מכתב שלא נשלח

[snatch111]

מכתב שלא נשלח

את הקטע (קטעים) הבאים, כתבתי במקור , בפורום "מכתב שלא נשלח" אני חושב שהוא יכול לעניין , ולכן אני מפרסם אותו גם פה. נ.ב הוא ארוך, ומייגע, מצריך המון סבלנות..... פשוט כי בא לי לצעוק את זה !! -------------------------------------------------------------------- שנתיים..... כמעט שנתיים היינו יחד.... שנתיים... תמיד אמרת שמעולם לא אהבת מישהו ככה...שלעולם לא תפסיקי לאהוב.. שאי אפשר להפסיק לאהוב.. ןאז, אותו יום, לפני שלושה חודשים " אנחנו צריכים הפסקה" ככה סתם, בטלפון, ללא הכנות... כתשובה לשאלה למה את נשמעת בדיכי... "אני צריכה את סוף השבוע הזה לחשוב" WHAT THE FUCK????? הרי כל השבוע אני תקוע עם הלימודים האלה.. לא רואה אותך כמעט... וגם כשכבר מתראים, זה כ"כ מאוחר... כ"כ חיכיתי לכל סופשבוע, כדי להיות איתך... שנתיים לא חייתי דקה בלעדייך.. ופתאום סופשבוע שלם? אומר לעצמי- יעבור, משכנע את עצמי, אחרי הזמן הזה, יהיה טוב... ועובר סוף השבוע.... ונוקפים הימים, וכבר שבוע אנחנו ב"הפסקה" אמרת שאת לא מאמינה בהפסקות, זוכרת? "איך אפשר לקחת הפסקה מהלב?" שאלת. ראש השנה מגיע.. ובערב את קוראת לי אלייך... בוא... כ"כ ריחפתי.... כ"כ הרגשתי בעננים... כשחברים שאלו, "הכל בסדר, הפסקה, מיד נחזור לשגרה" הנה..אני בא... הנה, הכל יחזור להיות מוכר. באתי, טסתי אלייך...דהרתי.... בערתי! כולי רועד מהתרגשות הגעתי...ופתאום- את מולי.. המבט בעניים שלך עצוב.. קרה לך פעם שהרגשת על גג העולם? ונשמטת לך הקרקע מבין הרגלים ברגע אחד? לא...סליחה..לא נשמטת... העולם..מתהפך !!!!!!! הבנתי...זה לא יהיה כפי שרציתי, כפי שדמיינתי.. "אני עדיין אוהבת" אמרת.. "אני יודעת שאתה תהיה האבא של הילדים שלי" אמרת. אבל.....צריכה עוד זמן... ואני.. מנסה להחניק את הדמעות.. לא ממש מצליח..וגם את לא. אני נשבר, ואנחנו מתחבקים, מתנשקים, כמו אוהבים.. בכל שניה אני שומע אותך אומרת "עזוב, סתם....נועדנו להיות יחד" כל תא בגוף שלי זועק לך להתפכח!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! הלכתי. קבענו, להיפגש עוד שלושה שבועות..... בדיוק בשנתיים, בדיוק בתאריך.. בזמן הזה, עזבתי את הלימודים...לא יכולתי יותר... התחלתי להרגיש איך אני נופל יותר ויותר עמוק... והחברים שואלים..... ואני עונה" עוד שלושה שבועות יהיה בסדר..." "עוד שבוע יהיה בסדר" "מחר יהיה בסדר" והנה מגיע היום........ שולח לך SMS.... אני בא היום, נכון? עונה ביבושת "כן?" למה? למה הלכתי? למה לא עזבתי אז? למה לא הבנתי? הגעתי אלייך... כולי רועד.... שוב...אותו התסריט חוזר על עצמו...אבל ללא החיבוקים, והנשיקות... והרבה בכי משני הצדדים "אני עדיין אוהבת, אבל צריכה זמן...הרבה זמן...