בו אור, עדיין יש בו פינות אפלות שצריך אולי לקחת פנס ולהאיר אותן

הבעיה עם פינות שכאלה היא שנוטים להזניח אותן או לפחוד מהן, ואז האור דועך קצת והן מתרחבות דברים גם תמיד יישארו כזכרונות בתת-מודע, השאלה היא מהם ההקשרים והזהות שאנחנו מעניקים להם

 

[lihideprece]

הייתי שמחה

אם היית נותן לי טיפים איך לשפוך אור על הפינות החשוכות יכול להיות שאתה צודק שפחד מהצלחה הוא רק תירוץ ואתה יודע מה אני מסכימה איתך אני אדם של תירוצים!!! ככה תמיד אמרו לי ואני גם חושבת שתמיד אני מתרצת

 

[בדיחהקוסמית]

אין הרבה סודות...

תכניסי יותר מודעות וערנות ופחות חוסר-מודעות ישנונית כזו (טיפ אתן בסוף

) כי כל החלקים החשוכים יוצאים החוצה כל יום בצורה כזו או אחרת, באמצעות מצבים חיצוניים שאין לנו שליטה עליהם עם חוסר-מודעות מה שקורה הוא - אנחנו מגיבים בעיוורון ובדיוק עפ"י התבניות שמגנות עלינו מפני כל הדברים שמרתיעים אותנו (בסוף זה ייראה כמו תירוץ אולי, אבל זה רק התוצר הסופי) עם ערנות (עדיין לא אומר שנצליח לפעול, אבל זה שלב בדרך) - אנחנו שמים לב לצורה בה אנחנו מגיבים, מה מתעורר בתוכנו אפילו עוד לפני התגובה - כתוצאה של מצב חיצוני. מה שמתעורר - תחושה בגוף, כאב, מצב רוח, רגש, מחשבה, התנהגות... כל אלה הם הביטוי של אותן פינות חשוכות. נגיד שיש איזה פחד עמוק. הפחד עדיין קיים, אבל ככל שנעשים מודעים אליו ברמה הזו - איך מצב חיצוני מגרה אותו - ואז מעורר משהו בתוכנו - האחיזה של הפחד מתחילה להתרופף. עכשיו נשאלת השאלה - איך נהיים יותר מודעים? תרגול פשוט אבל בכלל לא קל - אפשר לחלק אותו לשניים א) קחי לך כמה דקות כל יום, במקום שקט ובמנוחה, תרפי את הגוף (וכאן יש כל מיני טכניקות הרפיה), ואז כשאת רגועה תשימי לב לגוף שלך. אפשר לעבור על חלקים אם רוצים, או להיות מודעים כמכלול. כל פעם שתשומת הלב נשאבת להסחת דעת חיצונית מהחושים או הסחת דעת פנימית של מחשבות, תחזרי לתחושת הגוף. אפשר לחזור ביתר קלות באמצעות כמה נשימות עמוקות. ככה, ברוגע, בשקט, לאט לאט ב) במשך היום, במעין זכירה עצמית (אין כאן עניין של מינימום או מקסימום או דרישה מעצמנו להצלחה בנושא, מתי שנזכרים זה מצוין) תהיי מודעת לגוף שלך. בדרך כלל המוח שלנו מופצץ בכל כך הרבה מידע וזכרונות ופעולות חשיבה ודמיונות, שמרכז תשומת הלב הוא בראש - בדמיון. חזרה פשוטה למציאות אפשר דרך הגוף. אז בזמן שאת עושה משהו, כל דבר, תהיי גם מודעת לגוף. לתנועה, ליציבה, לחום הפנימי, תחושות - כל דבר שקיים. הרעיון מאחורי התרגול הזה הוא - הגוף הוא מראה של הנפש, הוא זוכר בעצמו את הכאבים וההנאות שלנו, והוא זה שמגיב - בכל פעם שאנחנו נמשכים למשהו או נרתעים ממשהו - הרשמים נכתבים בגוף. לכן, ככל שנהיה מודעים לגוף, נהיה גם יותר מודעים למה שקורה במעמקים. יש כאן גם חיבור מיידי עם המציאות העכשווית שהיא נייטרלית מיסודה (והרי מנגנון ההרס העצמי, כמו גם פחדים מבוססים על הדמיון והעבר ולא ההווה הנייטרלי). ויש יתרונות נוספים שכל אחד מגלה בעצמו על עצמו.

