מלחמת עולם
אני יודעת שאסור לי לטייל לבד בים....... למחשבות שלי יש מין נטיה ברורה להכנס למלחמת עולם בדיוק כשאני מטיילת שם...... ואני, בשביל מה הולכת לים?...בשביל להרגע.....אבל מי נותן לך להרגע? זה תמיד מתחיל בדברים הפשוטים וגודל בהדרגה...כבר בדרך, כשהמכונית עוברת מהכביש הסלול לאבני החצץ המעצבנים של החניה, אני שמה לב שבולמי הזעזועים במצב אקוטי, כי אחרת לך תסביר איך אני קופצת במושב והראש שלי נחבט כולו בתקרה...ואני, יש עלי כמה קילוגרמים מיותרים שידביקו אותי לכסא ``אני נשבעת שאני מפסיקה כל קניה, חוסכת אגורה לאגורה וקונה מכונית חדשה`` ``חחחחחחחחח תגידי, עוד לא התבגרת?`` `` טוב, לא חייבת חדשה אני מוכנה להתפשר על יד שניה , אני אקח הלוואה`` ``מי יתן לך הלוואה? איך שאת נכנסת לבנק, מתרומם מורשה החתימה מהכסא, מניח ידים על המותניים, ובחיוך מטומטם שמרוח על פניו פונה אליך ואומר....גברת נכבדה מה יהיה? אולי נקפיא את כרטיס האשראי?``... אני מחנה את המכונית, חולצת נעלים, שלד של אוניה שעלתה על שירטון, רחש הגלים וצרחות השחפים הצוללים אל טרפם, שני קשישים מתעמלים, בריזה נעימה של ערב בשלהי העונה הקרה.....והן שוב מתפרצות.... ``אין לי כוח ...כמה התמודדות...כמה אחריות......`` אני צורחת בקולי קולות והזקן.......שעד לא מזמן התעמל, צורח בחזרה ``מיידלה...תשתחררי..זה טוב לבריאות`` והיא שוב מתפרצת ``בטח שיש לך כוח, את פעילה כמעט עשרים וארבע שעות ביממה...`` ``אז איך זה שאני כל כך אומללה?`` אני מתיישבת על החול, הכי קרוב שאפשר למים, הופכת את הידים לאת חפירה, בונה טירה עם חומה, אוספת כמה צדפים ומדביקה לשיפור המראה החיצוני וכשהכל נראה ממש נפלא....... בא איזה גל והכל נשטף ``מה היה רע באיזו ביקתה שתהיה רק שלי במקום המסעדה המגעילה שנמצאת על הצוק שם למעלה`` ``בסדר...אז תהיה לך ביקתה...איפה ילמדו הילדים? גם ככה את על תקן של נהג מונית עירוני`` ``...רגעעעעע, תעשי הפסקה....את חושבת בבלאגן......ואת כל כך פרקטית שבא להקיא .....בואי נחזור לזה שאת אומללה.....אם תמשיכי להיות הילדה המפוחדת שמוקפת בחומות הגנה, שצריכה להראות לכל העולם כמה היא קשוחה, אם לא תקשיבי לרגשותייך לעולם לא תהיי מאושרת`` ``אבל החומות האלה מגנות עלי מפני כאב...אני לא בטוחה שאני רוצה לוותר עליהן`` ``אבל הן גם מונעות ממך לראות את הדבר האמיתי....... מי אמר לך לוותר עליהן.....דלגי מעליהן`` ``מה לדלג...הן בגובה של חומת סין`` אני צוחקת לעצמי בקול רם.....ואני מביטה לעבר הים שגליו נזרקים אל החוף ללא פחד, מסתכנים בשבירה, ``......את כל כך שכלתנית שזה מפחיד....צריך מידי פעם לתת לרגשות להוביל`` ``ומה בסך הכל אני צריכה?........ קצת אומץ?....... אולי?........אוףףףףף איך הייתי רוצה לשוב ולהיות ילדה קטנה`` ``בטח...תברחי......למה לקחת אחריות? למה להחליט החלטות?........פחדנית`` הוא רץ על קו המים, נעלי ההתעמלות שלו ספוגות במים....הפנתי מבט לעברו, שלחתי חיוך, הוא חייך בחזרה.... ``איך לא ראיתי אותו קודם?`` קפצה לה המחשבה ``איך תראי... כשאת עסוקה בלחזור להיות ילדה קטנה?`` ``יצא משהו מכל המחשבות שלך?`` הוא שאל ``אולי`` עניתי ``היית רוצה לסכם אותן על כוס קפה אולי?`` עצרתי, הבטתי אליו ואמרתי ``אתה יודע מה....דווקא כן`` ושנינו צחקנו ופנינו לטפס על הצוק שמוביל לבית הקפה `` ישששששששששששששששש `` צעקה המחשבה במוחי ``לכי על זה``......... `` הולכת ...הולכת.......אני לא נורמלית`` .......... מלחמת עולם...... לא אמרתי בהתחלה..........
