SupermanZW
Well-known member
ממשל, יהדות, דמוקרטיה?
שבוע לאחר שבין דין בקליפורניה קבע, שהקטע "מאוחדים תחת אלוהים" שבשבועה האמריקנית מנוגד לחוקה, אצלנו המגמות הפוכות. המגמה הפוליטית להשליט על אזרחי המדינה, יהודים ולא יהודים כאחד, את אמונותיהם, דרך חייהם ותפיסת עולמם של היהודים הדתיים-חרדיים אינה משתנה. הממשלה אישרה שוב את שינוי חוק שעון הקיץ, כך שעבור הציבור הדתי-חרדי יהיו שעות התפילה בימים הנוראים וצום יום הכיפורים, נוחים יותר. אין לי דבר כנגד נוחותם של הדתיים-חרדים. אך מדוע נוחותם חשובה בכל כך הרבה מקרים מנוחותו של שאר הציבור? יהודים דתיים בכל רחבי העולם מתאימים עצמם לשעון המקומי ללא טענה. לא כאן. כאן צריך כל הציבור להתאים עצמו לגחמות המיעוט, שכן זו מדינה יהודית. נוחותו, בטיחותו וכיסו של הרוב הלא-דתי בטלים בשישים. צפיתי אתמול בערוץ ההסטוריה, בתולדותיו של ארגון השנאה האמריקני המוכר לכולם בשם "קו קלוקס קלאן". מעלליו של הארגון, שנאת השחורים, היהודים והזרים מוכרים לכולם. האמונה העומדת בבסיס הארגון דוגלת ב"עליונות בני הגזע הלבן והנצרות" על פני כל גזע ודת אחרים ובזכותם למשול שליטה מוחלטת באמריקה. אמונה זו משותפת בשינויים קלים למירב ארגוני השנאה בארה'ב המצדיקים את אמונותיהם ומעשיהם כנגזרים מהחוקה האמריקנית. בעיניהם, הממשל הפדרלי בגד בעקרונות החוקה, המקנה להם ורק להם, את הזכות לשאת נשק ולהפעילו כנגד אויבי האומה פנימה - כל אותם לא לבנים טהורים, לא נוצרים וכו' וכו'. דמוקרטיה חייבת להתגונן בראש ובראשונה כנגד אויביה מבפנים. דמוקרטיה היא יותר מאשר הצבת קלפיות אחת לארבע שנים וניהול מועדון ויכוחים המכונה פרלמנט. דמוקרטיה היא בראש ובראשונה, שיטת ממשל השומרת מכל משמר על זכויות האזרח ומציבה אותן הרבה לפני כל זכות שלטונית ודתית. דמוקרטיה איננה רק חופש ההבעה, אלא שיטה בה "חייה ותן לחיות" הוא מוטו הכרחי. כשם שארגון שנאה הוא אויבה הטבעי של הדמוקרטיה, כך גם גופים פוליטיים-דתיים הדורשים לכפוף את חייהם של האזרחים כולם לתפיסות עולמם. אין בעולם ולו דמוקרטיה אחת הנשלטת על ידי גוף דתי. לא יכולה להיות, שהרי האמונה הדתית יכולה להוות עולם ומלואו - אך בשום פנים אינה יכולה להיות דמוקרטית - אין דיון או ויכוח על מצוות האל. אנו נוטים לדחות כל דיון בנושאי החברה הישראלית ופניה בשל "הבטחון". חמישים וארבע שנים אנו מתחמקים מדיון ציבורי, מקבלת החלטות לא פשוטות שכן "זה יחליש אותנו". בינתיים אנו הולכים ומאבדים כל צביון דמוקרטי. החזרת אזרחים ישראליים - ניצולי פיגוע - ארצה בשבת, מגונה קשות על ידי פופוליטיקאים דתיים, נאסרת בחוק מכירת קרקעות ובתים לערבים בישובים יהודיים, בני משפחתם של חיילים קרביים אינם זוכים לאזרחות ישראלית שכן אינם "יהודים" מספיק ועוד ועוד. החסרות דוגמאות? אין ויכוח בקרב הציבור היהודי בארץ על הצורך בקיום "מדינת היהודים". אך האם זו "מדינת הדת היהודית"? האם יש זהות מוחלטת בין השתייכות לעם היהודי לבין הדת היהודית? אני סבור שלא. ההשתייכות לעם היהודי אינה ניתנת לבחירה. היא נגזרת מההיסטוריה של הורינו והורי הורינו, מההשתייכות השבטית ואפילו מהגנטיקה. הדת היהודית לעומתה, היא עניין של בחירה חפשית של כל אחד ואחד. כשם שיכול להיות יהודי המאמין בבודהה, יכול להיות אמריקני-יליד (אינדיאני) שבחר בדת היהודית. איני מכחיש שישנה זהות מסוימת אך היא אינה מוחלטת. אני חש הרבה יותר קרוב אל עולה שדתו אינה יהודית הכורך את גורלו בגורלנו, מאשר אל חסיד אנטי ציוני שבחר בברוקלין. לראשון מגיעות זכויות אזרח מלאות. השני אינו מכיר כלל בקיומנו הלגיטימי. המנהיגות הרבנית-פוליטית של הגופים הדתיים-חרדים מנסה (ודי מצליחה) למיין אותנו כ"יהודים" או "לא-יהודים" על פי הקריטריונים האורתודוכסיים שלהם. אנו חייבים להתנגד בכל כוחנו למיון הזה. יש לומר להם בקול צלול וחזק שמאז ימי הנאצים, אנו מסרבים שימיינו אותנו, שישימו עלינו חותמות וסימנים, שיכפו עלינו אמונות והתנהגויות. זו זכותנו הדמוקרטית וזכינו בה ביושר ובמחיר כבד.
