מלנכוליה ארוכה...
אני ממש מוטרדת וכואבת את המצב בארץ. אני שומעת קולות סביבי ``צריך להכות בהם``, ``צריך להכנס בהם``, ``צריך לשתק אותם``... העם זועם. העמים זועמים. הפחד מהמהומות ממש משתק. אנשים נהרגים, נפצעים, כואבים, נחשפים לזוועות היום. אני לא יודעת איך אפשר לראות את כל הסבל הזה, המלחמה חסרת הפשר הזאת, שכחנו שמדובר באנשים, שכחנו ואנחנו מתחילים להתנהג כחיות. אנחנו הורגים אחד את השני, מביאים לחורמה אנושית. רואה את הזעם בעיניים, שומעת את הכעס שבוקע מכל נים בגוף, מרגישה את השנאה והייאוש שניבטים מכל תנועה. נעטפתי במלנכוליה נוראית. מגיל צעיר מחנכים אותנו להאמין במשהו, להתייחס לדברים מסויימים בצורה מסויימת, מלמדים אותנו לאהוב, לכאוב, לשנוא. לא בטוחה בחינוך שקיבלנו כולנו, אם הגענו למצב של שנאה הדדית כזאת עצומה. אין בעולם יותר עצוב וגואה מילד קטן שמזיל דמעה ובוכה. ואמא, הוי אמא אדמה, סופגת לתוכה את בכיו, בחוסר אונים ודממה. כן, אנחנו רבים על אדמה... על שחרור... צריך לשחרר את השנאה, לתת לה ללכת... אין בה שום תועלת... היא לא תביא לשחרור שלנו... ממני, שהתכוונה לכל הצדדים שנוגעים, ושמקווה שנוכל סוף סוף לחיות בשלווה וללא שנאה....
אני ממש מוטרדת וכואבת את המצב בארץ. אני שומעת קולות סביבי ``צריך להכות בהם``, ``צריך להכנס בהם``, ``צריך לשתק אותם``... העם זועם. העמים זועמים. הפחד מהמהומות ממש משתק. אנשים נהרגים, נפצעים, כואבים, נחשפים לזוועות היום. אני לא יודעת איך אפשר לראות את כל הסבל הזה, המלחמה חסרת הפשר הזאת, שכחנו שמדובר באנשים, שכחנו ואנחנו מתחילים להתנהג כחיות. אנחנו הורגים אחד את השני, מביאים לחורמה אנושית. רואה את הזעם בעיניים, שומעת את הכעס שבוקע מכל נים בגוף, מרגישה את השנאה והייאוש שניבטים מכל תנועה. נעטפתי במלנכוליה נוראית. מגיל צעיר מחנכים אותנו להאמין במשהו, להתייחס לדברים מסויימים בצורה מסויימת, מלמדים אותנו לאהוב, לכאוב, לשנוא. לא בטוחה בחינוך שקיבלנו כולנו, אם הגענו למצב של שנאה הדדית כזאת עצומה. אין בעולם יותר עצוב וגואה מילד קטן שמזיל דמעה ובוכה. ואמא, הוי אמא אדמה, סופגת לתוכה את בכיו, בחוסר אונים ודממה. כן, אנחנו רבים על אדמה... על שחרור... צריך לשחרר את השנאה, לתת לה ללכת... אין בה שום תועלת... היא לא תביא לשחרור שלנו... ממני, שהתכוונה לכל הצדדים שנוגעים, ושמקווה שנוכל סוף סוף לחיות בשלווה וללא שנאה....