אני יודעת שאסור לי לטייל לבד בים....... למחשבות שלי יש מין נטיה ברורה להכנס למלחמת עולם בדיוק כשאני מטיילת שם...... ואני, בשביל מה הולכת לים?...בשביל להרגע.....אבל מי נותן לך להרגע? זה תמיד מתחיל בדברים הפשוטים וגודל בהדרגה...כבר בדרך, כשהמכונית עוברת מהכביש הסלול לאבני החצץ המעצבנים של החניה, אני שמה לב שבולמי הזעזועים במצב אקוטי, כי אחרת לך תסביר איך אני קופצת במושב והראש שלי נחבט כולו בתקרה...ואני, יש עלי כמה קילוגרמים מיותרים שידביקו אותי לכסא ``אני נשבעת שאני מפסיקה כל קניה, חוסכת אגורה לאגורה וקונה מכונית חדשה`` ``חחחחחחחחח תגידי, עוד לא התבגרת?`` `` טוב, לא חייבת חדשה אני מוכנה להתפשר על יד שניה , אני אקח הלוואה`` ``מי יתן לך הלוואה? איך שאת נכנסת לבנק, מתרומם מורשה החתימה מהכסא, מניח ידים על המותניים, ובחיוך מטומטם שמרוח על פניו פונה אליך ואומר....גברת נכבדה מה יהיה? אולי נקפיא את כרטיס האשראי?``... אני מחנה את המכונית, חולצת נעלים, שלד של אוניה שעלתה על שירטון, רחש הגלים וצרחות השחפים הצוללים אל טרפם, שני קשישים מתעמלים, בריזה נעימה של ערב בשלהי העונה הקרה.....והן שוב מתפרצות.... ``אין לי כוח ...כמה התמודדות...כמה אחריות......`` אני צורחת בקולי קולות והזקן.......שעד לא מזמן התעמל, צורח בחזרה ``מיידלה...תשתחררי..זה טוב לבריאות`` והיא שוב מתפרצת ``בטח שיש לך כוח, את פעילה כמעט עשרים וארבע שעות ביממה...`` ``אז איך זה שאני כל כך אומללה?`` אני מתיישבת על החול, הכי קרוב שאפשר למים, הופכת את הידים לאת חפירה, בונה טירה עם חומה, אוספת כמה צדפים ומדביקה לשיפור המראה החיצוני וכשהכל נראה ממש נפלא....... בא איזה גל והכל נשטף ``מה היה רע באיזו ביקתה שתהיה רק שלי במקום המסעדה המגעילה שנמצאת על הצוק שם למעלה`` ``בסדר...אז תהיה לך ביקתה...איפה ילמדו הילדים? גם ככה את על תקן של נהג מונית עירוני`` ``...רגעעעעע, תעשי הפסקה....את חושבת בבלאגן......ואת כל כך פרקטית שבא להקיא .....בואי נחזור לזה שאת אומללה.....אם תמשיכי להיות הילדה המפוחדת שמוקפת בחומות הגנה, שצריכה להראות לכל העולם כמה היא קשוחה, אם לא תקשיבי לרגשותייך לעולם לא תהיי מאושרת`` ``אבל החומות האלה מגנות עלי מפני כאב...אני לא בטוחה שאני רוצה לוותר עליהן`` ``אבל הן גם מונעות ממך לראות את הדבר האמיתי....... מי אמר לך לוותר עליהן.....דלגי מעליהן`` ``מה לדלג...הן בגובה של חומת סין`` אני צוחקת לעצמי בקול רם.....ואני מביטה לעבר הים שגליו נזרקים אל החוף ללא פחד, מסתכנים בשבירה, ``......את כל כך שכלתנית שזה מפחיד....צריך מידי פעם לתת לרגשות להוביל`` ``ומה בסך הכל אני צריכה?........ קצת אומץ?....... אולי?........אוףףףףף איך הייתי רוצה לשוב ולהיות ילדה קטנה`` ``בטח...תברחי......למה לקחת אחריות? למה להחליט החלטות?........פחדנית`` הוא רץ על קו המים, נעלי ההתעמלות שלו ספוגות במים....הפנתי מבט לעברו, שלחתי חיוך, הוא חייך בחזרה.... ``איך לא ראיתי אותו קודם?`` קפצה לה המחשבה ``איך תראי... כשאת עסוקה בלחזור להיות ילדה קטנה?`` ``יצא משהו מכל המחשבות שלך?`` הוא שאל ``אולי`` עניתי ``היית רוצה לסכם אותן על כוס קפה אולי?`` עצרתי, הבטתי אליו ואמרתי ``אתה יודע מה....דווקא כן`` ושנינו צחקנו ופנינו לטפס על הצוק שמוביל לבית הקפה `` ישששששששששששששששש `` צעקה המחשבה במוחי ``לכי על זה``......... `` הולכת ...הולכת.......אני לא נורמלית`` .......... מלחמת עולם...... לא אמרתי בהתחלה..........