מן תקופה שכזאת

[kisslali]

מן תקופה שכזאת

חנוקה - כן, כן עם ק'. פותחת חלון ולא נכנס מספיק אויר, הפסקתי לעשן ועדיין מתנשמת, אבדה לי האופטימיות (זמנית, זמנית, לא לדאוג). לא רוצה ליותר לעבוד, הלימודים זה רק לימודי "דמי" ולא הדבר האמיתי, לא מוצאת איך להפוך את הכוון למקצוע, הילדים מעייפים, בן הזוג מתברבר עם הצרות הקבועות. צפוף חנוק ועיף ואפילו אין חלומות לפענח, סתם לא מספיק שעות בלילה לישון, קשה לקום בבוקר ואין עוזרת והכל הכל חרא. חג שמייח לכם, ללי

 

[גריפון]

הצצתי הרגע לבדוק בלוח השנה

מחר יהיה יום חדש

 

[noa128]

זה בדיוק מה שאמר לי האיש

כשהרגשתי ככה פחות או יותר... "יש ימים כאלה. הם עוברים. מחר יום חדש. אם לא מחר אז מחרתיים.." - ימים כאלה שמתעייפים מהמשא, שמצטבר המון אבק על הכנפיים וכבד לעוּף

ואת יודעת מה? לפעמים לא צריך לעשות עם זה כלום, פשוט לעצור, לחכות ובינתיים קצת לנוח, לתת לזה לעבור. אתמול בלילה בלילה נסעתי לאסוף את בכורי ממסיבת בת מצוה. בעלייה ממחלף שמריהו עצרה אותי ניידת. "חכי רגע בצד, יש מטען חורג", ואחרי רגע עברו 3 סמיטריילרים עם גשר ענק בחלקים, עם נורה צהובה מסתובבת להם על הראש בתוך הגשם של הלילה בכביש המבריק. לפעמים החוכמה היא לשבת ולתת לדברים לעבור, לכביש להתפנות, לאפשר לדברים להסתדר בחזרה בטור עורפי ולא בשורה ש"יצאה" להם וחונקת לך את האור והאויר

.

 

[גריפון]

אהבתי את השיעור שהכשכלת להפיק

מאירוע בכביש. בראבו עליך. אמרת נכון, ואני אצטט אותך, נועה. כף לללי שיש לה (ולנו) חברה חכמה כמוך.

 

[noa128]

כיף לי שיש לי חברים מפרגנים כמוך

או כמו שאומרים אצליינו, לא!! תודה ל ך !!

 

[גריפון]

אבל את התחלת!! ../images/Emo8.gif

ותיזהרי, יש לי עוד פירגונים בשבילך. דונט פוש מי.

 

[noa128]

איי וודנט דר טו דו סו.

 

[גריפון]

את מוכרחה להגיד את המילה האחרונה?

 

[אמירדרור]

חנוקה

ולפעמים, הדרך המתאימה היא דווקא לצלול אל תוך הבאסה. לא, לא מתוך הרס עצמי או רצון להתעסק דווקא בחלקים הקשים, אלא מתוך הכרה שיש שם משהו שמבקש הכרה ועיבוד. להכיר את אותו חלק, למשל, שמוכן לעשות "בכאילו" בלימודים . . . למשל. את אותו חלק שלא רוצה לקום בבוקר - מה הוא בדיוק רוצה לומר. וכך, מתוך התגייסות, אולי השלמה, מתוך כנות ואומץ מתגלית אמת חדשה בינך לבין עצמך. ובאופן מוזר, פארדוקסאלי, נוצר שביל חדש אל תובנה פנימית שלא היתה מוארת ללא קבלה עצמית מלאה. לפעמים זאת הדרך המהירה אפילו. לא ארחיב כאן על הכלים, וישנם, אבל רציתי להציע דרך הסתכלות שמוכנה לחבק את החיים גם כאשר הם מביאים סירחון - כי הסירחון שלי הוא ואם לא אכיר בו אתרחק יותר מעצמי. לא רוצה לומר "שיהיה לך - יום טוב - במובן הפשטני, הקונוונציונאלי של המילה, כסוג של נימוס מקובל, רוצה לאחל לך שתמצאי את הדרך לקול הפנימי הכי משמעותי שאת יכולה לתקשר איתו, בתוכך ושהוא יוביל אותך הלאה. יש לך אחד כזה. עשי טוב לעצמך - אמיר.