אי אפשר לגבול אותו... כשיבוא הרגע, יבוא" סיפרת לי שהכרת אותו, אצלך, בעבודה... סיפרת שאתם ידידים... סיפרת שמשפט שאמר- גרם לך לחשוב על הקשר שלנו פתאום הוא שאל "למה את נראית כ"כ עצובה, אם טוב לך עם החבר?" סיפרת שהוא ניסה לנשק אותך...אמרת שכעסת... האמנתי... סמכתי עלייך ! ואני הולך.. הלב כבד.. הדמעות חונקות... מסתגר בבית... לא מדבר עם אף אחד....... חולף עוד זמן..ואני מחכה...... ומחכה... ומחכה... אוכל את עצמי... מה עשיתי לא נכון? איפה הייתי לא בסדר? אני לא כועס, אני רק רוצה להבין..מה עובר עלייך אהובתי? אמרת שאת עוברת שינוי.... ואת צריכה לעבור אותו לבד.. הבנתי, אבל זה לא עשה את זה יותר קל.. ..... לבסוף... התקשרתי..אני רוצה לבוא... לא הסכמת לראות אותי...התחננתי, ירדתי על ברכי.... התרצית.. שוב הנסיעה בלב כבד שוב המחשבות רצות... שוב...הדמעות חונקות החלטתי שאני בא, לראות ...לאן אני הולך? קשה לי! אני מבולבל ! ואז סיפרת לי עליו... ידעתי שאתם ידידים.... ידעתי שהוא רוצה יותר... אבל עדיין לא ידעתי כלום... כשיצאתי... שוב...קרס עלי עולמי...אמרתי לך... שאני לא מוכן עם הניתוק הזה, שאחרי שנתים אני לא יכול ככה סתם להתנתק..והיא הסכימה איתי... כעבור כמה ימים... החלטתי, שאני מעדיף לנתק את הקשר לחלוטין... החלטתי לפגוש אותך, לתת לך מכתב, לראות אותך..ואז- להיעלם מחייך לצמיתות.... סירבת להיפגש איתי, אמרת שזה יעשה לך לא טוב יבלבל אותך השארתי לך את המכתב בבית, ונסעתי לדרכי.. התקשרת אלי באותו ערב...בוכה ונסערת.. אמרת שאת מצטערת, שלא ידעת כמה סבל גרמת לי.. כאב לי.. לשמוע אותך ככה... אמרת שאת שונאת את עצמך.. ואני אמרתי שאני לא כועס.. אני מבין... שזה קשה גם לך...הרגשתי את הכאב שלך.. שאלת אותי אם אי פעם אסלח לך... אמרתי שאני לא צריך לסלוח, אני לא כועס! הצעת לעבוא איתי את התקופה הזו, לחזק אותי... באותו לילה, ב2:00 בלילה נסעתי אלייך.. התקשרתי מלמטה...ביקשתי לעלות (פתטי).. קראת לי בשמו של ההוא, מתוך שינה.. וסרבת לראות אותי... כמה מושפל הרגשתי אז?????? אז כבר התחלתי להיפגש עם הפסיכולוגית.. הגעתי למסקנה, שלבד אני לא יכול...... היא אמרה לי- "תסגור את הדלת, אחרת כל החיים תפזול אחורה לחפש אם היא עדין שם" החלטתי לנתק.. בינתיים, המצב בבית שלך לא היה טוב.... המשפחה שלך ממש נידתה אותך, מאחר והם אהבו אותי, ולי זה הפריע.. שעות הייתי יושב עם אמך, לשכנע אותה שאת בסה"כ מבולבלת... והכל יהיה בסדר...אמרתי לה- "אל תדאגי מהקשר עם ההוא, אני מכיר אותה, את הבת שלך..היא לא תעשה שטויות- הוא ילד". הגעתי אלייך..רציתי לנתק כל מגע... יפה...כמו שצריך... מצאתי אוך שבורה לאלפי חתיכות... מהיחס של המשפחה... והבלבול.... כאב לי... הפסיכולוגית האירה את עיני לגבי הסיבה.... הפחד שלך שאנטוש, כפי שאביך נטש את הבית כשהיית ילדה.. סיפרתי לך.. הסכמת עם התאוריה.. וכ"כ בכית... הייתי הכתף שלך...

