מלחמה.
לא פשוט להיות אזרח, בטח שלא במדינה שלנו. אני גר במרכז, לומד בעכו. ליתר דיוק, אני גר בעכו, מבקר במרכז. אני לא מפחד, כי אני לא מרגיש את זה. עדיין שקט באופן יחסי. אנחנו לא מדברים עם השכנים הערבים שלנו, וגם לא רוצים לדבר. אנחנו רק מודים להם בשתיקה על שבזכותם לא נופלים גם בעכו קטיושות. לפחות לבינתיים. "רוחות מלחמה". תמיד חשבתי על המונח הזה כמושג מטאפורי, אבל הוא ממשי. אני מרגיש. אני לא מפחד, כי אני לא מרגיש את הקטיושות, אבל אני מרגיש את רוחות המלחמה. צומת כברי, נהריה, כרמיאל, חיפה... אני מרגיש את רוחות המלחמה מתחזקות, ויש בי רצון עז שתהיה מלחמה. אני לא מזוכיסט, ובטח לא סאדיסט. אני רוצה נקמה. חוטפים, הורגים, פוצעים. אין אחד במדינה שלא מכיר מישהו שנפגע בפיגוע. לחבר אחד שלי מתה אחות בפיגוע, חבר אחר נדקר לא מזמן, חבר אחר כבר נפצע פעמיים. אני רוצה לנקום את נקמתם. גם הם רוצים לנקום, וצה"ל הוא השליח שלנו. צריך להראות ללבנון מי הבוס במזרח התיכון. צריך להראות גם לפלסטינים בעזה. להרוג. לכבוש. נתנו להם הזדמנות, יצאנו מלבנון, יצאנו מעזה. את כל המדינה אנחנו נותנים להם, ולהם לא מספיק. בבחירות האחרונות עבדתי כיו"ר קלפי במג'דל כרום (גם הם חטפו היום). דיברתי קצת עם הסגנית שעבדה שם. ערביה. שאלתי אותה שאלה: "נניח וישראל תיתן לכם כספים בלי סוף, ושטחים בסיני, תעברו לשם, ותעזבו אותנו בשקט?". היא ענתה לי שכמוני, היא אוהבת את האדמה. היא אמרה לי שכמוני, גם היא טוענת שזה הבית שלה והיא בחיים לא תעזוב אותו. היא הוסיפה גם שההבדל ביננו, זה שהיא מוכנה למות בשביל הארץ, ואני מפחד. כמה שהיא צודקת. אנחנו מפחדים. או"ם שמום! מה אכפת לנו מהאו"ם? אנחנו מדינה עצמאית, למען ה'! אנחנו נעשה מה שנרצה, ורק אחר כך נתייחס למה שהעולם רוצה מאיתנו. מי מהעולם יודע יותר טוב מאיתנו? מי מהצלב האדום יגיד לאמא של אליהו אשרי, או לאמא של גלעד שליט שלא צריך להגיב, כי זה מחריב את השלום? מי מהאו"ם יגיד לי לשבת ולחכות בשקט שתפול לי קטיושה בעכו, כדי למנוע הסלמה? אני רוצה הסלמה! אני רוצה הרתעה! שלא יתחילו איתנו. לילה שקט, גבריאל.
לא פשוט להיות אזרח, בטח שלא במדינה שלנו. אני גר במרכז, לומד בעכו. ליתר דיוק, אני גר בעכו, מבקר במרכז. אני לא מפחד, כי אני לא מרגיש את זה. עדיין שקט באופן יחסי. אנחנו לא מדברים עם השכנים הערבים שלנו, וגם לא רוצים לדבר. אנחנו רק מודים להם בשתיקה על שבזכותם לא נופלים גם בעכו קטיושות. לפחות לבינתיים. "רוחות מלחמה". תמיד חשבתי על המונח הזה כמושג מטאפורי, אבל הוא ממשי. אני מרגיש. אני לא מפחד, כי אני לא מרגיש את הקטיושות, אבל אני מרגיש את רוחות המלחמה. צומת כברי, נהריה, כרמיאל, חיפה... אני מרגיש את רוחות המלחמה מתחזקות, ויש בי רצון עז שתהיה מלחמה. אני לא מזוכיסט, ובטח לא סאדיסט. אני רוצה נקמה. חוטפים, הורגים, פוצעים. אין אחד במדינה שלא מכיר מישהו שנפגע בפיגוע. לחבר אחד שלי מתה אחות בפיגוע, חבר אחר נדקר לא מזמן, חבר אחר כבר נפצע פעמיים. אני רוצה לנקום את נקמתם. גם הם רוצים לנקום, וצה"ל הוא השליח שלנו. צריך להראות ללבנון מי הבוס במזרח התיכון. צריך להראות גם לפלסטינים בעזה. להרוג. לכבוש. נתנו להם הזדמנות, יצאנו מלבנון, יצאנו מעזה. את כל המדינה אנחנו נותנים להם, ולהם לא מספיק. בבחירות האחרונות עבדתי כיו"ר קלפי במג'דל כרום (גם הם חטפו היום). דיברתי קצת עם הסגנית שעבדה שם. ערביה. שאלתי אותה שאלה: "נניח וישראל תיתן לכם כספים בלי סוף, ושטחים בסיני, תעברו לשם, ותעזבו אותנו בשקט?". היא ענתה לי שכמוני, היא אוהבת את האדמה. היא אמרה לי שכמוני, גם היא טוענת שזה הבית שלה והיא בחיים לא תעזוב אותו. היא הוסיפה גם שההבדל ביננו, זה שהיא מוכנה למות בשביל הארץ, ואני מפחד. כמה שהיא צודקת. אנחנו מפחדים. או"ם שמום! מה אכפת לנו מהאו"ם? אנחנו מדינה עצמאית, למען ה'! אנחנו נעשה מה שנרצה, ורק אחר כך נתייחס למה שהעולם רוצה מאיתנו. מי מהעולם יודע יותר טוב מאיתנו? מי מהצלב האדום יגיד לאמא של אליהו אשרי, או לאמא של גלעד שליט שלא צריך להגיב, כי זה מחריב את השלום? מי מהאו"ם יגיד לי לשבת ולחכות בשקט שתפול לי קטיושה בעכו, כדי למנוע הסלמה? אני רוצה הסלמה! אני רוצה הרתעה! שלא יתחילו איתנו. לילה שקט, גבריאל.