ממכתבים של א.ד.גורדון לרחל המשוררת:
המשוררת רחל בלובשטיין נסעה בשנת 1913 לצרפת, לאוניברסיטה בטולוז ללמוד את תורת החקלאות. בספר "מכתבים ורשימות" חלק שלישי של כתבי א.ד. גורדון, מופיעים חמישה מכתבים של א.ד.ג שנכתבו לרחל. מהם אעתיק כמה קטעים שמאד הרשימו אותי. ממכתב שנשלח ב- י"ד סיוון תרע"ג, מכפר אוריה: "נשרפו הגשרים" – את כותבת, למה? האם אין גשר בין ארץ ישראל ובין כל העולם, בין היהודי לבין כל האדם? האם אין לאדם חלק בכל העולם ובכל החיים? האם אין אירופה שלך,בעת שאתה חי בה, כמו ארץ ישראל, או האם אין ארץ ישראל של בן אירופה בעת שהוא חי בה, כמו ארץ מולדתו ? יש גבולים לאומיים, יש גבולים חברותיים, אבל רק ביחס לצורת החיים אבל לא ביחס לחיים עצמם, לא ביחס לחיי עולם. את צורת החיים שלך לא יקחו ממך בכל מקום שתחיי, בכל מקום יהיו חייך – חייך, ולמה לא תחיי באירופה כמו שאת חיה בארץ ישראל ? למה זה את מבטת על הזמן שתשהי באירופה כעל זמן מעבר, כעל זמן של *הכנה לחיים * ולא כעל זמן של חיים ? בכלל רגילה השקפה כזאת על החיים: להתכונן ואחרי זה לחיות, לעבוד ואחר לחיות וכן הלאה. אבל השקפה זו לא נכונה היא. כבר דיברנו בזה במקצת ביפו. עוד אז אמרתי לך, כי לפי דעתי, הכלל ביחס לחיים צריך להיות בדומה לכלל ביחס לדת: "בכל דרכך דעהו"! בכל מה שהאדם עושה, בכל מקום ובכל זמן – הכל הוא צריך לבקש בחיים, חיי עולם. הנה את עכשיו באירופה – האם רק ללמוד את צריכה שם? הלא גם לחיות את צריכה שם! סוף סוף אירופה הלא היא עולם מלא, סוף סוף האדם באירופה הלא הוא אדם, - האם אין בכל זה בכדי חיים, בכדי חיים עשירים? או היש מקום בעולם שאין שם בכדי חיים, בכדי חיים עשירים למי שיש לו נפש חיה ועשירה ? מלבד זאת הלא יש לך שם או יהיו לך שם חברים וחברות – האם את צריכה לעמוד רחוק מהם, אפילו אם, למשל, אין דעותיהם כדעותיך או אין רגשותיהם כרגשותיך ? האם אין את צריכה למצוא את חייך אַת בתוך חייהם הם? האם חייך אַת לא ימצאו די יניקה בתוך החיים ההם ולא יסולו להם דרך בתוך החיים ההם ? שתי שנים ומחצה, שתלמדי באירופה, אם תאבדנה מיתוך חייך, הרי זו אבידה שאינה חוזרת לא רק ביחס לחיי שעה, כי אם גם ביחס לחיי עולם. תקופות החיים של האדם הרי הן דומות לשכבות הגיאולוגיות: כל שכבה היא שכבה לבסיס שלמעלה ממנה. ואם, למשל, בשכבת השחם (גרניט) אין לכאורה סימני חיים, אבל כמה אש יש בו וכמה כוח צפון בו בשביל הארץ כולה ! כן, רחל, חיי באירופה, חיי בכל כוח נשמתך ! אל תיראי פן יחולל על ידי זה משא נפשך, פן יֵצא מזה הפסד לאשר אַת מבקשת בארץ ישראל. להיפך, אַת תביאי לארץ ישראל, בשובך לא רק מה שלמדת במשך שתי שנים ומחצה, כי אם דבר הרבה יותר חשוב – מה שחיית באירופה במשך שתי שנים ומחצה, שתי שנים ומחצה של חיים !" - - - - - - - - - - - - ממכתב שנשלח ב- ד´ שבט תרע"ג , מכנרת "כתבתי לך פעם, כי בחיים אין לנהוג מנהג של בגדי חג שלובשים אותם רק לפרקים ובמקומות ידועים. החיים ניתנו לנו כדי לחיות אותם בכל זמן ובכל מקום, ובכל מצב יכול אדם למצוא את החיים הגדולים, אם לבקש רוצה אַת, את החיים העליונים, שהוא מבקש. מצד זה צריכה אַת להשתדל לחיות בטולוז, כאילו אַת בארץ ישראל. יש לך מטרה, היכולה להיות גדולה (הדבר תלוי בך), - ומדוע לא יוכלו חייך שם להיות גדולים כמו בארץ ישראל ? "אין השכינה שורה אלא מיתוך שמחה של מצווה". שמחה של מצווה נחוצה לך שם – והמצווה היא אותה המטרה שאַת שואפת אליה שם" - - - - - - - - - ---- - - ממכתב שנכתב ב- י"ב ניסן תרע"ד, ונשלח מכנרת. "אני מבקש לב דופק, נפש חיה. אני הייתי חפץ, כי בני האדם יימשכו זה לזה ככוכבים האלה,הגדולים כשהם לעצמם והגדולים ביחסם זה לזה. אלה הם יחסים גדולים הנאים לאדם, אם הוא באמת נזר היצירה. ואל תאמרי כי אני דורש יותר מדי, כי אני דורש מבני אדם כי יהיו בני עליון. לא ! אני רק דורש כי יהיו טבעיים, אמיתיים, ככל אשר בטבע. בטבע אין גדול וקטן. שם הכל גדול, הכל אמת. בטבע אין יודע מי גדול ממי: הכוכב או התולעת. - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -
המשוררת רחל בלובשטיין נסעה בשנת 1913 לצרפת, לאוניברסיטה בטולוז ללמוד את תורת החקלאות. בספר "מכתבים ורשימות" חלק שלישי של כתבי א.ד. גורדון, מופיעים חמישה מכתבים של א.ד.ג שנכתבו לרחל. מהם אעתיק כמה קטעים שמאד הרשימו אותי. ממכתב שנשלח ב- י"ד סיוון תרע"ג, מכפר אוריה: "נשרפו הגשרים" – את כותבת, למה? האם אין גשר בין ארץ ישראל ובין כל העולם, בין היהודי לבין כל האדם? האם אין לאדם חלק בכל העולם ובכל החיים? האם אין אירופה שלך,בעת שאתה חי בה, כמו ארץ ישראל, או האם אין ארץ ישראל של בן אירופה בעת שהוא חי בה, כמו ארץ מולדתו ? יש גבולים לאומיים, יש גבולים חברותיים, אבל רק ביחס לצורת החיים אבל לא ביחס לחיים עצמם, לא ביחס לחיי עולם. את צורת החיים שלך לא יקחו ממך בכל מקום שתחיי, בכל מקום יהיו חייך – חייך, ולמה לא תחיי באירופה כמו שאת חיה בארץ ישראל ? למה זה את מבטת על הזמן שתשהי באירופה כעל זמן מעבר, כעל זמן של *הכנה לחיים * ולא כעל זמן של חיים ? בכלל רגילה השקפה כזאת על החיים: להתכונן ואחרי זה לחיות, לעבוד ואחר לחיות וכן הלאה. אבל השקפה זו לא נכונה היא. כבר דיברנו בזה במקצת ביפו. עוד אז אמרתי לך, כי לפי דעתי, הכלל ביחס לחיים צריך להיות בדומה לכלל ביחס לדת: "בכל דרכך דעהו"! בכל מה שהאדם עושה, בכל מקום ובכל זמן – הכל