תשמעי אירית, כמו בכל מקצוע כך גם
בחינוך ובפסיכולוגיה יש גישות שונות ל"איך לטפל בבעיות". הגישה שאת מתארת כאן של חיזוקים חיובים ושליליים היא זו המסתמכת על גישה בפסיכולוגיה הנקראת "ביהביוריזם" (behaviorism). באופן מאוד כוללני ולא מעמיק, מדובר בגישה ששמה דגש על התגובה שילד מקבל בזמן שהוא עושה משהו. אם התגובה חיובית ("חיזוק חיובי" יכול להיות: מבט, חיוך, חיבוק, מילה טובה וגם פרס) לַמָעשה, הילד באופן טבעי ירצה לחזור על אותה פעולה כדי לקבל את אותו חיזוק. אם התגובה לַמָעשה תהיה שלילית ("חיזוק שלילי" יכול להיות: העדר מילה טובה/מבט/מגע, מתן מבט כועס, מגע לא נעים, או טון דברים קשה וכו´), הילד באופן טבעי ירצה להמנע ממנה. כמו כן, הדוגלים בתיאוריה הזו מאמינים שילדים (ומבוגרים) לומדים גם על ידי חיקוי ותצפית של אחרים, במיוחד אם כבר ראו שיש להם תוצאות חיוביות. בחיי היומיום כשאנחנו חיים כמשפחה אי אפשר להמנע (ולא צריך) להמנע מחיזוקים חיובים טבעיים. כלומר, אם אני כועסת שמטפסים לי על הספה בסלון זה יהיה חיזוק שלילי למעשה. אם אני מאושרת כי הילד שלי עשה צעד ראשון וחייכתי אליו והתרגשתי בקול, זה יהיה חיזוק חיובי. לדעתי האישית, הבעיה מתחילה כשמשתמשים בשיטה כמניפולציה על הילד. כשאני אומרת מניפולציה אני מתכוונת פשוטו כמשמעו (ולא עם ההקשר השלילי שיש בין מניפולציות לילדים) - "אני אתן פרס מוחשי בשביל לכוון התנהגות טבעית רצויה". קצת קשה לי לכתוב את ההודעה הזו, כי רצות לי הרבה מחשבות בראש והן לא הכי מסודרות. ביהביוריזם עובד. מתן פרסים לקידום התנהגות עובד. ועובד מצוין. השאלה היא, מה המחיר. לדעתי האישית, המחיר גבוה מדי כי את "מתמחרת" התנהגות. היום "התשלום" מספיק, מחר הוא עלול לא להספיק. אני מאמינה שיש מקומות שכן צריך להשתמש בגישה הביהביוריסטית בשביל לפתור בעיות. דוגמא אחת שאני יכולה לחשוב עליה היא, טיפול בכסיסת ציפורניים בגילאים צעירים. מנהג מגונה שכדאי להפטר ממנו. בגילאים מבוגרים היה כדאי ללכת לפסיכולוג ולחקור לעומק את סיבות הכסיסה, אבל כשילד עושה את זה, צריך פשוט ללמד אותו לטפל בעצמו ואז יש מקום למתן חיזוק חיובי. אבל, כשיש בעיה כמו חלומות רעים, חששות משינה בגלל חלומות רעים, אני חושבת שיש מקום לפתרון אחר. משהו מכיוון התמיכה. פתרון לא מוחשי שיתן לילד כלים להתמודד עם החששות והפחדים שלו עם התחושה שיש לו עזרה ותמיכה מההורים. יש לי הרגשה שמתן פרס על שינה רצופה מפספס את הנקודה הזו, למרות שהוא מוביל לתוצאה הרצויה.
הי, בוקר טוב לכולן נדב לא אהב ללכת לישון. למרות שהוא ישן יחד איתי. הטמפרמנט שלו פשוט קפיצי מידי, ולפעמים הוא חשש שיהיו לו חלומות רעים. חברה שלי (בעלת תאר שני בחינוך) הציע לי לספר לו על מלאך החלומות. מלאך החלומות מניח פרסים קטנטנים מתחת לכרית של ילדים שנכנסים למיטתם ולא קמים. התלבטתי הרבה אם לנסות את זה ולבסוף החלטתי לסמוך על נסיונה. זה פועל כמו בקסם נדב אוהב להכנס למיטה, הוא לא קם, נרדם מהר, ומאושר עד הגג בבוקר כשהוא רואה את ההפתעה הקטנה שמחכה לו מתחת לכרית. למרות זאת יש לי הרגשה לא נעימה בבטן אשמח לשמוע את דעתכן
תודה, אירית
