גימס בלונד
New member
מלכתי
מאהבייך אלייך יבואו, מלכתי. ולרגליך תפארת אוצרם יניחו: אך מנחתי שלי ערוכה, כולה תקוות ללא תוחלת. אל לב עולמי חומקים ובאים הצללים, ויקר נפשי חשך עלי. עודם שוחקים לרישי, המאושרים. ואנוכי שואל - כי תאצילי מדמעותייך על כשלונותי - אז יירב מפז מחירם. אני לך אביא את נבלי האילם. לשווא אמצתי מיתרי להעיר אותו צליל, אשר גבה מאד בסולם לבי, כי ניתק המיתר. בעוד מיטיבי-נגן לועגים למיתרי השדוד, שואל אנוכי כי תקחי את נבלי בידייך ובשירייך תמלאי שממונו. השם אשר קראה לי, כיסמין פורח השתרג על פני אהבתנו. בצלצולו מסכו רטט האור בינות העלים, ריח העשב בליל-גשם, והדומיה הנוגה אשר לשעות אחרונות בימים של בטלה מתוקה. לא יציר כפיו של אלוקים בלבד נענה לקריאתה בשם זה, היא יצרה לה אותו למענה בלבד, במשך אותן שניות חולפות. ותבואנה אחרות בעקבותיהן, אך ימיהן התועים לא כונסו עוד תחת כנפות השם שהגה קולה, נודדים ופזורים היו. וימי שואלים אותי : "מי יאספנו?" ומענה אין בפי, ואני יושב דומם והם זועקים אלי ונפוצים לכל רוח . את מי יבקשו להם? זאת לא ידעו. וכענני ערב תועים ומסוערים באפילה ללא דרך, הם אובדים ונשכחים מלב.
מאהבייך אלייך יבואו, מלכתי. ולרגליך תפארת אוצרם יניחו: אך מנחתי שלי ערוכה, כולה תקוות ללא תוחלת. אל לב עולמי חומקים ובאים הצללים, ויקר נפשי חשך עלי. עודם שוחקים לרישי, המאושרים. ואנוכי שואל - כי תאצילי מדמעותייך על כשלונותי - אז יירב מפז מחירם. אני לך אביא את נבלי האילם. לשווא אמצתי מיתרי להעיר אותו צליל, אשר גבה מאד בסולם לבי, כי ניתק המיתר. בעוד מיטיבי-נגן לועגים למיתרי השדוד, שואל אנוכי כי תקחי את נבלי בידייך ובשירייך תמלאי שממונו. השם אשר קראה לי, כיסמין פורח השתרג על פני אהבתנו. בצלצולו מסכו רטט האור בינות העלים, ריח העשב בליל-גשם, והדומיה הנוגה אשר לשעות אחרונות בימים של בטלה מתוקה. לא יציר כפיו של אלוקים בלבד נענה לקריאתה בשם זה, היא יצרה לה אותו למענה בלבד, במשך אותן שניות חולפות. ותבואנה אחרות בעקבותיהן, אך ימיהן התועים לא כונסו עוד תחת כנפות השם שהגה קולה, נודדים ופזורים היו. וימי שואלים אותי : "מי יאספנו?" ומענה אין בפי, ואני יושב דומם והם זועקים אלי ונפוצים לכל רוח . את מי יבקשו להם? זאת לא ידעו. וכענני ערב תועים ומסוערים באפילה ללא דרך, הם אובדים ונשכחים מלב.
דוד המלך2!יצירה יפה