ממש בדיכאון

[מישהי177]

ממש בדיכאון

עבר עליי יום חרא. זה התחיל בזה שקמתי עם תחושת ריקנות ותחושה שהחיים האלה לא שווים כלום ולא התחשק לי לעשות כלום. אז יש לי חברה אחת שאני תמיד משתפת אותה במצוקות שלי (חשבתי שהיא חברה טובה) ואז לא יודעת איך זה קרה, התחלנו להתווכח בהודעות, כנראה היא אמרה דברים שעצבנו אותי וגרמו לי לתגובות אנטי אליה ואז באיזשהו שלב, היא אמרה שעדיף שננתק קשר כי אנחנו שתי בחורות שונות ואנחנו לא באותו ראש. היינו חברות הרבה זמן יחסית כמעט שנה ותמיד שיתפתי אותה בדברים (היא היחידה שיודעת על הגבוליות שלי) והיא תמיד אמרה לי שאני יכולה לסמוך עליה בכל ושהיא מקבלת אותי ושהיא תהיה איתי בטוב וברע, והנה פתאום מחליטה לנתק קשר ולמחוק אותי מהחיים שלה. אני ממש מזועזעת מזה ולא מבינה איך בן אדם יכול פתאום למחוק מישהו מהחיים שלו ככה בלי שום נקיפות מצפון ורגש ועוד היא עשתה את זה בהודעות. היא אמרה לי לא ליצור איתה קשר יותר ולא לחפש אותה. אני ממש נפגעתי מזה, אני עוד לא מעקלת שזה באמת קרה. אני לא מבינה מה נפל עליה פתאום. בא לי לבכות

 

[סף40]

 

[מרתה אולוביץ]

באמת מעליב.

יכול להיות שהיא לא יכולה להכיל את הגבוליות שלך?
האם היית מעדיפה שהיא תתחמק ממך ותסנן אותך עד שתביני שהיא לא רוצה קשר איתך?
(אני לא יודעת מה עדיף או פחות פוגע)

 

[מישהי177]

אבל היא תמיד אמרה לי שהיא רוצה להכיל אותי

ואני אמרתי לה שהיא רוצה אבל לא מסוגלת ושיש פער בין מה שרוצים לבין מה שיכולים בפועל. והיא כן סיננה אותי, שלחתי לה הודעות והיא לא ענתה לי עד שהיא נשברה ואמרה לי שהיא לא רוצה קשר איתי. אין דרך יותר פוגעת מזאת לנתק קשר, אני לא מבינה איפה הרגישות שלה ובייחוד שהיא יודעת שאני גבולית ושקשה לי שאנשים עוזבים אותי. פתחתי בפניה את הלב שלי והיא ככה זורקת את החברות שלנו לפח. אני לא מעקלת את זה.

 

[פנתרית סגולה]

 

[niva99]

ברשותך אעלה השערה

להערכתי, עניין הניתוק לא בא "כך סתם פתאום".
אמנם הוא היה פתאומי לגביך - אך היא כנראה "התבשלה" לגביו כבר זמן מה על אש קטנה עד שהעניין הגיע לכדי החלטה מוגמרת.
&nbsp
אכן קשה לאבד חברה קרובה.
אבל החיים ממשיכים הלאה...
יש לך חברות נוספות או אנשים קרובים אחרים?
&nbsp
&nbsp

 

[מישהי177]

העניין הוא

שרבתי איתה, ולפני שבוע גם עם עוד חברה וזה כאילו לאבד 2 במכה אחת. מאוד קשה לי עם זה. אני לא יודעת איך להתמודד עם אובדן של חברות,כי הבטחתי לעצמי שיותר לא אאבד אף חברה.
ולגבי מה שאמרת, שהיא "התבשלה", היא יכלה לדבר איתי על דברים שמפריעים לה במקום "להתבשל" וכך לא היינו מגיעות למצב הזה. אני לא מצליחה להבין למה אנשים בוחרים בדרך הקלה של לשמור דברים בלב ואז לנתק קשר, במקום לבוא ולדבר על מה שמציק ולפתור את זה.