הוא צריך לבקש בחיים, חיי עולם. הנה את עכשיו באירופה – האם רק ללמוד את צריכה שם? הלא גם לחיות את צריכה שם! סוף סוף אירופה הלא היא עולם מלא, סוף סוף האדם באירופה הלא הוא אדם, - האם אין בכל זה בכדי חיים, בכדי חיים עשירים? או היש מקום בעולם שאין שם בכדי חיים, בכדי חיים עשירים למי שיש לו נפש חיה ועשירה ? מלבד זאת הלא יש לך שם או יהיו לך שם חברים וחברות – האם את צריכה לעמוד רחוק מהם, אפילו אם, למשל, אין דעותיהם כדעותיך או אין רגשותיהם כרגשותיך ? האם אין את צריכה למצוא את חייך אַת בתוך חייהם הם? האם חייך אַת לא ימצאו די יניקה בתוך החיים ההם ולא יסולו להם דרך בתוך החיים ההם ? שתי שנים ומחצה, שתלמדי באירופה, אם תאבדנה מיתוך חייך, הרי זו אבידה שאינה חוזרת לא רק ביחס לחיי שעה, כי אם גם ביחס לחיי עולם. תקופות החיים של האדם הרי הן דומות לשכבות הגיאולוגיות: כל שכבה היא שכבה לבסיס שלמעלה ממנה. ואם, למשל, בשכבת השחם (גרניט) אין לכאורה סימני חיים, אבל כמה אש יש בו וכמה כוח צפון בו בשביל הארץ כולה ! כן, רחל, חיי באירופה, חיי בכל כוח נשמתך ! אל תיראי פן יחולל על ידי זה משא נפשך, פן יֵצא מזה הפסד לאשר אַת מבקשת בארץ ישראל. להיפך, אַת תביאי לארץ ישראל, בשובך לא רק מה שלמדת במשך שתי שנים ומחצה, כי אם דבר הרבה יותר חשוב – מה שחיית באירופה במשך שתי שנים ומחצה, שתי שנים ומחצה של חיים !" - - - - - - - - - - - - ממכתב שנשלח ב- ד´ שבט תרע"ג , מכנרת "כתבתי לך פעם, כי בחיים אין לנהוג מנהג של בגדי חג שלובשים אותם רק לפרקים ובמקומות ידועים. החיים ניתנו לנו כדי לחיות אותם בכל זמן ובכל מקום, ובכל מצב יכול אדם למצוא את החיים הגדולים, אם לבקש רוצה אַת, את החיים העליונים, שהוא מבקש. מצד זה צריכה אַת להשתדל לחיות בטולוז, כאילו אַת בארץ ישראל. יש לך מטרה, היכולה להיות גדולה (הדבר תלוי בך), - ומדוע לא יוכלו חייך שם להיות גדולים כמו בארץ ישראל ? "אין השכינה שורה אלא מיתוך שמחה של מצווה". שמחה של מצווה נחוצה לך שם – והמצווה היא אותה המטרה שאַת שואפת אליה שם" - - - - - - - - - ---- - - ממכתב שנכתב ב- י"ב ניסן תרע"ד, ונשלח מכנרת. "אני מבקש לב דופק, נפש חיה. אני הייתי חפץ, כי בני האדם יימשכו זה לזה ככוכבים האלה,הגדולים כשהם לעצמם והגדולים ביחסם זה לזה. אלה הם יחסים גדולים הנאים לאדם, אם הוא באמת נזר היצירה. ואל תאמרי כי אני דורש יותר מדי, כי אני דורש מבני אדם כי יהיו בני עליון. לא ! אני רק דורש כי יהיו טבעיים, אמיתיים, ככל אשר בטבע. בטבע אין גדול וקטן. שם הכל גדול, הכל אמת. בטבע אין יודע מי גדול ממי: הכוכב או התולעת. - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -