ווילו רוזנברג
New member
ממ..סיפור :]
זה קואיצ'י\קוג'י..אומנם זה חד צדדי מהכיוון של קואיצ'י..אבל זה עדיין קואיצ'י\קוג'י.. קואיצ'י דפק על דלת ביתו של אחיו. "רגע.."הוא שמע את קולו של אחיו, הדלת נפתחה בחריקה,"היי!"קוג'י אמר וחייך..אך היה משהו בחיוך הזה,משהו שגרם לקואיצ'י להרגיש שהוא לא ממש רצוי באותו הרגע.. "היי..אני מקווה שאני לא מפריע.."קואיצ'י אמר,וידע שאפילו אם הוא כן יפריע לאחיו,הוא לא יגיד לו את זה,לפחות לא בגלוי.. "לא..ברור ש.."אחיו התחיל,את דיבורו קטע קול נשי שבקע מתוך הבית,"קוג'י...מי זה בדלת?.." הדבר שבר אותו,כמובן הוא לא ציפה שאחיו ישמור לו אמונים או משהו,הרי היחסים ביניהם לא היו כמו יחסים של בעל ואישה,היחסים ביניהם היו מורכבים יותר,עדינים יותר,כמו חוטי משי שנטווים מאחד לשני,חוטי משי עדינים,שאם נוגעים בהם לא בזמן הנכון,מתפוררים והופכים לאבק,באותו הרגע קואיצ'י הרגיש איך אחד החוטים מתפורר לו לאט והופך לאבק..והוא,לא יכול לעשות שום דבר כנגד זה.. "זה רק אח שלי.."קוג'י אמר.. 'אז זה מה שנהייתי בשבילך?..רק אח שלך?..אוי קוג'י..אם רק היית יודע כמה המילה הזאת גורמת לי כאב,כמה המילה הזאת,לא משנה בכמה תמימות אמרת אותה פוגעת בי,ומפוררת לאבק עוד אחד מאותם חוטי משי ששומרים את הקשר שלנו..' קואיצ'י חשב בכאב,אך הוא לא נתן לפניו להסגיר את מה שמתחולל בתוכו.. הכאב שהרגיש קואיצ'י לא נבע רק מכך שהקשר שלהם,שהיה אדוק יותר בעבר,מתחיל להיפרם בגלל שדמות חדשה נכנס לחייו של אחיו,הכאב שלו נבע גם מכך שלא ידע על הדמות החדשה הזאת..לא. לא,לא ידע..אלא..ידע ולא רצה שהדבר יכנס לו לתת-מודע,הוא ידע שהוא ואחיו מתחילים להתרחק,שהחוטים מתחילים להיפרם..הוא ידע זאת מאותו הלילה שהוא חיכה לקוג'י שיגיע לתחנת הרכבת,עם הרכבת שעליה היה אמור לעלות,הוא חיכה יותר משלוש שעות,שלושה רכבות כבר הספיקו להגיע ולעזוב את תחנת הרכבת,וקוג'י לא היה על אף-אחת מהן.. כשהוא התקשר יום למחרת לשאול למה הוא לא הגיע,אחיו ענה שהוא נרדם..כמובן שזה היה תירוץ,וקואיצ'י ידע שזה תירוץ אבל הוא לא לחץ על אחיו שיגלה לו את האמת,הוא רצה שאחיו יספר לו את האמת מהרצון החופשי שלו,לא בגלל שהוא ילחץ עליו.. "מצטער..לא ידעתי שאתה..אה..עסוק במשהו..אז..אני אלך לי עכשיו.."קואיצ'י אמר והלך משם,לא נותן לאחיו לדבר,לא נותן לו להגיד דבר.. קוג'י עמד שם,במפתן הדלת,מביט באחיו המתרחק,לבסוף הוא סגר את הדלת,לא מבין אילו תמורות גדולות מתחוללות באחיו התאום באותו הרגע.. קואיצ'י הלך במורד הרחוב,באותו הרגע הוא שנא את ציוצי הציפורים שנשמעו באוזניו כמו לעג. הוא ידע שהציפורים מצייצות כי כך טבען,כך הן נבראו..