 

[תמר דגן 1]

הפרעת אישיות גבולית

שלום לך מישהי177,

אכן, קשה מאוד ופוגע מאוד שחברות מנתקות קשר. נשמע שאת קשורה אליהן וזקוקה להן, ואבדנן מותיר אותך גם בתחושת בדידות בנוסף לפגיעה ולעלבון.

מהמעט שתיארת, אני מתרשמת שההפתעה אינה גמורה, ושכבר קודם לכן היתה לך הרגשה שחברתך רוצה אבל אינה מסוגלת להכיל אותך. היא משכה עוד קצת ועוד קצת כי כנראה את באמת חשובה לה והיא רצתה בחברות הזו, אבל לאחר המריבה האחרונה כנראה הרגישה שאינה מסוגלת יותר.

אינני יודעת אם זה המצב אצלך, אבל על פי רוב אנשים גבוליים מתקשים להכיל את כעסיהם ומשליכים אותם על אחרים. לאחר מכן הם נרגעים וממשיכים הלאה כאילו כלום לא קרה, אבל למי שה"שפריץ" הונחת עליו, קשה להכיל את הכעס הלא מובן והלא מוצדק מבחינתו. לכל אחד כמובן יש קיבולת הכלה שונה, אבל לכל אחד יש גם גבול למרחב ההכלה שלו.

לצערי, אני חוששת שאם תשלימי עם חברותיך, הגלגל יחזור על עצמו.

האם את בטיפול?

במשך שנים הפרעת אישיות גבולית נחשבה לקשה לטיפול. בשנים האחרונות פותחה שיטת טיפול בשם DBT, המדווחת על הצלחות יפות עם אנשים הסובלים מהפרעת אישיות גבולית.

אם אינך בטיפול, אני ממליצה לך לחפש כזה, כדי להפחית את התסכול והכאב ממריבות עם חברות, ובכלל. אינך אשמה בדפוסים הגבוליים שלך, אבל גם אינך יכולה להאשים אחרים שאינם עומדים בקושי להתמודד עם הדפוסים האלה.

ב-ה-צ-ל-ח-ה!!!

 

[מישהי177]

לא האשמתי אותה כלל

אני שבורה מזה שהיא בחרה לנתק איתי קשר בצורה כזו. ולגבי מה שאמרת, אני ממש לא הוצאתי עליה את הכעסים שלי, אני לא אחת שמוציאה את התסכולים שלה על אנשים אחרים. היתה לי חברה שעשתה לי את זה וזה פשוט גרם לי אישית להתרחק ממנה, אז מדוע שאני אעשה זאת. והייתי בטיפול DBT בעבר הוא עזר לי אבל לא באופן מלא, הגבוליות הזאת תישאר איתי כל החיים. אף אחד לא מבין מזה להיות ככה, אם הוא לא כזה ולכן לא מצפה שיבינו אותי כאן או בכל מקום אחר.

 

[תמר דגן 1]

אף אחד לא מבין אותי

שלום לך שוב מישהי 177,

אכן התחושה שאף אחד אינו מבין אותך, היא חוויה קשה.

אני לא בטוחה שגם כל מי שמוגדר כגבולי, בהכרח יבין את החוויה האישית שלך, כי טווח ההגדרה רחב. כמו שקורה גם בהגדרות פסיכולוגיות אחרות, שני אנשים בעלי אותה הגדרה, אינם בהכרח חווים אותה חוויה.

זו הסיבה שהתבטאתי כאן בזהירות: "אינני יודעת אם זה המצב אצלך, אבל על פי רוב אנשים גבוליים...".

יש לנו כאן עוד הדגמה לזהירות הנדרשת בתגובות כאן בפורום, כשאיננו יודעים הרבה על הגולשים הפונים, הכתיבה היא מוכללת לציבור מסוים, ולעיתים חוטאת לפרטים שבו.

שמחה שהיית בטיפול DBT ושאת חשה שיפור משמעותי. לעיתים נכון לפנות שוב בחלונות זמן מסוימים, כמו בזמני משבר, למספר פגישות מצומצם, להיזכר ולחזק את הכלים שנלמדו, בהתאמה לאירועים הנוכחיים.

