ממש צריך עזרה
שלום, אני אם מודאגת. בני, ניגש לבחינה הפסיכוטכנית שלו לפני כשנה כמעט במצב רוח רע עקב בשורה מרה שקיבל בנוגע לעניין אישי,ולכן "דפק" את המבחנים שלו ולא היה מרוצה מהמנילה שקיבל. לאחר בקשות חוזרות ונשנות הותר לו להבחן שנית, והיום הודיעו לו כי לא יקבל מנילה חדשה. והוא מבכה וכועס, הסתגר בחדרו, ואני ממש מרגישה את כאבו. אבקש בעצתכם, הנה "סיפורו" כדלקמן: מגורמים, נודע לנו כי יש הטבה בנתוניו לאחר שניגש למבחנים (מהם יצא ברוח טובה), אמנם "צרכי הצבא" קבעו תפקידו - כפי שהיו לו במינלה, רק 2 פקיד או רכז גיוס. אין בושה בתפקידים אלו, אך בני מסוגל להרבה יותר. הוא מוכשר ובוגר, נבון וחכם, ואין אני אומרת את זה משום שהוא בני אלא כי אכן זה כך. בנוסף, יש לו רצון עז לתרום, מה שלא ממש הביע בראיונו האישי, שגם הוא דעתו כעת מהווה מכשול עבורו, דעתו לגבי הצבא השתנתה לפלאים, אף רצה להתגייס שירות קרבי, למרות שאמר שאינו מעוניין בכך, אך אין בכולתו לעלות את הפרופיל הרפואי (64) שנקבע לו. בסיכומו של דבר, הוא ממש ממש מבכה, מעולם לא ראיתי אותו מאוכזב כל-כך. יש לנו גם בעיות אישיות, הוא חי רק איתי, שכן בעלי נמצא רוב הזמן בחו"ל מתוקף עבודתו, וילדי גדולים הם ואף הם לומדים החו"ל. אין לי קשרים מיוחדים במסגרת הצבאית, למרות שזה מאד מאד עוזר, אך לי אין, וחבל. מה נותר לו לעשות? אל מי יש לו לפנות? ע"פ מה שהבין הוא, שההחלטה היתה מידם, שתפקידיו נותר באינם. האם יש משהו שאוכל הוא לעשות להראות להם את הפוטנציאל שלו? הם זה שהוא חי רק עמי רוב הזמן היא שמהווה את הכשול? אני ממש מבקשת... יש מהשו שניתן לעשות? אני מצטערת להאריך בדברים... אך אני מאד מקווה לעזרתכם. תודה, האם המודאגת.
שלום, אני אם מודאגת. בני, ניגש לבחינה הפסיכוטכנית שלו לפני כשנה כמעט במצב רוח רע עקב בשורה מרה שקיבל בנוגע לעניין אישי,ולכן "דפק" את המבחנים שלו ולא היה מרוצה מהמנילה שקיבל. לאחר בקשות חוזרות ונשנות הותר לו להבחן שנית, והיום הודיעו לו כי לא יקבל מנילה חדשה. והוא מבכה וכועס, הסתגר בחדרו, ואני ממש מרגישה את כאבו. אבקש בעצתכם, הנה "סיפורו" כדלקמן: מגורמים, נודע לנו כי יש הטבה בנתוניו לאחר שניגש למבחנים (מהם יצא ברוח טובה), אמנם "צרכי הצבא" קבעו תפקידו - כפי שהיו לו במינלה, רק 2 פקיד או רכז גיוס. אין בושה בתפקידים אלו, אך בני מסוגל להרבה יותר. הוא מוכשר ובוגר, נבון וחכם, ואין אני אומרת את זה משום שהוא בני אלא כי אכן זה כך. בנוסף, יש לו רצון עז לתרום, מה שלא ממש הביע בראיונו האישי, שגם הוא דעתו כעת מהווה מכשול עבורו, דעתו לגבי הצבא השתנתה לפלאים, אף רצה להתגייס שירות קרבי, למרות שאמר שאינו מעוניין בכך, אך אין בכולתו לעלות את הפרופיל הרפואי (64) שנקבע לו. בסיכומו של דבר, הוא ממש ממש מבכה, מעולם לא ראיתי אותו מאוכזב כל-כך. יש לנו גם בעיות אישיות, הוא חי רק איתי, שכן בעלי נמצא רוב הזמן בחו"ל מתוקף עבודתו, וילדי גדולים הם ואף הם לומדים החו"ל. אין לי קשרים מיוחדים במסגרת הצבאית, למרות שזה מאד מאד עוזר, אך לי אין, וחבל. מה נותר לו לעשות? אל מי יש לו לפנות? ע"פ מה שהבין הוא, שההחלטה היתה מידם, שתפקידיו נותר באינם. האם יש משהו שאוכל הוא לעשות להראות להם את הפוטנציאל שלו? הם זה שהוא חי רק עמי רוב הזמן היא שמהווה את הכשול? אני ממש מבקשת... יש מהשו שניתן לעשות? אני מצטערת להאריך בדברים... אך אני מאד מקווה לעזרתכם. תודה, האם המודאגת.