יענקלה לוי מהקריות
New member
מלחמות - למה?
הרוקדים , הם הצרכנים. זכותם להגיב ולהילחם על זכויותיהם. מאידך - המדריכים הם המנהיגים התלויים ברצון מעבידיהם. המעבידים - לעיתים משלמים שכר למדריך או משכירים להם את האולמות. המדריך חייב לעשות את רצון "המעביד". כמה פעמים המדריכים נאלצים לבטל פעולה בגלל הוראה ממעלה, בניגוד לרצונם , ובניגוד לאינטרסים של החוג. התחרות בשטח קשה. המדריך צריך לדאוג "לצאן מרעיתו". הפיתויים בחוץ גדולים. כל ביטול פעולה או שיבוש במהלכה פוגע במדריך ובהכנסתו. הרוקדים הנאמנים חייבים להבין גם את קשייו של המדריך. לא יכולים לפרט את כל הקשיים, אבל קושי אחד, שכולם חוששים לדבר עליו הוא המיסים שעל המדריך לשלם. כאזרחים טובים, אנו מעונינים שישולמו כל המיסים לרשויות, אבל הם נטל רציני,חסוי. מע"מ, מס הכנסה, דמי שכירות (אם לא משלמים שכר), תשלום לאבטחה, לעובד ניקיון, לעובדים נוספים - קופאי, נושא כלים (רמקולים וכדומה). מכיני הכיבוד ומנקי השולחנות. המטלות המכבידות האלה רחוקים מעיני הרוקדים. כשהם באים לרקוד עיקר מחשבתם על האולם הנקי, על הכיבוד, על החברה הנעימה, על הריקודים והרכב הריקודים בערב. בצדק - הם הצרכנים. מי חושב על ההכנות הרבות והמכבידות שיש למדריכים - למען הצלחת ערב הריקודים. כל אחד רוצה מדריך מחייך , שמח , עליז. בתת מודע - המדריך לא יעיל ומתנהג בצורה שלילית, כאשר בליבו דאגות , חרדה וכעס. ידוע לי על מדריך , "שמקבל חררה" - עם הופעת מדריך קולגה, אשר רוקד, מסתובב בין הרוקדים, ומנסה לצוד לבבות. בין רגע - קולו של המדריך משתנה ופניו מכורכמים, כאילו כפאו השד. רציתי רק לפתח הבנה למדריכים, דוקא בתקופת "העליהום".
הרוקדים , הם הצרכנים. זכותם להגיב ולהילחם על זכויותיהם. מאידך - המדריכים הם המנהיגים התלויים ברצון מעבידיהם. המעבידים - לעיתים משלמים שכר למדריך או משכירים להם את האולמות. המדריך חייב לעשות את רצון "המעביד". כמה פעמים המדריכים נאלצים לבטל פעולה בגלל הוראה ממעלה, בניגוד לרצונם , ובניגוד לאינטרסים של החוג. התחרות בשטח קשה. המדריך צריך לדאוג "לצאן מרעיתו". הפיתויים בחוץ גדולים. כל ביטול פעולה או שיבוש במהלכה פוגע במדריך ובהכנסתו. הרוקדים הנאמנים חייבים להבין גם את קשייו של המדריך. לא יכולים לפרט את כל הקשיים, אבל קושי אחד, שכולם חוששים לדבר עליו הוא המיסים שעל המדריך לשלם. כאזרחים טובים, אנו מעונינים שישולמו כל המיסים לרשויות, אבל הם נטל רציני,חסוי. מע"מ, מס הכנסה, דמי שכירות (אם לא משלמים שכר), תשלום לאבטחה, לעובד ניקיון, לעובדים נוספים - קופאי, נושא כלים (רמקולים וכדומה). מכיני הכיבוד ומנקי השולחנות. המטלות המכבידות האלה רחוקים מעיני הרוקדים. כשהם באים לרקוד עיקר מחשבתם על האולם הנקי, על הכיבוד, על החברה הנעימה, על הריקודים והרכב הריקודים בערב. בצדק - הם הצרכנים. מי חושב על ההכנות הרבות והמכבידות שיש למדריכים - למען הצלחת ערב הריקודים. כל אחד רוצה מדריך מחייך , שמח , עליז. בתת מודע - המדריך לא יעיל ומתנהג בצורה שלילית, כאשר בליבו דאגות , חרדה וכעס. ידוע לי על מדריך , "שמקבל חררה" - עם הופעת מדריך קולגה, אשר רוקד, מסתובב בין הרוקדים, ומנסה לצוד לבבות. בין רגע - קולו של המדריך משתנה ופניו מכורכמים, כאילו כפאו השד. רציתי רק לפתח הבנה למדריכים, דוקא בתקופת "העליהום".