ממשבר לצמיחה.
לפני 5 וחצי שנים השתנו לי החיים לגמרי.התגלתה המחלה אצל בעלי .ההלם היה נורא.שבר במשפחה,חרדות וחששות מהעתיד.שאלות מה יהיה?איך אסתדר לבד?העתיד נראה מפחיד מאוד ומעורפל.אבל בנתיים המון "ריצות "לבית חולים טיפולים,התאוששות ואופטימיות שהכל יהיה בסדר.[למרות הידיעה הראשונית שזה בעצם אבוד]בתקופת ההתאוששות שלו.רציתי להגשים לו חלום.נסיעה לחול'.אבל הוא רצה שאני אסע ואהנה.כי חשש שלא יעמוד בטיול.לאחר התעקשות ושכנועים משפחתיים הסכים.אחרי הטיול החלה הדרדרות נוספת .התפקוד הדרדר לאט לאט.....עד הסוף העצוב. וכאן התחילה ההתמודדות האמיתית שלי.איך החיים נראו חסרי טעם.תחושה שאין לי למה לחיות יותר.תחושה מפחידה ונוראית.התמיכה של הילדים ,התמיכה של המשפחות המורחבות היתה נוגעת ללב. נתתי לעצמי לבכות,לכאוב..........במשך חודשים ארוכים לא יכולתי לשמוע מוסיקה שמחה.רק עצובה.עד שהבת הצעירה נכנסה לחדרי וכעסה עלי."תכבי את המוסיקה הזאת ,היא מדכאת". אחרי שנה של הסתגרות טוטאלית.החלטתי שכל העזרה מסביב לא תועיל לי. זה תלוי אך ורק בי ואני בחרתי להמשיך הלאה.בחרתי בחיים מלאי שמחה. לבחור זה עדיין לא משפר את ההרגשה.אבל ברגע שבחרתי לא לשקוע.התחילה צמיחה.התמודדות יומיומית עם תחושות העצב,המועקה הכבדה.כלפי חוץ הכל היה כרגיל.אבל הלב כבוי. השנה החלטתי שאני נלחמת בכאב.לא רוצה אותו שוכן קבע בלב.לא יכולה עם המועקה והמחנק בגרון.לא מוכנה לרחם על עצמי .בשום אופן.אבל מרגישה קשיים על אף ההתקדמות הגדולה שחלה אצלי. החוג לריקודי עם,השירה והריקודים שיפרו את מצב הרוח לאין ערוך.הילדים התחילו לראות אמא שמחה באמת. מרגישה חזקה ומחושלת.שהצלחתי להתמודד לא רע עם כל מיני קשיים.שהצלחתי ליצור לי מעמד איתן כאם המשפחה.לנהל את הבית מכל הבחינות בצורה נכונה. החלטתי שזה הזמן לאפשר לי להתקדם ולממש חלומות אישיים. השבוע החלטתי להעזר במאמנת אישית-שמדריכה אותי על פי שיטה אינדיבידואלית.ומניעה אותי למוטיבציה והתלהבות למימוש החלומות שלי.להעצמה וצמיחה אישית. ואיך זה אצלכם?
לפני 5 וחצי שנים השתנו לי החיים לגמרי.התגלתה המחלה אצל בעלי .ההלם היה נורא.שבר במשפחה,חרדות וחששות מהעתיד.שאלות מה יהיה?איך אסתדר לבד?העתיד נראה מפחיד מאוד ומעורפל.אבל בנתיים המון "ריצות "לבית חולים טיפולים,התאוששות ואופטימיות שהכל יהיה בסדר.[למרות הידיעה הראשונית שזה בעצם אבוד]בתקופת ההתאוששות שלו.רציתי להגשים לו חלום.נסיעה לחול'.אבל הוא רצה שאני אסע ואהנה.כי חשש שלא יעמוד בטיול.לאחר התעקשות ושכנועים משפחתיים הסכים.אחרי הטיול החלה הדרדרות נוספת .התפקוד הדרדר לאט לאט.....עד הסוף העצוב. וכאן התחילה ההתמודדות האמיתית שלי.איך החיים נראו חסרי טעם.תחושה שאין לי למה לחיות יותר.תחושה מפחידה ונוראית.התמיכה של הילדים ,התמיכה של המשפחות המורחבות היתה נוגעת ללב. נתתי לעצמי לבכות,לכאוב..........במשך חודשים ארוכים לא יכולתי לשמוע מוסיקה שמחה.רק עצובה.עד שהבת הצעירה נכנסה לחדרי וכעסה עלי."תכבי את המוסיקה הזאת ,היא מדכאת". אחרי שנה של הסתגרות טוטאלית.החלטתי שכל העזרה מסביב לא תועיל לי. זה תלוי אך ורק בי ואני בחרתי להמשיך הלאה.בחרתי בחיים מלאי שמחה. לבחור זה עדיין לא משפר את ההרגשה.אבל ברגע שבחרתי לא לשקוע.התחילה צמיחה.התמודדות יומיומית עם תחושות העצב,המועקה הכבדה.כלפי חוץ הכל היה כרגיל.אבל הלב כבוי. השנה החלטתי שאני נלחמת בכאב.לא רוצה אותו שוכן קבע בלב.לא יכולה עם המועקה והמחנק בגרון.לא מוכנה לרחם על עצמי .בשום אופן.אבל מרגישה קשיים על אף ההתקדמות הגדולה שחלה אצלי. החוג לריקודי עם,השירה והריקודים שיפרו את מצב הרוח לאין ערוך.הילדים התחילו לראות אמא שמחה באמת. מרגישה חזקה ומחושלת.שהצלחתי להתמודד לא רע עם כל מיני קשיים.שהצלחתי ליצור לי מעמד איתן כאם המשפחה.לנהל את הבית מכל הבחינות בצורה נכונה. החלטתי שזה הזמן לאפשר לי להתקדם ולממש חלומות אישיים. השבוע החלטתי להעזר במאמנת אישית-שמדריכה אותי על פי שיטה אינדיבידואלית.ומניעה אותי למוטיבציה והתלהבות למימוש החלומות שלי.להעצמה וצמיחה אישית. ואיך זה אצלכם?
