מלחמה שקטה../images/Emo26.gif בבקשה כנסו
בימים טרופים וחסרי ודאות אלו אני תוהה לעצמי מה אני יכולה לעשות. איך אני יכולה לשנות. זה אולי נשמע נורא גראנדיוזי ומפוצץ, מלחמתי משהו, אבל אני כבר כל כך מיואשת וכמעט שאפסו כוחותיי אני יודעת שאני בן אדם אחד קטן וחסר משמעות, ושאין לי הרבה השפעה לבד, אבל אני גם יודעת וכל כך בטוחה באסון שהמצעד הזה עלול להביא אל תתלהמו ותגיבו לי לפני שאתם קוראים את הכל אני בעד מה שהמצעד מייצג. אני בעד זה שצריך לצעוד למען החירות והדמוקרטיה והזכויות שלנו, אם מישהו בעד זה אז זה אני. אבל יש לי גם אחריות כלפי חברים שלי, כלפי אנשים שאני אוהבת, כלפי המשפחה שלי וההורים שלי. אני נכנסת לפורומים של חרדים וקוראת מה הם רושמים שם. אני שומעת בקפידה כל מהדורת חדשות בכל בוקר וערב כדי להתעדכן במצב שלנו ואיפה אנחנו עומדים. אני לא חושבת שהמצב שלנו הוא כזה שלמענו צריך לוותר על חיים של אחדים בשביל טובת הכלל. אני לא חושבת שזה המצב. אני חושבת שהמצעד צריך להתקיים, בירושלים, ושנצעד בגאווה, אבל לא כרגע. לא כשהרוחות כל כך סוערות. המצעד הזה, מטרתו להלחם על הזכויות שלנו, להראות שאנחנו קיימים ולא נלך, שאנחנו כאן. איך שהוא הולך להתבצע, זה לא מה שהולך לקרות. מצעד חד-שנתי זה לא מה שיביא אותנו למודעות של כל אזרח ואזרח. צריך לעשות משהו הרבה יותר מעבר לזה. המצעד, אם הוא יתקיים עכשיו כשיש כל כך הרבה שנאה באוויר, יגרום רק לעוד כעס ומפולות. אז נכון שאסור להשבר. אז נכון שצריך להלחם בהם כי אחרת יקחו לנו גם את ת"א. כל זה נכון, אני לא מפקפקת בזה. אבל לפעמים צריך לדעת להרפות טיפה במקום אחד, כדי לתת אנרגיות למקום אחר. צריך לדעת לתמרן בין המצבים, ולהפעיל שיקול דעת כדי להציל חיים. אנחנו רוצים להלחם, המצעד הזה זו לא לחימה שווה, הוא רק יביא לאסון על הקהילה שלנו שכל כך מתפתחת וגדלה בשנים האחרונות. אני רוצה גם להלחם. ואני חושבת שהדרך הנכונה לעשות זאת היא להכין את הקרקע. ליצור תנועת מחאה שתתחיל מלמטה, שתהייה שם, כל הזמן, לא רק במצעד חד-שנתי, אלא כל הזמן. הפרסומת ההיא שפורסמה לפני כמה חודשים? "עושים סדר בארון"? היא לא תעזור. היא שודרה ונעלמה, מי זוכר שהיא בכלל הייתה? צריך משהו שיהייה שם כל הזמן. זה אולי נשמע גראנדיוזי ומפוצץ. אבל זו המלחמה שלי, ככה אני רוצה לבצע אותה, כדי שכשנבוא למצעד בירושלים, לא יחשבו שאנחנו חיות או סוטים. ידעו שאנחנו זה הם. שאנחנו נורמליים. שאנחנו עובדים במסעדות ומפעלים וחברות הייטק וחברות שמירה ואנחנו בצבא ונלחמים ומשרתים ומדריכים, ושאנחנו אוכלים ושותים וצוחקים ורוקדים ומתחתנים ומביאים ילדים, ושאנחנו כאן ביניהם ואין להם דרך לשנות את זה, ואם הם לא רוצים שנצעד אז שלא יסתכלו. אתם רוצים לעזור לי? שלחו לי מסר, אני אגיד לכם על מה חשבתי. אל תקטלו אותי כי הדרך שלי להלחם היא אחרת.
