melancholy man
New member
מלך הנעת החלציים
כן, הרוק אנד רול ניצח, קשה להבחין בזה, כי זה נראה לנו מובן, אבל היום כשכל פרסומת שניה בטלוויזיה מיועד בעצם, לילדים בני 14 שעוד לא התחילו להתגלח, ובתוכנית הבית של עמשיראל עושים פארודיה על בלוג של נערות עם פלטות בשיניים ואיזה שפה שמומחים טוענים שיש לה קשר עקיף לעברית, אבל בזה בדיוק מתבטא הניצחון של הרוק אנד רול. בואו נחזור קצת בזמן, למי שהיה נער בשנות השלושים או הארבעים, כל המחשבות המיניות המוזורות האלה, העיוותים הגופניים, הדחפים המשונים, הרצון לריב עם כל דבר שזז (ובעיקר עם אבאמא) היו צריכים להעשות או תחת עינו הפקוחה תמיד של איזה מורה אכזר עם מקל ארוך וחיבה משונה לישבינהם של בני 13, או תחת עינו הפקוחה עוד יותר של אבא שמרן וקפדן ובוס עצבני במיוחד שכל זה לא מעניין אותו. מהפכת הרוק אנד רול, שיחררה מאות אלפי טונות של החומר הכי מסוכן בתולדות היקום: אנרגיית הנעורים של הטיינאג'רים, סוד האנרגיה הזה, היה נסתר מפני בני האדם במשך אלפי שנים, אולי כי זה היה מפחיד לתת את העולם לצעירים (והמציאות מוכיחה כנראה שבצדק זה הפחיד), או בגלל שאם אורך החיים הממוצע מגיע לחמישים, זה קצת מותרת לבזבז איזה חמש מהם, עם זיקפות מביכות, טיפולי שיניים יקרים ו"שלא תעיזו לחטט לי במגירות יותר!!!", אם היית בריא וצעיר, הלכת לעבודה, אם היית צעיר בריא ועשיר, הלכת לאיזו פנימיה קשוחה שלימדה אותך להיות מבוגר, בריא ועשיר (או אישתו של גבר צעיר בריא ועשיר), למי היה זמן למשחקים. ואז, הגיעה הרוק אנד רול, תחילה זה היה טיפטוף דק מכיוון הבארים השחורים של שיקגו, משהו קרה לבלוז בזמן המלחמה, הבלוז של סוף שנות הארבעים ותחילת החמישים, התחיל להשמע באופן משונה יותר ויותר כמו קאנטרי חשמלי, הילדים הלבנים, אלו שנחשפו לזה לפחות מתו על הריקודים החדשים שיצאו משם וחברות התקליטים ההמומות ניסו להלחם בזה בדרך היחידה שהם הכירו, לקחו זמרים לבנים, מסורקים הייטב ועם סוודרים ולנתנו להם לבצע את השירים האלה, שהפכו מייד ללהיטים, סם פילפס, הבעלים של סאן רקורדס, צוטט אז כמי שאומר: אם הייתי יכול למצוא זמר לבן עם סאונד ו feel של כושי (אז לא אמרו אפרקאי אמריקאי, אמרו כושי) אהיה מיליארדר" (If I could find a white man who had the Negro sound and the Negro feel, I could make a billion dollars.”). כשנכנס אלוויס אהרון פרסלי לאולפנים של פילפיס להקליט שני שירים: "My Happiness" ו "That's When Your Heartaches Begin." שני בלדות רוקיבילי לבנות להפליא, פיליפס לא התלהב, גם כשהוא חזר והוציא עוד 4$ להקליט עוד שני שירים פיליפס לא ממש נפל מהכיסא, אבל בפעם השלישית, אחרי שאלוויס שר את Blue Moon of Kentucky, נתן לו פילפיס לנסות את That's All Right השאר כבר היה היסטוריה, פיליפס באמת הפך למיליארדר, אלוויס הפך לאיש המיליון דולר של אולפני סאן, אבל יותר חשוב, כל אנרגיית הנעורים הזאת, השתחררה לעולם ומילאה אותו בתעלולים של ילדים, ריקודים מדליקים, מיניות מהוססות וכיף כיף כיף. הדיון על מהו שיר הרוק אנד רול הראשון, ימשך כנראה לנצח, לצ'ק בארי, ג'רי לי לואיס וכן, גם לסם פרקינס, סו דידלי ואפילו לרוברט ג'ונסון יש מה להגיד בנושא, אבל המקום בו מיניות של בני נוערים, שחור ולבן והציבור האמריקאי התחברו כולם יחד לסיגנון נפרד, היה עם אלוויס ועם השיר הזה. אפילו שבעצם, מדובר על קאבר לשיר R&B ישן של Arthur “Big Boy” Crudup וכאילו זה היה עוד זמן לבן שגונב מוסיקה של שחורים, אבל בקול של אלוויס, שנולד מתוך האזור הכפרי של ממפיס והושפע מ soul וספריאטואלס של כנסיות כושיות, כמו שהושפע מקאנטרי ורוקבילי, היה אחר, היה מיני בהרבה, נועז אפילו מידיי בשביל אמריקה של קיץ 1954, אולי אלוויס לא התחיל את המהפכה, אבל מהרגע שהמחט הראשונה נגעה בסינגל הראשון של That's All Right הייתה למהפכה הזאת מנהיג ונושא גדל.
