דגיגה בכוס יין
New member
מן הרגשה שכזו...
מכירים את ההרגשה שאתם לא מוצאים את עצמכם בשום מקום? לא בבית, לא עם חברים, לא עם המשפחה, והכי לא עם עצמכם... עד לפני כחצי שעה ישבתי אצל חבר מאד קרוב שתמיד יודע להרגיש מה קורה לי, וגם איתו לא הצלחתי להגיע למקום נוח, הוא קרא אותי וניסה לזרום איתי אבל פשוט הלכתי, הרגשתי לא בנוח שאני מפילה את עצמי עליו, למרות הכוונות הטובות שלו. יש בי איזה מן חוסר שקט שאני מחפשת לו מקום להתפרק ואני פשוט לא מוצאת. המון מחשבות ורגשות מסתובבים להם אי שם בלב, בבטן ובראש ופשוט אין מקום אחד רגוע ושקט. במצבים כאלה של חוסר שקט, אנשים פתאום מפחידים אותי, אני לא מרגישה לידם בנוח, נראה לי שהם קולטים את הבלבול שיש בי ואולי אף נרתעים ממני, אולי הם לא רוצים להתבלבל בגללי. ואז מתחילות לי מחשבות של מה הם חושבים עלי, הם בטח חושבים שאני מן סתמית שכזו... ודווקא בזמן כזה שאני הכי מנסה למצוא את השקט עם אחרים אני מתחילה להבין שהשקט הזה נמצא בי כל הזמן, אני פשוט לא משתמשת בו. אני מפחדת לפעמים מלהיות לבד עם עצמי ולגלות את השקט הזה, כאילו שאם אין מסביבי חברים אז משהו לא בסדר איתי. אני יודעת שהדבר הכי טוב שיכול לקרות לי הוא שאני אגלה את הלבד שלי ואני אהנה ממנו, שאני אדע להנות עם עצמי, ואז אוכל להיות יותר חזקה מבפנים וכך ההתמודדות שלי עם אנשים אחרים תהיה בהתאם. בכל מקרה כיף לי שיש אתכם פה שיודעים להקשיב, לחוות ולהשתתף גם בחוויות הקטנות מהיום יום, מן חוויות שכאלה שלא לכולם יש כוח ועצבים לשמוע את זה. שתהיה שבת שלום, והמון חיוכים....
מכירים את ההרגשה שאתם לא מוצאים את עצמכם בשום מקום? לא בבית, לא עם חברים, לא עם המשפחה, והכי לא עם עצמכם... עד לפני כחצי שעה ישבתי אצל חבר מאד קרוב שתמיד יודע להרגיש מה קורה לי, וגם איתו לא הצלחתי להגיע למקום נוח, הוא קרא אותי וניסה לזרום איתי אבל פשוט הלכתי, הרגשתי לא בנוח שאני מפילה את עצמי עליו, למרות הכוונות הטובות שלו. יש בי איזה מן חוסר שקט שאני מחפשת לו מקום להתפרק ואני פשוט לא מוצאת. המון מחשבות ורגשות מסתובבים להם אי שם בלב, בבטן ובראש ופשוט אין מקום אחד רגוע ושקט. במצבים כאלה של חוסר שקט, אנשים פתאום מפחידים אותי, אני לא מרגישה לידם בנוח, נראה לי שהם קולטים את הבלבול שיש בי ואולי אף נרתעים ממני, אולי הם לא רוצים להתבלבל בגללי. ואז מתחילות לי מחשבות של מה הם חושבים עלי, הם בטח חושבים שאני מן סתמית שכזו... ודווקא בזמן כזה שאני הכי מנסה למצוא את השקט עם אחרים אני מתחילה להבין שהשקט הזה נמצא בי כל הזמן, אני פשוט לא משתמשת בו. אני מפחדת לפעמים מלהיות לבד עם עצמי ולגלות את השקט הזה, כאילו שאם אין מסביבי חברים אז משהו לא בסדר איתי. אני יודעת שהדבר הכי טוב שיכול לקרות לי הוא שאני אגלה את הלבד שלי ואני אהנה ממנו, שאני אדע להנות עם עצמי, ואז אוכל להיות יותר חזקה מבפנים וכך ההתמודדות שלי עם אנשים אחרים תהיה בהתאם. בכל מקרה כיף לי שיש אתכם פה שיודעים להקשיב, לחוות ולהשתתף גם בחוויות הקטנות מהיום יום, מן חוויות שכאלה שלא לכולם יש כוח ועצבים לשמוע את זה. שתהיה שבת שלום, והמון חיוכים....