מתוקים אצלנו
אני נותנת מתוקים. אני רואה את זה כחלק מהחיים ומהנאותיהם. זה לא כל יום. זה לא כל היום אבל בהחלט הקטנטונת שלי מקבלת מתוקים. מה שכן, אני משתדלת שהמתוקים שהיא מקבלת בבית יהיו סבירים. כלומר אני מנסה ללמד אותה שגם במתוק - כמו באוכל, אם כבר אוכלים מתוק אז שיהיה משובח ובמידה. לא נותנת דברים עם צבע מאכל, לא נותנת דברים עם חומרים משמרים למיניהם. במבה - אין סיכוי שיכנס אלי הביתה. דוגמאות למה שאני כן נותנת: עוגות ועוגיות (בדרך כלל שאני מכינה, לא תמיד), גלידה (בעיקר משובחת מהגלידריה האיטלקית הקרובה), ריבה שאני מכינה, פירות יבשים. "כלל" נוסף הוא שאני מתייחסת באופן שונה לשגרה ולדברים שהם מחוץ לשגרה (כמו ביקור אצל סבאסבתא בחו"ל, נסיעה לחופשה וכאלה). כשיוצאים מהשגרה, גם אנחנו קצת יותר מתפרעים עם הדברים שאנחנו אוכלים וגם לה אני מרשה יותר (כנ"ל לגבי זמן צפיה בטלויזיה למשל שזהו ג'אנק מסוג אחר). ואת יודעת מה גיליתי? יש לה גבול מאוד ברור לכמה מתוק היא מסוגלת להכיל. אוכלת כמה כפיות גלידה ולא רוצה יותר.