מלבן לאדום...
נכנסה נבוכה ,עיניה מושפלות. פוחדת להביט. בשמלת קיץ בהירה , כמו שרציתי. הסירה בגדיה, כפי שציוותי, וונילה לבנה ויפה. אני יושב בחשכה, רק עליה האור. ואני.. את סערת רגשותי הסתרתי,.. ...מעבירה אצבעות,ארוכות ונאות. נוטפות זיעה וזרע, על פיטמה זקורה, ומשמיעה קולות ריגוש והנאה.עת הצריבה חולפת בשדיה. גופה, אדום הוא כתות,בוהק לאור הנר.כפסל ברונזה יצוק בידי אמן. מתרוממת ,מתיישבת,כורעת על ברכיה,מצחה מונח על כפות רגלי, ידיה אוחזות בקרסולי,וישבנה הנפלא, מורם בגאווה אל על,מבקש, מזמין. מרימה ראשה, עיניה מושפלות, ובקול שלו ורגוע,אומרת: "אדון,כל המחשבות שחלפו במשך השנים במוחי ,כל מה שדמיינתי לעצמי,כל מה שהסתרתי בפינות נפשי כל חיי ,נפתחו כאןוהיום, כל הספקות והבילבול נעלמו להם,נתת לי את האמת שלי אדון, ממנה נסיתי לברוח,יש לי אותי, ואני שלך אדון.." אהבה ואושר חנקו בגרוני. שתקתי,וחיבקתי..
נכנסה נבוכה ,עיניה מושפלות. פוחדת להביט. בשמלת קיץ בהירה , כמו שרציתי. הסירה בגדיה, כפי שציוותי, וונילה לבנה ויפה. אני יושב בחשכה, רק עליה האור. ואני.. את סערת רגשותי הסתרתי,.. ...מעבירה אצבעות,ארוכות ונאות. נוטפות זיעה וזרע, על פיטמה זקורה, ומשמיעה קולות ריגוש והנאה.עת הצריבה חולפת בשדיה. גופה, אדום הוא כתות,בוהק לאור הנר.כפסל ברונזה יצוק בידי אמן. מתרוממת ,מתיישבת,כורעת על ברכיה,מצחה מונח על כפות רגלי, ידיה אוחזות בקרסולי,וישבנה הנפלא, מורם בגאווה אל על,מבקש, מזמין. מרימה ראשה, עיניה מושפלות, ובקול שלו ורגוע,אומרת: "אדון,כל המחשבות שחלפו במשך השנים במוחי ,כל מה שדמיינתי לעצמי,כל מה שהסתרתי בפינות נפשי כל חיי ,נפתחו כאןוהיום, כל הספקות והבילבול נעלמו להם,נתת לי את האמת שלי אדון, ממנה נסיתי לברוח,יש לי אותי, ואני שלך אדון.." אהבה ואושר חנקו בגרוני. שתקתי,וחיבקתי..