 

[snatch111]

המשך

ואז סיפרת לי: "הוא נישק אותי אז, אבל זה לא היה כ"כ מכעיס... למען האמת, בלבל אותי שהרגשתי לא רע עם זה". "אני בקשר רומנטי איתו... לא סתם.... ידידים" הרגשתי את הלב שלי מתנפץ בתוכי.... זעקתי מבפנים, ובחוץ הסתכלתי עלייך במבט עצוב.. ואיחלתי לך את הטוב ביותר.. הבטחתי לך, שאם הוא יפגע בך, תוכלי לבוא אלי, ולשאוב ממני כוחות.. אמרת שגרמתי לך להרגיש יותר טוב... ובינתיים..משהו בתוכי מת...... עבר שבוע.. ואנו מגיעים לשבוע שעבר... יום חמישי בלילה, ואבא שלי פתאום מאושפז... משהו בלב... קשה.... לראות את אבא, הכי חזק בעולם... מאושפז בבית חולים..מרותק למיטה.. קשה! וחולף גם יום שישי..ואחריו שבת.. ובשבת בלילה, אני מתפורר.... נוסע....אלייך הביתה, שלא במטרה לראות אותך... שלא במטרה להטריד אותך עוד דקה אחת אפילו. יושב...ושומע מוזיקה..1:00 בלילה.. פתאום אחיך מגיע... חוזר מבילוי... ישבנו קצת, באוטו, דיברנו.. סיפרתי לו על המצב של אבי (שלא היה גרוע כבר- אבל עדיין, לא פשוט) למחרת אחרי לילה ללא שינה, בו נרדמתי ב8:00 בבוקר... אני מתעורר בצהריים ומגלה שהתקשרת.. אחיך סיפר לך.. רצית לדעת שהכל בסדר.. שלחנו הודעות SMS הדדיות.. ניסית לעודד... אבל היית קרה.מילות "יהיה בסדר"אני שומע גם מהשכנים... ממך, הרי, אני רוצה הרבה יותר. לא יודע איך זה קרה...איך זה השתלט עלי..אבל בערב...מצאתי את עצמי אצלך... כמובן ששאלתי אם זה בסדר- וענית לי כן... שתשמחי לראות אותי כשהגעתי אמרת: " אבל עוד שעה עלייך ללכת כי הוא בא" ומיתר נוסף פקע בליבי.. בורג נוסף במעטפת השפיות התרופף... היית קרה.. קורקטית.. יהיה בסדר...חיבוק של דודה.. ליטוף של אמא... שום חום... הבנתי- שהתגברת... כשהגיע הזמן- אמרת- "אני רוצה להימנע מסצינה לא נעימה, אתה צריך ללכת" הלכתי... חשבתי.. החלטתי! אני מתקשר..