מלחמה שלא נגמרת
היי אני חדש, אני בן 21, דתי לשעבר שעוד לא הצליח להיפרד לגמרי מהדת שנסרחת אחריו. אני בא מבית דתי בו רק הורי נותרו דתיים. מכיוון שאני האח הצעיר, הורי תלו בי תקוות וקיוו שאשאר היחיד בבית דתי. לצערם זה לא קרה (וזה עוד בלי לעלות את נושא הזהות), ולצערי אני עוד לא יודע איך לבוא ולהגיד להם שאני חילוני. אני בעצם מתנהל בבית כדתי ובחוץ אני לגמרי חילוני. מידי פעם אני זורק להם כל מיני רמיזות שאני לא מקפיד וכדו' ואז הם ישר נבהלים ואני חושש שתבוא ההתפוצצות שתפגע בהם. למרות שאני יודע שזו זכותי לעשות מה שאני רוצה וכו' וכו' אני מתקשה לעשות את הצעד הזה שיביא להתפצצות שאולי תביא אח"כ רגיעה. בנוגע לתחום המיני. זה עוד סיפור שמקשה כמובן על חיי היום יום. הקבלה העצמית והסביבתית שלא הושלמה עדיין. לפעמים אני מרגיש שהנשמה שלי בחרה בתפקיד קשה כאן. לא קל בכלל. אבל אז אני מתנחם מעט כשאני יודע שיש מצבים יותר גרועים בחיים האלה.
היי אני חדש, אני בן 21, דתי לשעבר שעוד לא הצליח להיפרד לגמרי מהדת שנסרחת אחריו. אני בא מבית דתי בו רק הורי נותרו דתיים. מכיוון שאני האח הצעיר, הורי תלו בי תקוות וקיוו שאשאר היחיד בבית דתי. לצערם זה לא קרה (וזה עוד בלי לעלות את נושא הזהות), ולצערי אני עוד לא יודע איך לבוא ולהגיד להם שאני חילוני. אני בעצם מתנהל בבית כדתי ובחוץ אני לגמרי חילוני. מידי פעם אני זורק להם כל מיני רמיזות שאני לא מקפיד וכדו' ואז הם ישר נבהלים ואני חושש שתבוא ההתפוצצות שתפגע בהם. למרות שאני יודע שזו זכותי לעשות מה שאני רוצה וכו' וכו' אני מתקשה לעשות את הצעד הזה שיביא להתפצצות שאולי תביא אח"כ רגיעה. בנוגע לתחום המיני. זה עוד סיפור שמקשה כמובן על חיי היום יום. הקבלה העצמית והסביבתית שלא הושלמה עדיין. לפעמים אני מרגיש שהנשמה שלי בחרה בתפקיד קשה כאן. לא קל בכלל. אבל אז אני מתנחם מעט כשאני יודע שיש מצבים יותר גרועים בחיים האלה.