לחילופין, נסי לחשוב: מה היה/היתה המטפל/ת אומר/ת לך אילו סיפרת לה מה שקרה? DBT מבוסס על כלים. אולי תיזכרי בכלים המתאימים לסיטואציה.

מתנצלת אם נפגעת מדברי, למרות הזהירות,
ו ב-ה-צ-ל-ח-ה!!!

 

[מישהי177]

הכל בסדר

לא נפגעתי מדברייך, ניסית לסייע עד כמה שיכולת ואני מודה לך על כך.
לגבי הטיפול, יש לי את כל הדפים שקיבלנו ורשום שם את כל מה שלימדו אותנו. אולי אני באמת צריכה לרענן את הזיכרון לגבי חלק מהדברים שנלמדו וזה יעזור.

 

[אופירA]

מבינים אותך מאוד - להרבה אנשים יש הפרעת אישיות גבולית

וגם למטפלים בסוגיה יש הבנה מה זה (לא בהכרח מסוגלות לטפל ולהכיל...).

אלא שאנחנו, בעלי ההפרעה הזו, לא מבינים מה אנו עושים לזולתנו, במקום שבו המצוקה הרגשית שלנו עמוקה במיוחד. וזו הסיבה להרבה נטישות של חברים.

ברור שהבעיה היא לכל החיים, לכן גם טיפול צריך להיות כל החיים. אני בגיל 52 רושמת היסטוריית טיפולים בת 32 שנה בבעיה, שגם תמשיך עוד ועוד. ברור שלא ברצף אחיד, וברור שלא באותה צורה כל פעם, אבל טיפול והתמודדות הם לכל החיים.
רק שההתמודדות הופכת להיות מוצלחת משנה לשנה.

בעלי הפרעת אישיות גבולים סובלים מאוד מנטישה. אבל גם אלה שבקשר איתם סובלים מאוד, ולאורך זמן מקבלים החלטות שונות לגבי המשך הקשר.
לכן, בגלל הסבל שאת עוברת כעת עקב הנטישה, לך כבעלת הפרעת אישיות גבולית יש אינטרס ללמוד להכיל את הסביבה שבקשר איתך, כדי לדעת להבין מה מרגיש כל אחד באינטרקציה עם ההתנהגות שלך, ולהיות מודעת לא להכביד על זולתך, במקום שכרגע אינך מודעת אליו.

אם אני רוצה חברים וידידים ומכרים ושכנים, ואני רוצה למנוע נטישה, אני צריכה לקחת אחריות על מה ההתנהגות שלי עושה להם, להבין את הצד שלהם. להכיל אותם.
ואז אין נטישה והסבל מההפרעה מצטמצם.
ברור שכדי ללמוד את זה, אחווה לאורך החיים כשלונות ונטישות. אבל כל פעם שזה קורה, אני לומדת מה היה הכשל שלי (וגם לומדת לא לקחת על עצמי כשלים של הזולת!), וכך יודעת למנוע את הנטישה הבאה או לדלל מאוד את הנטישות וגם את עוצמת החווייה מהן.

בפורום אחר דווקא הזכרת התפרצות מסוימת שהיתה לך עליה בשיחה (וכנראה שגם היו בעבר). מניסיוני, הזעם שלנו עמוק ועוצמתי יתר על המקובל בחברה, ואנו לא מרגישים שהזעם שלנו לא פרופורציונלי כשאנו מתפרצים. גם התגובה הרגשית שלנו לא פרופורציונלית.
לכן למדתי במשך השנים את הפרופורציות הנכונות יותר, וכך יש לי חברות וקשרים טובים במשפחה וידידים ומכרים ושכנים טובים וכו'.
וכל הזמן אני לומדת ובוחנת. לא הולכת לאיבוד בשטף הרגשות העוצמתי שלי, אולי רק לטווח קצר מאוד, אבל מיד יודעת להתעשת ולבחון את מה שקרה בעיניים אחרות.