 

[noa128]

אליי מאד מדבר מה שאתה אומר

לא שזה קל לעשות, ממש לא.. בעיקר אם אתה במצברוח שבו"ז - בכל זאת בירור עצמי דורש אנרגיות. מסכימה שניקוי האורווה , אפילו ניקוי שבועי של אבק וספונג'ה - בלי פאנלים וחלונות - הוא תחזוקה נדרשת, אבל תחשוב רגע על אנשים מודעים, למשל אני חושבת שאני כזו, וגם ללי, שמודעים לעצמם ול"סירחונם" וחלק מחייהם הוא אותה תחזוקה שוטפת ומבינים שלפעמים מרוב חיטוטים צריך גם מנוחה, ועייפים מאותו ניקוי אורוות תמידי, רוצים גם מזה קצת מנוחה... בגדול מסכימה איתך, רק לא יודעת אם אותה התרופה מתאימה לכל ה'מחלות'. אולי זה רק וירוס וזה יעבור? אולי אם תפתור ללי את אחד הקונפליקטים (נגיד הלימודים) ישתחרר הלחץ והשאר יזרום וייסחף בזרם החיים?

 

[אמירדרור]

הקול הפנימי שמוביל

זה ברור שלא בכל רגע נתון יש בידינו את כל הכוחות להתמודד עם כל הקשיים. אני לא מנסה להציג תמונה היפוטאית. אני מאמין שהקשבה לקול הפנימי שמדריך ומכוון עם מה להתמודד היום, הקשבה כזאת היא עמדת מוצא נחוצה וחיונית לתהליך צמיחה. כל התנגדות, כל חולשה היא סימן דרך להמשך ההתכוונות. תודה על ההזדמנות וההקשבה אמיר

 

[noa128]

לא, תודה לך ../images/Emo13.gif

 

[kisslali]

תודה אמיר

אני חושבת

ללי

 

[גריפון]

איזה עצות בלתי חינוכיות בעליל אתה

נותן לנו!

