מלאך שלי....
יקר שלי.. כבר כמעט וחלפו להן שנתיים ועדיין תמונתך מול עיניי לא מסוגלת לשכוח היית מלאך בדמות אדם לא מבינה למה אלוקים אותך לקח ידיד נפש היית בשבילי תמיד במקום ובזמן הנכון נתת חיבוק דואג חיבוק שעד היום אני מחפשת רוצה להרגיש שוב את ידייך החמות לתת חיבוק ולעולם לא לעזוב יקר שלי מעולם לא נפרדתי ממך באמת הלכתי אין ספור פעמיים לבקר אותך.. ואתה קבור שם בחלקה הצבאית ליד חברך האהוב (גם אליו אני כל כך מתגעגעת) אבל מעולם לא העזתי לומר לך להתראות.. לא העזתי לומר בקול שאני יודעת שאתה לא תשוב.. לפעמים בלב אני יודעת שעזבת ... אך מרגישה שאם שפתיי יאמרו את המילה זה יהפוך לאמיתי יותר אני יודע שזה טפשי.. ואם היית כאן עכשיו היית צוחק וקורא לי ילדנות... את עוד תגדלי.. כל כך זוכרת איך האהבת לקרוא לי כך ``ילדונת`` והיית צוחק כי אני הייתי מתעצבנת לא רציתי להשאר קטנה... אבל עכשיו מלאך שלי אני קוראת לעצמי ילדונת ככה לעולם לא שוכחת אותך מזמן כבר לא כתבתי לך מכתב מזמן לא שרתי לך את השיר שכל כך אהבת.. מלאך שלי..... אני כל כך מתגעגעת דמעות זולגות מעיניי בכל פעם שעוברת לידי ביתך זוכרת שאתה הבטחת לי שתשמור על עצמך את היית מהמורעלים של הצבא מאלה שרצו הכי קרבי.... לא עובר יום שאני לא חושבת אילו לא היית שם באותו המקום.. אילו.. אני לא צריכה את יום הזכרון כדי לזכור אותך זוכרת אותך יום יום יש לי תמונה בראש חקוקה כמו בסלע אותה התמונה שאתה עומד על מדים גאה..עם הנשק ושורק לי שאני יצא לתת לך חיבוק...... זה היה חיבוק מיוחד אני גם זוכרת את החיבוק יום לפני שהאסון קרה החיבוק האחרון... ואת ההודעה האחרונה ממך שביקשת שאני אתקשר כשאני ישמע את ההודעה וחתמת בנשיקה אבל מעולם לא הספקתי לחזור אלייך לא הספקתי להגיד לך שוב כמה אני אוהבת היית יותר קרוב לי מאח.. וגם המכתב הזה חייב להסתיים ולמרות שרוצה להמשיך לכתוב לך... לעולם לא יהייה מסוגלת לומר לך להתראות לכן חותמת את המכתב בשלך לנצח הילדונת שלך
יקר שלי.. כבר כמעט וחלפו להן שנתיים ועדיין תמונתך מול עיניי לא מסוגלת לשכוח היית מלאך בדמות אדם לא מבינה למה אלוקים אותך לקח ידיד נפש היית בשבילי תמיד במקום ובזמן הנכון נתת חיבוק דואג חיבוק שעד היום אני מחפשת רוצה להרגיש שוב את ידייך החמות לתת חיבוק ולעולם לא לעזוב יקר שלי מעולם לא נפרדתי ממך באמת הלכתי אין ספור פעמיים לבקר אותך.. ואתה קבור שם בחלקה הצבאית ליד חברך האהוב (גם אליו אני כל כך מתגעגעת) אבל מעולם לא העזתי לומר לך להתראות.. לא העזתי לומר בקול שאני יודעת שאתה לא תשוב.. לפעמים בלב אני יודעת שעזבת ... אך מרגישה שאם שפתיי יאמרו את המילה זה יהפוך לאמיתי יותר אני יודע שזה טפשי.. ואם היית כאן עכשיו היית צוחק וקורא לי ילדנות... את עוד תגדלי.. כל כך זוכרת איך האהבת לקרוא לי כך ``ילדונת`` והיית צוחק כי אני הייתי מתעצבנת לא רציתי להשאר קטנה... אבל עכשיו מלאך שלי אני קוראת לעצמי ילדונת ככה לעולם לא שוכחת אותך מזמן כבר לא כתבתי לך מכתב מזמן לא שרתי לך את השיר שכל כך אהבת.. מלאך שלי..... אני כל כך מתגעגעת דמעות זולגות מעיניי בכל פעם שעוברת לידי ביתך זוכרת שאתה הבטחת לי שתשמור על עצמך את היית מהמורעלים של הצבא מאלה שרצו הכי קרבי.... לא עובר יום שאני לא חושבת אילו לא היית שם באותו המקום.. אילו.. אני לא צריכה את יום הזכרון כדי לזכור אותך זוכרת אותך יום יום יש לי תמונה בראש חקוקה כמו בסלע אותה התמונה שאתה עומד על מדים גאה..עם הנשק ושורק לי שאני יצא לתת לך חיבוק...... זה היה חיבוק מיוחד אני גם זוכרת את החיבוק יום לפני שהאסון קרה החיבוק האחרון... ואת ההודעה האחרונה ממך שביקשת שאני אתקשר כשאני ישמע את ההודעה וחתמת בנשיקה אבל מעולם לא הספקתי לחזור אלייך לא הספקתי להגיד לך שוב כמה אני אוהבת היית יותר קרוב לי מאח.. וגם המכתב הזה חייב להסתיים ולמרות שרוצה להמשיך לכתוב לך... לעולם לא יהייה מסוגלת לומר לך להתראות לכן חותמת את המכתב בשלך לנצח הילדונת שלך
אוהבת אותך מתוקה