אבל באותו הרגע הוא שמע בציוציהן קול מרגיז,צחוק,צחוקו של הגורל שהופנה כולו אליו.. הוא הכה באגרופו את אחד העצים,לא מתייחס לכאב שהחל להתפשט בידו. הוא קילל את עצמו על כך שנתן לעצמו לחיות באשליות כמו ילד תמים,על כך שנתן לעצמו לחיות באשליות שהוא מרגיש כלפי אחיו רגש נורמלי שכל אח מרגיש כלפי אחיו,כשבעצם הדבר לא היה כך..שהרגש שהרגיש כלפי אחיו היה שונה,שהרגש שהרגיש היה רגש שבין אדם לאישה,רגש של אהבה. אהבה שלא יכולה להתממש.. הוא קילל את עצמו גם על כך שלא נתן לתת-מודע שלו לקלוט את זה שאחיו רואה בו רק כאח ולא יותר מזה,הוא קילל את עצמו על עוד דברים רבים.. הוא ידע שכל זה יהיה התחלה של דבר כאוב,דבר שייתכן שלא יהיה לו סוף..בעצם לא..זו לא הייתה ההתחלה של אותו דבר כאוב..כי אותו דבר התחיל ממזמן..מהרגע שמבטו שלו ושל אחיו נפגש לראשונה.. הוא נכנס לבית בשקט,אימו הסתובבה והביטה בו,"קואיצ'י..משהו קרה?.."היא שאלה,במשך כל השנים שהם היו ביחד,היא למדה לקרוא את פניו,אפילו כשהצליח להסתיר את הרגשותיו מכולם..נדמה היה שממנה הוא לא מצליח להסתיר כלום.. "לא..אימא,לא קרה כלום.."הוא אמר וחייך לעברה חיוך מרגיע. הוא עלה במדרגות לחדרו. היא הביטה בו,יודעת שמשהו כן קרה,משהו שפגע בבן שלה יותר מכל דבר אחר שקרה לו..והיא לא יכלה לעשות מול זה שום דבר..היא נשאה תפילה לאלים,בבקשה שהם יעזרו לבנה להתגבר על הכאב שלו,לעבור את המשבר שבו הוא שרוי כרגע,כי היא לא יכולה לעשות שום-דבר..
זה קואיצ'י\קוג'י..אומנם זה חד צדדי מהכיוון של קואיצ'י..אבל זה עדיין קואיצ'י\קוג'י.. קואיצ'י דפק על דלת ביתו של אחיו. "רגע.."הוא שמע את קולו של אחיו, הדלת נפתחה בחריקה,"היי!"קוג'י אמר וחייך..אך היה משהו בחיוך הזה,משהו שגרם לקואיצ'י להרגיש שהוא לא ממש רצוי באותו הרגע.. "היי..אני מקווה שאני לא מפריע.."קואיצ'י אמר,וידע שאפילו אם הוא כן יפריע לאחיו,הוא לא יגיד לו את זה,לפחות לא בגלוי.. "לא..ברור ש.."אחיו התחיל,את דיבורו קטע קול נשי שבקע מתוך הבית,"קוג'י...מי זה בדלת?.." הדבר שבר אותו,כמובן הוא לא ציפה שאחיו ישמור לו אמונים או משהו,הרי היחסים ביניהם לא היו כמו יחסים של בעל ואישה,היחסים ביניהם היו מורכבים יותר,עדינים יותר,כמו חוטי משי שנטווים מאחד לשני,חוטי משי עדינים,שאם נוגעים בהם לא בזמן הנכון,מתפוררים והופכים לאבק,באותו הרגע קואיצ'י הרגיש איך אחד החוטים מתפורר לו לאט והופך לאבק..והוא,לא יכול לעשות שום דבר כנגד זה.. "זה רק אח שלי.."קוג'י אמר.. 'אז זה מה שנהייתי בשבילך?..רק אח שלך?..אוי קוג'י..אם רק היית יודע כמה המילה הזאת גורמת לי כאב,כמה המילה הזאת,לא משנה בכמה תמימות אמרת אותה פוגעת בי,ומפוררת לאבק עוד אחד מאותם חוטי משי ששומרים את הקשר שלנו..' קואיצ'י חשב בכאב,אך הוא לא נתן לפניו להסגיר את מה שמתחולל בתוכו.. הכאב שהרגיש קואיצ'י לא נבע רק מכך שהקשר שלהם,שהיה אדוק יותר בעבר,מתחיל להיפרם בגלל שדמות חדשה נכנס לחייו של אחיו,הכאב שלו נבע גם מכך שלא ידע על הדמות החדשה הזאת..