וברצינות: מה שאמרת כאן מקובל עלי; השאלה שלי היא, ואם אין כח נפשי או מנטלי לנצל הזדמנות כזו לבחינה עצמית ולהסקת מסקנות וכו', מדוע לא לקבל אותה לכשעצמה באהבה, לא להתנגד לה ולראות אותה כפאזה של מנוחה? עברתי עד ממש לפני כשבועיים תקופה של "קריסה" - לא במובן הקליני אלא במובן של חוסר חשק מתמשך (כחודשיים) לעשות דבר מעבר למה שממש בא לי. יכולתי להרשות לעצמי את הלוקסוס הזה מבחינת משפחה, עבודה ושאר המטלות וממש לא התחשק לי לפענח את הסיטואציה, אלא רק לתת לה (ולי) להיות. זו היתה תקופה מאוד לא נעימה - תחושה של מצב רוח ירוד מאוד, עייפות פיזית, הסתגרות בבית (אני חי לבד) וכו', אבל מבלי להיכנס לדאגה ובלי לאבד את הבטחון שיהיה בסדר. מבחינתי, הלייט מוטיב היה "אני בסדר, מגיע לי, אני עושה כעת רק מה שבא לי ושום רע לא יקרה לי מזה". דבר בולט היה העובדה שחזרתי לעשן, גם סיגריות, והרבה, אבל פירגנתי את זה לעצמי. בהחלט הבטתי על עצמי כל הזמן מהצד כדי להשגיח שלא אכנס למצב התדרדרותי, אבל לא התערבתי. הגישה הבסיסית היתה, אני סומך על עצמי ולא צריך למשטר את עצמי בכח. מושטרתי מספיק בילדותי לכל החיים. אני נמצא שישה חודשים אחרי כניסה לדירה חדשה לגמרי, והמלאכה - מרובה; לא מצאתי לנכון לדחוק בעצמי, אחרי תקופה מתישה ומסיבית של קבלת החלטות בנושא, ובעיקר - ביצוען. בשלב מסויים החלטתי שדי, מספיק, נמאס לי, תודה רבה. בבת אחת עלה אצלי מפלס האנרגיה, העישון נעלם כמעט מעצמו, בלי שאצטרך לקבל החלטה או להפעיל כח רצון או כל כח אחר, והתחלתי לשוב להזיז דברים שדרשו טיפול בכוחות חדשים ובהספק ששימח אותי מאוד. ממש בו זמנית הופיעו כמה חברים שסייעו לי, כל אחד בתחומו, לטפל בשורה של נושאים מוזנחים והכל השתדרג בו זמנית. עיקר העשיה שלי היה התיזמור - היפתחות לקבלת העזרה (שהוצעה לי מכל עבר הרבה לפני כן), מימון מה שנדרש (והכל נעשה בתקציב מדוייק ומזערי) הרכבת פסיפס של לוחות זמנים - ואירוח, כי ככלות הכל מדובר בחברים... מעט מאוד נדרש ממני מעבר לזה. מה שאני מנסה לתאר כאן הוא תהליך שאיפשר, על פי מבחן התוצאה, עליה משמעותית של מפלס החיוניות שלי וחדוות העשיה. אז לחזור לשאלה בהתחלה - האם גישה כזו נכונה בעיניך באופן אוניברסלי? לתת לתקופה כזו לעבור, מתוך הבנה שזה מה שאנחנו צריכים כרגע וזה מה שיאפשר לנו בסופו של דבר להגיע לאן שאנחנו רוצים וצריכים בלי התערבות והפעלת כח על עצמנו, ובלי באמת לצלול לעומק עצמנו אם לא בא לנו לעשות את זה? ותודה על שאתה איתנו. אתה מעורר לחשיבה מחודשת.

 

[kisslali]

שבוע טוב

תראה גריפ, אני לא יודעת אם פסק זמן הוא הדרך הנכונה, מה שבטוח הוא שלרוב האנשים אין את האפשרות לנסות, אז? שמחה שמצאת את כוחותיך מחדש, חושבת שלו נגעת בדברים ששולחים אותך ל"קריסה" היתה נחסכת ממך "תקופה מאוד לא נעימה - תחושה של מצב רוח ירוד מאוד, עייפות פיזית, הסתגרות בבית" וזה מחזיר אותי למה שאמרתי קודם, אם זה מה עונה לך על הצורך, מקרב אותך ל"שלווה" (או אושר במילים שלי) סבבה. אם לא תעשה משהו אחר. ללי

 

[אמירדרור]

צלילה

מה שאתה מספר זה שאימנת את עצמך בלסמוך על מה שבא לך, כמו שזה בא. בלי משטר ומשמעת, בלי תוכנית ומעקב. פשוט לזרום. אני מאמין שהאימון הזה חיוני, יכול להזיז הרבה חסימות, יכול לעורר הרבה אמון, יכול לאפשר להכיר חלקים שאנחנו לא ידענו שהם בכלל קיימים בתוכנו. המפתח לצמיחה מצוי בתהליך כזה בעמדת המתבונן. עד כמה אתה יודע ויכול להיות התצפיתן של עצמך. אם כן - זה מביא המון חומר. נסה לראות ולהבין מה גילית על עצמך ויצאת גדול. תודה על השיתוף הכנה. אמיר דרור