כל הזמן אני עושה עבודה עצמית לגבי עוצמת הרגשות שלי, ומדברת אליהן שלא צריך להרגיש כל כך חזק במקרה כזה, ואין טעם לעשות עניין במקרה כזה, והבערה הפנימית בגללו מעוותת, ואני בפירוש מפחיתה את העוצמה הזו ואת התגובות.

 

[מישהי177]

כל הכבוד לך

שהצלחת במשך השנים להשתפר וללמוד. הלוואי שזה היה תהליך קצר וקל. אני גם השתפרתי מאיך שהייתי פעם ואני מאוד משתדלת לשלוט בתגובותיי. פשוט אותה חברה, הכירה אותי בדרך שונה מיתר החברות ולכן הרגשתי איתה יותר חופשייה ומשוחררת ולא שמתי גבולות בקשר איתה וזה גרם לכך שאני יגיב בצורות שונות שעם חברות אחרות לא הייתי מעיזה. אמרתי לה כמה פעמים, שלדעתי בנינו את הקשר ממקום לא טוב וזה שהיא ישר ציפתה שאסמוך עליה ואשתף אותה בהכל גרם לי לפתח בה תלות מסויימת ולהרגיש חופשייה יותר מדי שלא שמתי לב שאני יוצאת מפרופורציות. לא משנה, בסופו של דבר, דיברנו על הכל בארבע עיניים (אחרי שהייתי עצובה וחפרתי לה ואמרתי לה שזה מכוער שהיא בחרה לנתק איתי קשר בהודעות שמאוד נפגעתי מזה) וסיכמנו שנשאיר את הדלת פתוחה אבל שלא נהיה חברות טובות כמו פעם. פשוט לא רצינו שזה יהיה ריב גורלי כזה שלא נדבר יותר לעולם, אז החלטנו יחד שלא נהיה חברות כמו פעם, אבל שאם מתישהו למישהי יתחשק לדבר, היא לא תחשוש להרים טלפון לשאול מה נשמע.

 

[נעמי טאובר]

כל הכבוד גם לך , מישהי 177

משמח לשמוע שהצלחת לשכנע את החברה לתקשר ולהידבר על הריב, ולשנות את העמדה מצד שתיכן. גם היא הסכימה לשמור על ערוץ פתוח של קשר, וגם את הסכמת לשנות את עמדתך לגביה- מקשר מיוחד שלא צריך להיזהר בו, לקשר שיש בו מגבלות שאת תכבדי.
היכולת הזו להידברות ולגמישות מעידה שעשית דרך חשובה, ואפשר לקוות שאחרי שזה הצליח- תוכלי להשתמש בה בעת הצורך.
נדמה לי מדבריך שכשיכולת לשתף בעצב, במקום בכעס- הצלחת לגרום לחברה להיפתח מחדש ולדבר איתך בארבע עינים. אם זה כך, נראה לי שזה מפתח חשוב.
ברוח דבריה של תמר בהקשר אחר בפורום על השהות עם הרגשות- יש ערך רב ליכולת לשהות עם הרגש שעולה (נגיד הכעס) ולא להחצין אותו מיד, אלא להתבונן, ולעתים קרובות אפשר לגלות שמתחת לכעס יש כאב, פחד (מאבדן האהבה) ועוד.
כשאנחנו יכולים להביא את הרגשות ה"רכים" יותר ולהודות בהיותנו פגיעים, קל יותר לאחרים להקשיב לנו.

 

[פנתרית סגולה]

אכן, החיים יותר גמישים מהסיפור שאנחנו מספרים

אם לעצמנו ואם לאחרים. טוב שהחיים ניצחו, והשלמתן.
&nbsp
אספר לך שאני, לאחר שהפגישה שלי עם אוטובוס המטיילים והמדריך בשבת לפני שבוע "התחרבשה", כבר לא מעיזה לענות על הודעותיו בקשר לטיולים נוספים, כבר "יודעת" היטב שהוא לא יסכים יותר שהאוטובוס יפגוש אותי בשכונת מגוריי. סגרתי לגמרי את האפשרות לטיולים איתו. ייתכן ולו התקשרתי אליו עכשיו והייתי מדברת מן הלב, היינו מגיעים לעמק השווה למרות שאני חוששת שלא.