שבוע לאחר שבין דין בקליפורניה קבע, שהקטע "מאוחדים תחת אלוהים" שבשבועה האמריקנית מנוגד לחוקה, אצלנו המגמות הפוכות. המגמה הפוליטית להשליט על אזרחי המדינה, יהודים ולא יהודים כאחד, את אמונותיהם, דרך חייהם ותפיסת עולמם של היהודים הדתיים-חרדיים אינה משתנה. הממשלה אישרה שוב את שינוי חוק שעון הקיץ, כך שעבור הציבור הדתי-חרדי יהיו שעות התפילה בימים הנוראים וצום יום הכיפורים, נוחים יותר. אין לי דבר כנגד נוחותם של הדתיים-חרדים. אך מדוע נוחותם חשובה בכל כך הרבה מקרים מנוחותו של שאר הציבור? יהודים דתיים בכל רחבי העולם מתאימים עצמם לשעון המקומי ללא טענה. לא כאן. כאן צריך כל הציבור להתאים עצמו לגחמות המיעוט, שכן זו מדינה יהודית. נוחותו, בטיחותו וכיסו של הרוב הלא-דתי בטלים בשישים. צפיתי אתמול בערוץ ההסטוריה, בתולדותיו של ארגון השנאה האמריקני המוכר לכולם בשם "קו קלוקס קלאן". מעלליו של הארגון, שנאת השחורים, היהודים והזרים מוכרים לכולם. האמונה העומדת בבסיס הארגון דוגלת ב"עליונות בני הגזע הלבן והנצרות" על פני כל גזע ודת אחרים ובזכותם למשול שליטה מוחלטת באמריקה. אמונה זו משותפת בשינויים קלים למירב ארגוני השנאה בארה'ב המצדיקים את אמונותיהם ומעשיהם כנגזרים מהחוקה האמריקנית. בעיניהם, הממשל הפדרלי בגד בעקרונות החוקה, המקנה להם ורק להם, את הזכות לשאת נשק ולהפעילו כנגד אויבי האומה פנימה - כל אותם לא לבנים טהורים, לא נוצרים וכו' וכו'. דמוקרטיה חייבת להתגונן בראש ובראשונה כנגד אויביה מבפנים. דמוקרטיה היא יותר מאשר הצבת קלפיות אחת לארבע שנים וניהול מועדון ויכוחים המכונה פרלמנט. דמוקרטיה היא בראש ובראשונה, שיטת ממשל השומרת מכל משמר על זכויות האזרח ומציבה אותן הרבה לפני כל זכות שלטונית ודתית. דמוקרטיה איננה רק חופש ההבעה, אלא שיטה בה "חייה ותן לחיות" הוא מוטו הכרחי. כשם שארגון שנאה הוא אויבה הטבעי של הדמוקרטיה, כך גם גופים פוליטיים-דתיים הדורשים לכפוף את חייהם של האזרחים כולם לתפיסות עולמם. אין בעולם ולו דמוקרטיה אחת הנשלטת על ידי גוף דתי. לא יכולה להיות, שהרי האמונה הדתית יכולה להוות עולם ומלואו - אך בשום פנים אינה יכולה להיות דמוקרטית - אין דיון או ויכוח על מצוות האל. אנו נוטים לדחות כל דיון בנושאי החברה הישראלית ופניה בשל "הבטחון". חמישים וארבע שנים אנו מתחמקים מדיון ציבורי, מקבלת החלטות לא פשוטות שכן "זה יחליש אותנו". בינתיים אנו הולכים ומאבדים כל צביון דמוקרטי. החזרת אזרחים ישראליים - ניצולי פיגוע - ארצה בשבת, מגונה קשות על ידי פופוליטיקאים דתיים, נאסרת בחוק מכירת קרקעות ובתים לערבים בישובים יהודיים, בני משפחתם של חיילים קרביים אינם זוכים לאזרחות ישראלית שכן אינם "יהודים" מספיק ועוד ועוד. החסרות דוגמאות? אין ויכוח בקרב הציבור היהודי בארץ על הצורך בקיום "מדינת היהודים". אך האם זו "מדינת הדת היהודית"? האם יש זהות מוחלטת בין השתייכות לעם היהודי לבין הדת היהודית? אני סבור שלא. ההשתייכות לעם היהודי אינה ניתנת לבחירה. היא נגזרת מההיסטוריה של הורינו והורי הורינו, מההשתייכות השבטית ואפילו מהגנטיקה. הדת היהודית לעומתה, היא עניין של בחירה חפשית של כל אחד ואחד. כשם שיכול להיות יהודי המאמין בבודהה, יכול להיות אמריקני-יליד (אינדיאני) שבחר בדת היהודית. איני מכחיש שישנה זהות מסוימת אך היא אינה מוחלטת. אני חש הרבה יותר קרוב אל עולה שדתו אינה יהודית הכורך את גורלו בגורלנו, מאשר אל חסיד אנטי ציוני שבחר בברוקלין. לראשון מגיעות זכויות אזרח מלאות. השני אינו מכיר כלל בקיומנו הלגיטימי. המנהיגות הרבנית-פוליטית של הגופים הדתיים-חרדים מנסה (ודי מצליחה) למיין אותנו כ"יהודים" או "לא-יהודים" על פי הקריטריונים האורתודוכסיים שלהם. אנו חייבים להתנגד בכל כוחנו למיון הזה. יש לומר להם בקול צלול וחזק שמאז ימי הנאצים, אנו מסרבים שימיינו אותנו, שישימו עלינו חותמות וסימנים, שיכפו עלינו אמונות והתנהגויות. זו זכותנו הדמוקרטית וזכינו בה ביושר ובמחיר כבד.