 

[hayapollak]

הצלחה, אכזבה ומה שביניהם

כן, את צודקת, ישנם המון תחומים בתוכנו שכשאנחנו מודעים להם ומנסים וגם מצליחים לעשות שינוי ולא קורה כלום... בהתאם לציפיוות ולרצונות שלנו האכזבה הזו גורמת לנו שוב להרגיש פחדים, להרגיש רע, להרגיש לא מוצלחים ואז.. אנחנו חוזרים לדרכנו הישנה. דוגמא קצרה וממחישה - תארי לך אישה צעירה שמצליחה לרזות 30 ק"ג, זה קשה והיא רוצה להצליח, להיות מאושרת, נאהבת, להתחתן להקים משפחה וכשהיא מרזה - אמנם היא נראית נהדר מרגישה טוב, מקבלת מחמאות אך שום דבר ממה שהיא ציפתה לא קורה - היא לא מוצאת בן זוג, לא מתחתנת וכו' היא מתוסכלת ואפילו הייתי אומרת מרגישה מאוכזבת ומרומה - היא חוזרת לדפוס התנהגות הישן, חוזרת לאכול בהגזמה, משמינה,מרגישה רע,חוזרת לממי שהיא היתה קודם... מערבולת ריגשית, חיים במבוכים, התמודדות מעייפת ומאכזבת. למדתי שבחיים לא תמיד יש קשר ישיר ומהיר בין מאמצינו לעשות שינוי לבין ההצלחות שאנו כל כך מצפים להן בעקבות המאמצים והשינויים שעשינו. הרבה פעמים אנו פשוט לא רואים את ההצלחה. ההצלחה היא לאוו דוקא במה שיקרה אחרי השינוי, הרבה פעמים ההצלחה האושר הם הדרך, ההתמודדות והשינוי עצמו ואין מאחוריו יותר מזה. זה אמור להספיק. (למשל עם אישה רזתה 30 ק"ג ולא מצאה בן זוג, ועדיין אינה מאושרת - ההישג שלה היה ההרזיה נקודה.על הישג זה היא צריכה לשמור. כנראה שעל מנת למצוא בן זוג במצב החדש שלה יש עדיין דברים נוספים שהיא צריכה להתמודד איתם שקשורים במציאת בן זוג. עצם ההרזייה לא תביא אותה לנישואין, ההרזיה הביאה אותה להיות אישה יותר בריאה ואסטטית.

 

[מאמנת דורית]

מנגנון הרס עצמי

שלום לך, את מתארת מעגל קסמים שאת שרויה בו הכולל בנייה,שהייה קצרה בתוצאה הרצוייה ואח"כ הפעלת מנגנון פנימי שיוצר הרס עצמי.על מנת לשבור את מעגל הקסמים הל"ז,עלייך ללמד כיצד לנהל את מנגנוני ההרס העצמי,הפחדים והחרדות.אני סבורה שלא ניתן לנטרל פחדים,ניתן "להרדימם",ולנהלם כך שהפרעתם בחיים לא תהיה משמעותית. אני ממליצה לך לקחת סיוע זמני לנושא .אני חושבת שהתתמודדות לבדך עם נושא כבד משקל שכזה אינה יעילה מספיק,ורצוי להיעזר באיש מקצוע שיאפשר ויהוה סביבה תומכת עבורך לתהליך. בהצלחה, דורית קיי מאמנת אישית ומאמנת מנהלים www.doritcoaching.com

 

[lihideprece]

בעיה שסדנה יקרה

גם אני חשבתי על עזרה מבחוץ אבל זה מצריך כסף והרבה אין לי כרגע כסף להוציא על סדנאות שלא לדבר על זה שמהפרעות אכילה קיצוניות מאד הבראתי לבד..ככה שסימן שיש לי כח לשנות ולעשות אבל אני צריכה עזרה שלא מצריכה כסף.. למשל הריברסינג מדעות לנשימה נראה לי רעיון וכלי מדהים להתמודדות אבל זה גם סדנה יש המון אנשים שהולכים לסדנאות וזה לא תמיד עוזר הכל תלוי באדם עצמו ובסביבה של הסדנה לפעמים מילים יוכלים להיות כל כך ריקות את יוכלה להקשיב להרצאה שלמה ולא להבין את זה צריך לחיות את זה