כן, הרוק אנד רול ניצח, קשה להבחין בזה, כי זה נראה לנו מובן, אבל היום כשכל פרסומת שניה בטלוויזיה מיועד בעצם, לילדים בני 14 שעוד לא התחילו להתגלח, ובתוכנית הבית של עמשיראל עושים פארודיה על בלוג של נערות עם פלטות בשיניים ואיזה שפה שמומחים טוענים שיש לה קשר עקיף לעברית, אבל בזה בדיוק מתבטא הניצחון של הרוק אנד רול. בואו נחזור קצת בזמן, למי שהיה נער בשנות השלושים או הארבעים, כל המחשבות המיניות המוזורות האלה, העיוותים הגופניים, הדחפים המשונים, הרצון לריב עם כל דבר שזז (ובעיקר עם אבאמא) היו צריכים להעשות או תחת עינו הפקוחה תמיד של איזה מורה אכזר עם מקל ארוך וחיבה משונה לישבינהם של בני 13, או תחת עינו הפקוחה עוד יותר של אבא שמרן וקפדן ובוס עצבני במיוחד שכל זה לא מעניין אותו. מהפכת הרוק אנד רול, שיחררה מאות אלפי טונות של החומר הכי מסוכן בתולדות היקום: אנרגיית הנעורים של הטיינאג'רים, סוד האנרגיה הזה, היה נסתר מפני בני האדם במשך אלפי שנים, אולי כי זה היה מפחיד לתת את העולם לצעירים (והמציאות מוכיחה כנראה שבצדק זה הפחיד), או בגלל שאם אורך החיים הממוצע מגיע לחמישים, זה קצת מותרת לבזבז איזה חמש מהם, עם זיקפות מביכות, טיפולי שיניים יקרים ו"שלא תעיזו לחטט לי במגירות יותר!!!", אם היית בריא וצעיר, הלכת לעבודה, אם היית צעיר בריא ועשיר, הלכת לאיזו פנימיה קשוחה שלימדה אותך להיות מבוגר, בריא ועשיר (או אישתו של גבר צעיר בריא ועשיר), למי היה זמן למשחקים. ואז, הגיעה הרוק אנד רול, תחילה זה היה טיפטוף דק מכיוון הבארים השחורים של שיקגו, משהו קרה לבלוז בזמן המלחמה, הבלוז של סוף שנות הארבעים ותחילת החמישים, התחיל להשמע באופן משונה יותר ויותר כמו קאנטרי חשמלי, הילדים הלבנים, אלו שנחשפו לזה לפחות מתו על הריקודים החדשים שיצאו משם וחברות התקליטים ההמומות ניסו להלחם בזה בדרך היחידה שהם הכירו, לקחו זמרים לבנים, מסורקים הייטב ועם סוודרים ולנתנו להם לבצע את השירים האלה, שהפכו מייד ללהיטים, סם פילפס, הבעלים של סאן רקורדס, צוטט אז כמי שאומר: אם הייתי יכול למצוא זמר לבן עם סאונד ו feel של כושי (אז לא אמרו אפרקאי אמריקאי, אמרו כושי) אהיה מיליארדר" (If I could find a white man who had the Negro sound and the Negro feel, I could make a billion dollars.”). כשנכנס אלוויס אהרון פרסלי לאולפנים של פילפיס להקליט שני שירים: "My Happiness" ו "That's When Your Heartaches Begin." שני בלדות רוקיבילי לבנות להפליא, פיליפס לא התלהב, גם כשהוא חזר והוציא עוד 4$ להקליט עוד שני שירים פיליפס לא ממש נפל מהכיסא, אבל בפעם השלישית, אחרי שאלוויס שר את Blue Moon of Kentucky, נתן לו פילפיס לנסות את That's All Right השאר כבר היה היסטוריה, פיליפס באמת הפך למיליארדר, אלוויס הפך לאיש המיליון דולר של אולפני סאן, אבל יותר חשוב, כל אנרגיית הנעורים הזאת, השתחררה לעולם ומילאה אותו בתעלולים של ילדים, ריקודים מדליקים, מיניות מהוססות וכיף כיף כיף. הדיון על מהו שיר הרוק אנד רול הראשון, ימשך כנראה לנצח, לצ'ק בארי, ג'רי לי לואיס וכן, גם לסם פרקינס, סו דידלי ואפילו לרוברט ג'ונסון יש מה להגיד בנושא, אבל המקום בו מיניות של בני נוערים, שחור ולבן והציבור האמריקאי התחברו כולם יחד לסיגנון נפרד, היה עם אלוויס ועם השיר הזה. אפילו שבעצם, מדובר על קאבר לשיר R&B ישן של Arthur “Big Boy” Crudup וכאילו זה היה עוד זמן לבן שגונב מוסיקה של שחורים, אבל בקול של אלוויס, שנולד מתוך האזור הכפרי של ממפיס והושפע מ soul וספריאטואלס של כנסיות כושיות, כמו שהושפע מקאנטרי ורוקבילי, היה אחר, היה מיני בהרבה, נועז אפילו מידיי בשביל אמריקה של קיץ 1954, אולי אלוויס לא התחיל את המהפכה, אבל מהרגע שהמחט הראשונה נגעה בסינגל הראשון של That's All Right הייתה למהפכה הזאת מנהיג ונושא גדל.