לא. לא,לא ידע..אלא..ידע ולא רצה שהדבר יכנס לו לתת-מודע,הוא ידע שהוא ואחיו מתחילים להתרחק,שהחוטים מתחילים להיפרם..הוא ידע זאת מאותו הלילה שהוא חיכה לקוג'י שיגיע לתחנת הרכבת,עם הרכבת שעליה היה אמור לעלות,הוא חיכה יותר משלוש שעות,שלושה רכבות כבר הספיקו להגיע ולעזוב את תחנת הרכבת,וקוג'י לא היה על אף-אחת מהן.. כשהוא התקשר יום למחרת לשאול למה הוא לא הגיע,אחיו ענה שהוא נרדם..כמובן שזה היה תירוץ,וקואיצ'י ידע שזה תירוץ אבל הוא לא לחץ על אחיו שיגלה לו את האמת,הוא רצה שאחיו יספר לו את האמת מהרצון החופשי שלו,לא בגלל שהוא ילחץ עליו.. "מצטער..לא ידעתי שאתה..אה..עסוק במשהו..אז..אני אלך לי עכשיו.."קואיצ'י אמר והלך משם,לא נותן לאחיו לדבר,לא נותן לו להגיד דבר.. קוג'י עמד שם,במפתן הדלת,מביט באחיו המתרחק,לבסוף הוא סגר את הדלת,לא מבין אילו תמורות גדולות מתחוללות באחיו התאום באותו הרגע.. קואיצ'י הלך במורד הרחוב,באותו הרגע הוא שנא את ציוצי הציפורים שנשמעו באוזניו כמו לעג. הוא ידע שהציפורים מצייצות כי כך טבען,כך הן נבראו..אבל באותו הרגע הוא שמע בציוציהן קול מרגיז,צחוק,צחוקו של הגורל שהופנה כולו אליו.. הוא הכה באגרופו את אחד העצים,לא מתייחס לכאב שהחל להתפשט בידו. הוא קילל את עצמו על כך שנתן לעצמו לחיות באשליות כמו ילד תמים,על כך שנתן לעצמו לחיות באשליות שהוא מרגיש כלפי אחיו רגש נורמלי שכל אח מרגיש כלפי אחיו,כשבעצם הדבר לא היה כך..שהרגש שהרגיש כלפי אחיו היה שונה,שהרגש שהרגיש היה רגש שבין אדם לאישה,רגש של אהבה. אהבה שלא יכולה להתממש.. הוא קילל את עצמו גם על כך שלא נתן לתת-מודע שלו לקלוט את זה שאחיו רואה בו רק כאח ולא יותר מזה,הוא קילל את עצמו על עוד דברים רבים.. הוא ידע שכל זה יהיה התחלה של דבר כאוב,דבר שייתכן שלא יהיה לו סוף..בעצם לא..זו לא הייתה ההתחלה של אותו דבר כאוב..כי אותו דבר התחיל ממזמן..מהרגע שמבטו שלו ושל אחיו נפגש לראשונה.. הוא נכנס לבית בשקט,אימו הסתובבה והביטה בו,"קואיצ'י..משהו קרה?.."היא שאלה,במשך כל השנים שהם היו ביחד,היא למדה לקרוא את פניו,אפילו כשהצליח להסתיר את הרגשותיו מכולם..נדמה היה שממנה הוא לא מצליח להסתיר כלום.. "לא..אימא,לא קרה כלום.."הוא אמר וחייך לעברה חיוך מרגיע. הוא עלה במדרגות לחדרו. היא הביטה בו,יודעת שמשהו כן קרה,משהו שפגע בבן שלה יותר מכל דבר אחר שקרה לו..והיא לא יכלה לעשות מול זה שום דבר..היא נשאה תפילה לאלים,בבקשה שהם יעזרו לבנה להתגבר על הכאב שלו,לעבור את המשבר שבו הוא שרוי כרגע,כי היא לא יכולה לעשות שום-דבר..