 

[מישהי177]

צר לי מאוד על מה שקרה לך

אבל באמת, תמיד זה טוב לדבר מהלב, כי את מוציאה את כל המועקה שיש לך בפנים ואח"כ מרגישה עם עצמך נפלא. גם הצד השני מבין אותך יותר. נכון שלא תמיד קל לדבר וגם יש אנשים שלא נותנים צ'אנס לדבר ואיתם צריך אולי להיות יותר תקיפים ולעמוד על שלך, אבל בסוף זה משתלם.
אני יכולה להגיד, שגם אם אני ואותה בחורה כבר לא נהיה חברות כמו שהיינו ואולי אף לא נדבר תקופה מסויימת או בכלל, זה מאוד עזר לי שסיימנו את זה בצורה יפה ומכובדת ולא ב"טריקת דלת" כמו שאומרים. ככה אין טינה בינינו וזוכרים את הרגעים היפים. אם הייתי מאפשרת לה לנתק איתי קשר בהודעות כמו שהיא ניסתה, אני יודעת שההרגשה שלי היתה הרבה יותר גרועה והיתה לי טינה ענקית כלפיה כי זה פגע בי נורא, הדרך שבה בחרה להתנתק ממני.
נשבעתי לעצמי שאני לא חוזרת על טעויות העבר ואני לא טורקת יותר דלתות לאף אחד, אלא אם כן מדובר באמת במקרה חמור ויוצא דופן.
אני מקווה שגם את תצליחי לעשות זאת.

 

[נעמי טאובר]

להתקשר ולדבר מהלב, רעיון מעולה

שלום לך פנתרית סגולה
את העלית את הרעיון, למה למהר ולפסול אותו? מה כבר יכול לקרות? את כל כך נמנעת מכל סיכון לאכזבה, שאת מנטרלת את עצמך מהחיים..
אולי תתקשרי ותדברי איתו? רק כדי להתנסות ולחוות, ותתני מעצמך בדיבור מהלב,
אני משערת שגם אם זה לא יהיה בדיוק "לפי הזמנה" זו יכולה להיות חוויה טובה ומעצימה

 

[פנתרית סגולה]

נעמי, לא מדובר בחבר, אלא בנותן שירות. אין לי ספק שהאיש

לא רק כועס אלא יימנע מלשלוח לי את האוטובוס לשכונתי אחרי שהלכתי לביתי ולא חיכיתי לאוטובוס.

 

[נעמי טאובר]

תיקון פגיעות

לא חשבתי שמדובר בחבר, גם נותן שירות הוא בן אדם, איני בקיאה בפרטי המקרה, האם סיפרת על פרטיו בפורום?
אני מבינה מהמעט שהזכרת שאת מודעת לכך שהיתה התנהגות פוגעת מצידך, אז
למה לא להתקשר ולהסביר, להתנצל? בלי קשר למה שיקרה בעתיד או לצרכים שלך שיתאימו את השירות אליך, פשוט כדי להתנהג כבת אדם, כפי שהיית מצפה שינהגו כלפיך. את העיקרית שתרוויחי מהתנסות בתקשורת כזו אם תנסי.

 

[פנתרית סגולה]

לא היתה התנהגות פוגעת יזומה מצדי, האוטובוס פשוט איחר להגיע

(אני גם הקדמתי לנקודה בשכונה בה הוסכם שאחכה), המדריך לא התקשר לומר מה קורה, לי לא היה מס' הסלולרי שלו. לבסוף נשברתי והלכתי הביתה. בדיוק כשהייתי בדרךהביתה הוא התקשר, הסברתי שחיכיתי כ"כ הרבה שלא יכולתי לעמוד בכך יותר , הוא לא הקשיב, התגובה המיידית שלו בטלפון היתה: "בושה וחרפה".
אינני סבורה שהוא יילך לקראתי יותר. הוא כאמור לא חבר אלא נותן שירות, וההסכמה שלו להביא את האוטובוס לשכונתי היתה עשיית טובה מצדו. איני סבורה שהוא יסכים עכשיו לחזור על הטובה הזו.
האמת גם אין לי יותר חשק לנסות את הטיולים שלו.