מכתב...

נעמי 1

New member
מכתב...

אבא'לה שלום. זה נדיר שאני כותבת לך מכתב. בדרך כלל אני מתקשרת איתך בחלומות, בזכרונות, באירועים רגעיים. אתמול בערב הקרינו פרק מתוך הסדרה "מדינת היהודים" שהוקדשה להומור הנפלא של דז'גאן ושומכר. בטח שמעת שצחקתי בצחוק גדול, אותו צחוק שהיה מלווה אותנו, בני המשפחה, כשהיינו מקשיבים למערכונים שלהם ביידיש. אתמול הזכירו את המערכון "איינשטיין ויינשטיין" ואת "וויפל איר פשטיט" עם ה"צבאיי נעייה שפקלינ גומלאך". כמה אהבת להשמיע את התקליטים שלהם פעם ועוד פעם כשהחברים שלכם מקבוצת "גורדוניה" היו מתאספים אצלנו בלילות שבת. אימא הייתה אחראית על האירוח ואתה, אבא'לה, עם ההומור המדהים שלך היית אחראי על הצד התרבותי. הפרק אתמול על המאורעות שלו הזכיר לי את ההליכה המשפחתית לתאטרון אוהל (מאחורי קולנוע תל אביב) לראות את ההצגות שלהם. לא החמצנו שום הצגה. במיוחד אהבתי שהיית לוקח אותי מאחורי הקלעים להגיד שלום לדז'גאן. ככל שהשנים עוברות רף הגעגועים לימי התרבות הולך ומתעצם. אותם ימי תום ונאיביות שלא יחזרו. היה בזה משהו מאוד חגיגי. אבא'לה, אתמול רציתי אותך לידי, לחבק אותך חזק ולהגיד לך תודה. תודה שהענקת לנו עושר ואושר תרבותי למוסיקה קלאסית, אופרות, תאטרון, פרקי חזנות והומור שמלווים אותנו עד היום. מתגעגעת
 
למעלה