ממ התייעצות...

ממש לא..

הוא לא צריך לזרוק הכל הצידה. לא אמרתי שיפסיק לחיות ויהיה רק איתה אבל שימצא את הכוח, הרצון והנכונות להבין שאם אוהבים משהו משקיעים בשבילו זמן ונסיעות. חוץ מזה שהיא יכולה גם לנסוע לבקר אותו או שהם יכולים להפגש באמצע. אבל לדעתי לוותר לגמרי זה חבל. הצבא מציב לנו פה קושי מספיק גדול ואני מעריכה כל שניה ושניה שיש לי עם חבר שלי ואני מקווה שגם הוא ובגלל זה לא הייתי מוותרת על כמה שעות איתו בגלל טירטור או משהו כזה.
 

Clueless Maiden

New member
מסכימה

שלגמרי לוותר זה חבל. הבעיה היא שבאמת הוא חוזר מאוחר מהבסיס (11-12) ואלה השעות בערך שהתחבורה נגמרת. גם שהקיבוץ הזה באמצע שום מקום בצפון, כשאני גרה במרכז. אני גם לא רוצה לטרטר אותו. אני חושבת שהוא היה חוזר אם הייתה לו אפשרות.
 

McBlack

New member
../images/Emo45.gif כבר היה דיון על הנושא הזה בפורום פעם...

כבר הסכמנו שאנחנו מסכימות, לא?
 
אז-

שהחברה תבוא. לא יודעת, גם ככה אין זמן להיות ביחד בצבא אז לדעתי חבל "לבזבז" סופי שבוע בלי להפגש. ותאמינו לי שעשיתי וגם חבר שלי עשה הרבה דברים כאלה.. אין לך מושג אפילו איזה נסיעות עברתי בתור ילדה בת 15 שמפחדת לעלות לבד על הרכבת והאוטובוס ורק בגלל הקשר הזה התחלתי לנסוע לכל מיני מקומות שאני לא מכירה ולנסות להגיע לכל מיני מקומות באמצע הלילה וגם ממש מוקדם בבוקר. נסעתי השבוע לחבר לסופשבוע ויכולתי ללכת בשבת ב12 ואפילו ב1 אבל רק בשביל הכמה שעות של החיבוק בלילה נשארתי שם ויצאתי ב5 בבוקר כדי לנסוע איתו נסיעה ארוכה ורובה הייתה לבד. ויצאתי משם בהרגשה הכי מדהימה שבעולם. אבל בתכלס זאת סתם דוגמה מעפנה, בערך כל נסיעה שלי אני מטרטרת את עצמי שעות בשביל לראות אותו ומעבירה אוטובוסים למקומות שבלעדיו בחיים לא הייתי מגיעה לשם. אז כן, בשבילי זה לאהוב אותו כי כן אני מחכה לו כל השבוע ואני רוצה את היומיים האלה שבקושי יש לו חופש הוא יעבור גם איתי ואני לא אמנע ממנו להיפגש עם מי שהוא רוצה אבל אני גם רוצה להיות שם לפחות חלק מהזמן.
 

Ray512

New member
תראי

אני לא יודעת... אני חושבת שאם אני הייתי מגוייסת והייתי במצב כזה- מובן שבעדיפות ראשונה יעמוד החבר. אותו אני אבחר לראות קודם. אבל אני גם ארצה להיפגש עם החברות שלי. אין מה לעשות, אי אפשר לנתק לגמריי את עצמך מהעולם שלך... אני אישית מכירה מישהי שעשתה את זה- הקדישה את כל מרצה לחבר שלה. אחריי שנתיים נגמרה המערכת יחסים, והיא מצאה את עצמה בלי כלום. בלי אף אחד ואף אחת. אמנם הכל נורא יפה בתיאוריה של "אבל הוא אוהב אותה אז שיתאמץ ויטרטר את עצמו בכל הארץ בשביל לראות אותה קצת", אבל תחשבי... נו.... זה לא פייר... אני מאוד מאוד אוהבת את חבר שלי. אבל אני לא אסתבך באוטובוסים מקצה לקצה של הארץ בשביל לחטוף את השעה-שעתיים האלה... אני לא חושבת שזה אומר שאני לא אוהבת אותו מספיק או שאני חברה מגעילה או משהו כזה. פשוט... נראה לי קצת מוגזם. אני מכבדת את הדעה שלך, אני חושבת שהיא באה ממקום יפה. אבל בכל זאת, לדעתי, *אין* לה מה להיפגע מהעניין ולכעוס ולחשוב שהיא בעדיפות שנייה. לגביי העניין של "עברת דברים קשים יותר..", הכוונה היא ששבועיים זה משהו שאפשר לעבור. ודווקא בגלל שיש לו בחירה עכשיו- ואת רוב סופי השבוע הוא בחר לבלות איתה, זה אמור לחמם את הלב, ולא לצבוט.
 

Clueless Maiden

New member
אני חושבת

שהגיע הזמן לחשוף משהו בשביל התגובה הבאה. אני וריי חברות ממש טובות ואנחנו באותה כיתה, ואני ממש אוהבת אותה. היא יודעת בערך הכל עליי ואני עליה. עכשיו, ריט, אני לא רואה מצב שבו אני חוזרת מהצבא פעם בהמון זמן ולא פוגשת אותך לכמה שעות לפחות. מהצד הזה אני גם מבינה את חבר שלי. אני גם מבינה שהקיבוץ שבו הוא יימצא יהיה מאוד מאוד רחוק מתל אביב, ותחבורה אין בסופשים. העניין הוא פשוט ברמת העיקרון. בדר"כ כשמגיע סוף שבוע והוא בבסיס אני נורא מתבאסת בגלל שהוא לא יכול להיות איתי, אפילו שאני יודעת שהוא רוצה. אבל...לדעת שהוא יכול ולא רוצה. זה קצת כואב ברמה הזאת. חוץ מזה, את מכירה את ה"כעס" שלי. זה מתבטא בערך בלהגיד "כלום" כשהוא שואל אותי מה חדש, במקום לדבר שעה. גם אם הייתי אומרת לו שזה מפריע לי, הייתי אומרת כדי שיידע שככה אני מרגישה. לא הייתי אומרת את זה כדי שלא ייסע.
 

