הלוואי וידעתי מה בדיוק...
כרגע אני יכולה רק לנחש. יכול להיות שהבדידות- יום שבת הוא יום לכל המשפחה להיות יחד ולי אף פעם לא היה את זה. ביום שבת כל אחד עסוק עם המשפחות שלו ואני נשארת לבד... אפילו לצאת אני לא יכולה כי הכל סגור...
ביום שבת אני מחוסרת מעשה ואז אני חושבת יותר, מחשבות הופכות למחשבות מטרידות מהר מאד, מה שמעלה אצלי את החרדה....
זהו בערך, כל אלו הם ניחושים, כי אני מרגישה שזה משהו מעבר... אולי גם שאני לא יכולה לקבוע טיפול גם אם אני ארגיש ממש רע...
לא יודעת מתי יום שבת הפך לכזה- מפלצתי, מפחיד, הורג... זה משתפר עם הזמן אבל רק לאט לאט. בעיקרון סופי שבוע הם כמו מוות בשבילי... מוות זמני
עכשיו יצאתי מהחרדה, כי הבית מסודר והשבוע החדש מתחיל. שלא לדבר על השנה החדשה