בימים טרופים וחסרי ודאות אלו אני תוהה לעצמי מה אני יכולה לעשות. איך אני יכולה לשנות. זה אולי נשמע נורא גראנדיוזי ומפוצץ, מלחמתי משהו, אבל אני כבר כל כך מיואשת וכמעט שאפסו כוחותיי אני יודעת שאני בן אדם אחד קטן וחסר משמעות, ושאין לי הרבה השפעה לבד, אבל אני גם יודעת וכל כך בטוחה באסון שהמצעד הזה עלול להביא אל תתלהמו ותגיבו לי לפני שאתם קוראים את הכל אני בעד מה שהמצעד מייצג. אני בעד זה שצריך לצעוד למען החירות והדמוקרטיה והזכויות שלנו, אם מישהו בעד זה אז זה אני. אבל יש לי גם אחריות כלפי חברים שלי, כלפי אנשים שאני אוהבת, כלפי המשפחה שלי וההורים שלי. אני נכנסת לפורומים של חרדים וקוראת מה הם רושמים שם. אני שומעת בקפידה כל מהדורת חדשות בכל בוקר וערב כדי להתעדכן במצב שלנו ואיפה אנחנו עומדים. אני לא חושבת שהמצב שלנו הוא כזה שלמענו צריך לוותר על חיים של אחדים בשביל טובת הכלל. אני לא חושבת שזה המצב. אני חושבת שהמצעד צריך להתקיים, בירושלים, ושנצעד בגאווה, אבל לא כרגע. לא כשהרוחות כל כך סוערות. המצעד הזה, מטרתו להלחם על הזכויות שלנו, להראות שאנחנו קיימים ולא נלך, שאנחנו כאן. איך שהוא הולך להתבצע, זה לא מה שהולך לקרות. מצעד חד-שנתי זה לא מה שיביא אותנו למודעות של כל אזרח ואזרח. צריך לעשות משהו הרבה יותר מעבר לזה. המצעד, אם הוא יתקיים עכשיו כשיש כל כך הרבה שנאה באוויר, יגרום רק לעוד כעס ומפולות. אז נכון שאסור להשבר. אז נכון שצריך להלחם בהם כי אחרת יקחו לנו גם את ת"א. כל זה נכון, אני לא מפקפקת בזה. אבל לפעמים צריך לדעת להרפות טיפה במקום אחד, כדי לתת אנרגיות למקום אחר. צריך לדעת לתמרן בין המצבים, ולהפעיל שיקול דעת כדי להציל חיים. אנחנו רוצים להלחם, המצעד הזה זו לא לחימה שווה, הוא רק יביא לאסון על הקהילה שלנו שכל כך מתפתחת וגדלה בשנים האחרונות. אני רוצה גם להלחם. ואני חושבת שהדרך הנכונה לעשות זאת היא להכין את הקרקע. ליצור תנועת מחאה שתתחיל מלמטה, שתהייה שם, כל הזמן, לא רק במצעד חד-שנתי, אלא כל הזמן. הפרסומת ההיא שפורסמה לפני כמה חודשים? "עושים סדר בארון"? היא לא תעזור. היא שודרה ונעלמה, מי זוכר שהיא בכלל הייתה? צריך משהו שיהייה שם כל הזמן. זה אולי נשמע גראנדיוזי ומפוצץ. אבל זו המלחמה שלי, ככה אני רוצה לבצע אותה, כדי שכשנבוא למצעד בירושלים, לא יחשבו שאנחנו חיות או סוטים. ידעו שאנחנו זה הם. שאנחנו נורמליים. שאנחנו עובדים במסעדות ומפעלים וחברות הייטק וחברות שמירה ואנחנו בצבא ונלחמים ומשרתים ומדריכים, ושאנחנו אוכלים ושותים וצוחקים ורוקדים ומתחתנים ומביאים ילדים, ושאנחנו כאן ביניהם ואין להם דרך לשנות את זה, ואם הם לא רוצים שנצעד אז שלא יסתכלו. אתם רוצים לעזור לי? שלחו לי מסר, אני אגיד לכם על מה חשבתי. אל תקטלו אותי כי הדרך שלי להלחם היא אחרת.