ToryMaster

New member
אז אולי את צריכה

זה לגיטימי ברמה מסוימת, להרגיש פגועה ועצובה בגלל דבר כזה, זה גם לגיטימי לדבר על זה איתו, כי לשמור בפנים זה אף פעם לא בריא. מה שכן? אני חושבת שיש תהליך של הבנה והפנמה של כל העסק, של הסיבות שלו לנסוע לחבר במקום להיות איתך וכו' - שמאוד יכול לעזור לך להרגיש פחות רע עםהעסק. אל תשתקי.
 

McBlack

New member
לא הייתי ישר הולכת על האופציה של לדבר איתו על

זה... שלא יוותר על הנסיעה לחבר בגלל נקיפות מצפון או אופי חלש (לא מכירה את החבר שלה, אבל יש גם כאלה). שתנסה קודם להבין, להפנים... שאם היא לא תצליח להירגע לפחות שתוכל לומר לו ולעצמה שהיא ניסתה... X:
 

Clueless Maiden

New member
אני לא יודעת

אם אני צריכה להגיד לו. אירנה אמרה לי לא לעשות לו ייסורי מצפון. ואני יודעת שבתוך תוכו הוא מכבד את זה שאני לא עושה לו סצינות, כי שמעתי בקול שלו שהוא די ציפה שאני אכעס או אעלב או משהו. הוא אפילו אמר שאני יכולה לבחור מתי הוא ילך, כדי שזה יתאים ללוח הזמנים שלי, שזה דווקא כן מתחשב וחמוד. אולי אני אדבר איתו על זה כבר אחרי שהוא יהיה בקיבוץ.
 
שמעי

אני בטוחה שזה כואב גם לו, במידה כזו או אחרת... אבל הוא מתגעגע גם לחבר שלו, אין מה לעשות עם זה.. והוא באמת הקדיש לך הרבה סופ"שים ככה שפעם אחת לא נשמעת לי נוראית.. וכולנו כאן יודעות טוב מאוד מה זה להתגעגע לבחור שלך, ואומרות את זה מנקודת מבט הכי מבינה בעולם... בחייך, שבועיים - קטן עליך
 

Conviction

New member
ממ

אני בהחלט מבינה למה זה מכעיס אותך. גם אותי זה היה מעצבן אם הוא היה מוותר בכזאת קלות על סופשבוע איתי. (... עכשיו שאני חושבת על זה, קרה לי משהו דומה, וזה באמת לא היה לרוחי.) אל תחשבי שאת נמצאת אצלו בעדיפות שנייה, כי אני בטוחה שאת לא. הרי, אני מאמינה שהוא רוצה לראות גם את החברים שלו, אבל עובדה שעד עכשיו הוא הקדיש כל סופשבוע כדי להיות איתך, ורק איתך. עכשיו כשיש לו קצת יותר זמן בידיים הוא מנצל את זה לפגישות עם חברים, במקום להחליט לעשות את זה בסופשבוע בו הוא חוזר מהצבא אחרי כמעט חודש. (ותודי שזה היה מעצבן פי אלף.) מה לעשות, גם את החברים הוא רוצה לראות, וזה בערך הזמן היחיד בו הוא יכול לעשות את זה, כי בזמן שהוא חוזר אחרי 21 או 28 יום, הוא בא ישירות לזרועותייך. :)
 

McBlack

New member
יכולה להזדהות עם תחושת ה"בעדיפות שנייה",

סביר להניח שגם אני הייתי מרגישה אותה בהתחלה ותוהה לגביי ה"מתגעגע", אבל את חייבת לתת לו את המרחב שלו. גם אם זה לא מוצא חן בעינייך, והייתי משתדלת גם שלא לעשות לו בעיות עם זה אחרת הוא ילך אליו עם רגשות אשם וכל הסופ"ש ידפק לו במילא... אז בשביל להימנע מלזייף "בסדר" ו"סבבה" פשוט תנסי להפנים את זה שמגיע לו להיות גם עם החברים. נשמע שאת כבר בדרך הנכונה, מודעת לזה שהוא לא רואה הרבה את החבר הזה, שהוא ויתר על החברים כשהיה איתך וכו'... דווחי לנו מה נסגר
 

בלינצס17

New member
אכן סוגיה בעייתית:)

אחרי שלא ראית אותו המון , את אומרת אחת לשושה ארבה שבועות במשך כמה חודשים, מזה באמת שבועיים?! כמו שכולם כבר אמרו פה, זה קשה ועד שהוא יוצא הביתה כל מה שאת רוצה זה שהוא יהיה איתך ורק איתך ובמיוחד אחרי שמדברים על זה ואחרי שהוא אומר שהוא מתגעגע בלי סוף אבל כמה פעמים הוא כבר עשה את זה אם בכלל?? אז תאלצי לספוג לשתוק :/ ולפרגן לו הוא יעריך את זה כל כך שאחכ בסופש שהוא יהיה איתך הוא רק יפנק:)))
 
למעלה