ממה להתחיל?!
כל חיי אני זוכרת את עצמי כחרדתית וחסרת ביטחון. גם כשהכל נראה טוב בחיי, אני חיה בתחושה שהכל עומד להתקלקל ולהתמוטט. אני מפחדת לנהוג, כי אני כל הזמן מדמיינת את עצמי נקלעת לתאונה (לא יודעת איך בכלל עשיתי רישיון), סוף סוף מצאתי עבודה במקצוע, אחרי שנתיים של ישיבה בבית (הריון קשה, לידה וישיבה עם הילד בבית), ועכשיו אני כל הזמן מפחדת שברגע שאתחיל לעבוד, אני לא אחזיק שם מעמד. מה גם שבחרתי לעצמי מקצוע הוראה, עמידה מול כיתה מלאה בתלמידי תיכון. אחרים נוהגים לומר לי שאני מוצלחת, סיימתי בהצטיינות שני תארים, יש לי משפחה אוהבת, אבל אני מרגישה חרדה מתמדת ופחד מכישלון. ורוב הזמן אני מדוכאת ועצובה. אשמח לדעתכם, איך מתמודדים עם הפחד הזה מהחיים???
כל חיי אני זוכרת את עצמי כחרדתית וחסרת ביטחון. גם כשהכל נראה טוב בחיי, אני חיה בתחושה שהכל עומד להתקלקל ולהתמוטט. אני מפחדת לנהוג, כי אני כל הזמן מדמיינת את עצמי נקלעת לתאונה (לא יודעת איך בכלל עשיתי רישיון), סוף סוף מצאתי עבודה במקצוע, אחרי שנתיים של ישיבה בבית (הריון קשה, לידה וישיבה עם הילד בבית), ועכשיו אני כל הזמן מפחדת שברגע שאתחיל לעבוד, אני לא אחזיק שם מעמד. מה גם שבחרתי לעצמי מקצוע הוראה, עמידה מול כיתה מלאה בתלמידי תיכון. אחרים נוהגים לומר לי שאני מוצלחת, סיימתי בהצטיינות שני תארים, יש לי משפחה אוהבת, אבל אני מרגישה חרדה מתמדת ופחד מכישלון. ורוב הזמן אני מדוכאת ועצובה. אשמח לדעתכם, איך מתמודדים עם הפחד הזה מהחיים???