ואומר הכל ! לא יכול יותר! לא יכול יותר לתמוך בך בשקט.. כי את מבולבלת לא יכול יותר לשתוק ולסבול1 אני רוצה להגיד לך הכל ! שתדעי הכל ! שתדעי, שאת לא יכול להניח אותי בהמתנה לשנה שנתיים, ואז לחזור כאילו כלום ! שלחתי הודעה, ביקשתי שתתקשרי.. כעבור 4 שעות... התקשרת, בדרך מהבית שלו אמרת לי- רצית לדבר- דבר ועניתי, "לא מוכן ככה, בדיבורית, תעלי הביתה... תכנסי למיטה, ותתקשרי" ענית שאת עיפה... שאו שנדבר ככה, או בכלל לא, כי את רוצה לישון. אמרת, שהדיכאון שלי מרגיז אותך כבר! מרגיז אותך !!!! מרגיז אותך??? מרגיז?????? אותך???????????????????????????????????????????. הדיכאון שלי מרגיז אותך???????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????.. אמרתי לילה טוב... מהר.. לא להתפרץ.. והלכת.. באותו הרגע... נפלו המחסומים... חטפתי מהמדף את ערימת המכתבים, היפהפיים, המרגשים שכתבת לי בכל השנתיים האלו... את התמונה שהנחתי ליד המיטה.. וקרעתי אותם אחד אחרי השני! אחד אחרי השני! בוכה כמו ילד קטן כמו שמעולם לא בכיתי מעולם ! נשברתי לגמרי.. הכאב מטלטל את כל הגוף....הבכי מערפל את הראיה כמו ילד! ואז, ישבתי לכתוב לך... אז, כעסתי עלייך.. אז לא הבנתי אותך יותר לא ריחמתי עלייך יותר.. ריחמתי עלי.. הבנתי אותי.. רשמתי לך SMS אחד אחרי השני כמו מכתב רצוף... כתבתי שלעולם לא אסלח לך.. כתבתי שאני מצטער בכלל שפגשתי אותך אי פעם ! כתבתי ששנתיים של גן עדן לא שוות יום אחד בגיהנום הייתי בו שלושה חודשים, ועוד אהיה... וכתבתי שאת כל המכתבים קרעתי.. לא שמעתי ממך עד למחרת בערב... כלום אף מילה.. ופתאום בלילה... רצף של הודעות אתה אגואיסט אתה מגעיל אני לא אסלח לך לעולם על שקרעת את המכתבים הלוואי שתמצא מישהי שתאהב אותך כמוני... ידעתי שזה יקרה... שיבוא יום שלא תקבל מה שאתה רוצה, ופרצופך האמיתי יתגלה.. ואני קורא... ומרגיש את הלב נמחץ יותר ויותר.. מכעס!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!1 אני אגואיסט? ניסיתי לשלוח לך הודעה, שאני רוצה להתעמת עם ההאשמות האלה.. פתאום שוב היה חשוב לי להיות ה"NICE GUY" המבין.. רשמת- לעולם לא, תניח לי... אל תתקשר, אל תבוא... אל תכתוב כלום.. לא נתת לי הזדמנות להגיב.. אז הנה... אני מגיב... (בהודעה הבאה)

 

[snatch111]

סוף...

את מבינה? פתאום שוב היה חשוב לי שתביני.. שוב כאב לי שפגעתי בך.. אבל הפעם רק לשניה.. כי היום, מותר לי לכעוס ואני, כועס עלייך ! את בגדת בי, רגשית !!!! הסתרת ממני את האמת ! וכאשר אני פסקתי מלהיות המבין והתומך...כי פתאום... לי כאב מעבר לגבולות הסביר, את לא הבנת! את אומר שאת עדיין אוהבת אותי? אני מבקש ממך ,בפעם הבאה שאת מתחבקת איתו...מתנשקת איתו...תדמייני את הפרצוף שלי... ואז תעני לעצמך, לא לי..האם את עדין אוהבת אותי???? האם מי שאוהב כל כך כפי שאת מתארת, יכול לפגוע כל כך? ואני יודע שפגעתי בך.. אני יודע.. ולצערי, אני מודה, זה עשה לי טוב !!!! לא מתוך נקמה, את יודעת שאני לא כזה.. עשה לי טוב לדעת שאני עדיין מזיז אצלך משהו.. הכעיס אותי לראות כמה טוב לך, ואני סובל... לא רציתי לקלקל לך את האידיליה.. פשוט לא יכולתי לסבול יותר.. כתבת- תודה שעזרת לי להחליט ידעתי שזה ייקרב אותך ואותו.. ידעתי.. אבל זה כבר לא ממש משנה עמוק בתוך תוכך, את יודעת מי אני.. עמוק בתוכך, את יודעת שלא היית בסדר.. ואת אמורה לחיות עם המחשבה הזו כל החיים !!!! אני אתגבר.. אבל אותך , זה יקרע.. וכשתזכרי בזה... במוחך תחשבי כמה רע הייתי..אבל בליבך תדעי, שזה לא נכון רשמת הלוואי ותמצא מישהי שתאהב אותך כמוני? את יודעת מה אני יכול לענות לך.? הלוואי ותמצאי מישהו, שיאהב אותך עשירית ממני.. והלוואי שאמצא מישהי.. שתאהב אותי אלפית מכמה שאהבת אותי, אבל לא תפגע בי כפי שאת פגעת בי...... וכאשר ההוא יסמן V על החרטום, וימשיך הלאה (הוא "גבר", גנב בחורה מחבר שלה, אחרי שנתיים של חברות, ועוד צעיר ממנה ב 3 שנים ו מהחבר ב7 שנים) ואני יודע שאם הכל היה 100%, הוא לא היה מצליח.. אבל לא נתת לנו צ´אנס! לא אמרת מה הבעיה!!!! וכשהוא יעזוב... את תישארי ללא המשפחה, שאיבדת ללא אף חברה- שניתקת איתן קשר.. וללא האהבה שהיתה לך, ובגדת בה. אני לא ישמח לאיד... אבל ......... אני אוהב אותך בגלל מי שאת, יותר מכל דבר אחר בעולם אני שונא אותך בגלל ההתנהגות שלך, יותר מכל דבר אחר בעולם !!! תודה לך, על השיעור הכי חשוב שלמדתי בחיים. תודה

 

[דן צ]

האמת? ארוך מידי

מתיש בכדי לקרוא הכל ועימך הסליחה.

 

[מיטללל]

חייבת לציין כי

אני קראתי את המכתב. וזה מכתב מרגש, מכתב סוחף ובהחלט שווה קריאה. דרך המכתב עוברים את התהליך שהוא עבר, מרגישים את כאבו. ואף חשים תחושת הזדהות שכזאת {הרי מי מאתנו לא חווה כאב של פרידה?}. מיטל.

 

[אפי היקרה]

באמת מעניין

אני מניחה שאהבת אותה מאוד, אם לאורך שלוש הודעות ארוכות ביותר, אתה מספר על "נסעתי אליה", "הגעתי אליה", "התקשרתי אליה", "עליתי אליה", הכל בשבילה. אני מאוד מקווה שאחרי התקפת הזעם (הודעה ב´ נדמה לי), הבנת שלכל דבר יש סוף, וגם לניצול ציני של רגשות יש. גם השלב הזה יעבור, ואני מאוד מקווה שתגיע בקרוב לשלב שבו הכעס כבר לא יהיה, רק השלמה של מה שהיה ולא יהיה יותר, ותוכל לחשוב עליה, בלי כעס, רק עם זכרונות טובים ותו לא. זה השלב הכי טוב, בו אתה יודע שנרפאת, שנגמלת, ושלמדת את השיעור החשוב.

 

[De-Panther]

אווווי עם הראשונה שלי היה משהו דומה

אני עדיין חושב עליה אבל עכשיו אני כבר יותר קר עם הרגשות שלי אליה היא עוד ידידה עכשיו... וזהו

 

[dana2909]

אין מילים

סחפת אותי עם המכתב המדהים הזה. עברת כברת דרך ארוכה, קשה. כמה חזק בנאדם יכול להיות. כאבתי איתך את כאב הבגידה, והעזיבה. הקור המכאיב.. אני מאחלת לך דרך חדשה, טריה. אל תתן לצלקות להפריע, תכיר, תצא. אני מאחלת לך אהבה. בהצלחה.

 

[מירב ד]

../images/Emo24.gifכי אין לי משהו אחר להגיד...